היום ב"כל הפרדס"
בנימין ויטל, בן 54, תושב כרכור, נחשב למי שהטביע את חותמו על פני המושבה: הוא חתום על מעגל פסלי העיזים המפורסמות שכיכבו בכיכר הנשיא ונדדו בינתיים לתחנת הרכבת. על מיקומן ותחזוקתן מתנהל כרגע, כך לדבריו, דיאלוג חיובי בינו לבין המועצה. הוא חתום על העז המיניקה את גדייה בכניסה מגן שמואל ועל אשכול הענבים המפורסם בכיכר בכרכור, הוא יצר את פסל המיחזור בבית הספר היסודי בכרכור ועוד.
בהגדרתו, הוא רואה את עצמו קודם כל כאקולוג ורק אחר כך כאמן. הוא חי את סביבתו הקרובה ומתייחס אליה והכל כרוך אצלו לבלי הפרד: הפרנסה, הסביבה, המשפחה והאמנות. "המשפחה שלי היא עיקר חיי. כל חיי עסקתי באמנות, אך בתקופות מסוימות המשפחה לקחה את כל זמני. כשהיה לי צורך לעסוק באמנות, עסקתי בה".
"כבר 20 שנה שאני רועה עיזים. מטפל, מאכיל, מיילד, נודד עם עיזים. רעיית עיזים היא המקצוע של אבות אבותינו. זה פירנס אותנו והביא מזון לבית. לא ידענו מה זה ללכת למכולת בשביל ביצים וגבינות. גידלנו הכל בעצמנו, וגם את כל הירקות. הילדים אכלו הכל מהגינה. הם ידעו מאיפה באה הביצה"
"כשאני מתעורר בבוקר, אני חושב 'מה נכון לעשות'. אני ממשיך לבנות בתים אקולוגיים. אבל עכשיו אני ממסד את כישוריי האמנותיים תחת 'סטודיו ויטל'. בשנה האחרונה ניתן לומר שאני גם משתמש באמנות שלי לפרנסה"