ב-21.12, הלילה הארוך בשנה, יופיע המוזיקאי נועם בן דוד באולמי White בפרדס חנה במופע ייחודי שיהיה חלק מאירועים שיתקיימו בכל רחבי העולם. בשיתוף הרכב של נגנים ורקדניות ייקח בן דוד את המשתתפים למסע קוסמי של מוזיקת עולם שבטית ומקורית שנועדה להזכיר ולעורר את מהות החיבור בין האדם לבריאה ולכוחות הטבע. המופע יכלול שירים המשלבים עברית, ערבית, פורטוגזית, ספרדית, סנסקריט ואנגלית.
נועם בן דוד, בן 35, גרוש ואב לילדה בת 8 וחצי, מתגורר בימים אלה בגבעת ניל"י, אך בקרוב בכוונתו לחזור לקהילה שהקים עם חברים לפני למעלה מעשור, קהילת אדמה שבגליל, ליד כליל. באופן כללי, אורח החיים שלו מתאפיין בהרבה נדודים, בעזרת הקראוון שהוא מחזיק בפורטוגל. "אני עובד עם המוזיקה שלי – סדנאות למוזיקה וטיפולים אישיים דרך צלילים מרפאים. הבנתי שהמכנה המשותף בין כל הדברים המעניינים אותי בחיים הוא ריפוי. בעבר עשיתי תכשיטים שהיו מיועדים לעזור לאנשים לזכור את הדרך ולרפא את עצמם, 'תכשיטי עוצמה'. המוזיקה שלי היא מוזיקה לריפוי התודעה, להיזכרות במקורות שלנו, בחיבור לטבע, בנצחי. כולנו ילדים של כדור הארץ, ילדים של האדמה. משם מגעה התרבות. בהינודאיזם ובטאואיזם מדברים הרבה על היזכרות בנצחי. הלך הרוח המערבי מקודד היום על איזשהו תדר של אוברוולמינג. אנשים רצים יותר מדי קדימה, ואנחנו צריכים להיזכר בפשטות, במקור. אין למה לרוץ, החיים הם כאן ועכשיו. אני עובד עם לוח השנה של המאיה, וגם הם דיברו על זה. אני רואה את עצמי כדור המשך של תרבויות הילידיות שחיו כאן על כדור הארץ, וכולן מדברות על אותו דבר: האדמה, השמים, חיבור בין בני אדם לחיות, לטבע, כבוד לבעלי החיים, לראות אותם כאחינו ולהתחבר לתודעה הזאת, זה ריפוי בפני עצמו, ואת זה אני עושה בטיפול, בסדנאות ובמוזיקה, מאז שהבנתי שזה מה שאני צריך וזה מה שהאנושות צריכה".
"'התעוררתי' בגיל 16 והיה לי חלום לחיות בדיוק כמו שאני חי היום. אני בדיוק האדם שרציתי להיות. יש לי תמיכה משפחתית יציבה. ההורים שלי, גם אם לא תמיד הבינו אותי, תמיד תמכו בי. הגעתי לזה דרך הכוונה, מדיטציה והטיולים שלי בעולם: באירופה, בדרום אמריקה שבה חייתי למעלה משנתיים, בארה"ב וצפון אמריקה. לאירופה אני חוזר כל הזמן, והבנתי שאני צריך שם בית על גלגלים. הלימודים והמדיטציה היו בדרום אמריקה, ובאירופה יש ביקוש למוזיקה שלי, לכן אני חוזר לשם. סיבוב ההופעות האחרון שלי שם, בקיץ האחרון, היה מאוד מוצלח. הופעתי בפסטיבלים בפורטוגל, גרמניה, הולנד, שווייץ ואוסטריה, כמו 'מאמא פסטיבל', ולמדתי לדבר את השפה. אני רואה את הזמן כאמנות. בדרום אמריקה הייתי יושב ומנגן ברחוב, עושה תכשיטים ברחוב. למדתי שם פורטוגזית, שפה שמאוד נגעה לי בלב וחיברה אותי אל האמת שלי, השורשים והמהות שלי. עד היום אני מתרגש מפולקלור מהאנדים. זו המוזיקה שהכי נוגעת ללבי. אני מלחין, מנגן, שר ועובד עם צלילים מרפאים, שר גם שירת אובטונים, צלילים עיליים, שמגיעה מהשמאנים של מונגוליה ואומרים שהיא שירת מלאכים. אני משתמש גם בקערות טיבטיות וקולנים. הצלילים משפיעים לנו על המוח. התדרים עוזרים לנו להגיע להרמוניה. גם דרך ההנחיה הווקלית שאני עושה לאנשים, אני עוזר להם למצוא את הנתיב הווקאלי שלהם בחזרה. ההופעות הן לכמות גדולה יותר של אנשים".
וכך גם האלבומים. "אלבום ראשון הוצאתי ב-2012 והוא נקרא I and I consciousness. משם דבק בי הכינוי 'איי', אני. זה כי אין 'אני' ו'אתה' נפרדים. 'אתה' זה עוד 'אני'. זה לראות את כולם בגובה העיניים. כולנו באותה סירה, מעבר לאגו המפריד. כולנו רוצים אהבה, ביטחון, פרנסה, עולם טוב, מים נקיים, אוויר נקי, בטח בפרדס חנה כרכור והסביבה. כולנו ילדים של כדור הארץ. אם עכשיו יש זיהום, כולנו חוטפים מזה, ואם יש גל של רפואה, כולנו נתרפא מזה. לא יעזור שום דבר אם אשב בבית מואר, אראה את כל הסבל ואהיה בנפרדות הזאת. ההארה חייבת לחלוש על כולם כדי שבאמת תקרה כאן התעוררות".
ההופעה בסוף השבוע הבא היא לרגל השקת האלבום החדש שלו, Cosmic Journey. "אני אעשה בפרדס חנה הופעה שהיא כמו קברט קוסמי", הוא מבטיח, "אביא את כל החברים שלי, 9 נגנים ו-4 רקדניות, ונמלא את אולמי White באור ונביא את התדר של הקבלה. אנשים הולכים לקבל חוויית ריפוי שאמאנית. הופעתי הרבה בעבר, אבל זו פעם ראשונה שהולך להיות משהו כזה גדול. האלבום החדש מאוד מרגש ונגיש ברשת גן ביוטיוב. שולחים לי מצ'ילה, תאילנד וארה"ב צילומי וידאו. אנשים מתחתנים עם השיר הזה. זו הייתה המטרה: עשיתי את המוזיקה כמה שיותר אוניברסלית כדי שתיגע באדם באשר הוא".
כל זה מבטא את תפיסת העולם שאותה ניסו הוא וחבריו להגשים בהקמת קהילת "אדמה". "הקמנו את 'אדמה' ב-2008. עידו גן אור ואני חברי ילדות, והקמנו אותה כשאשתו, יסמין, נכנסה להריון ואני חזרתי מדרום אמריקה, והבנו שהגיע הזמן להגשים את החלום. לא היה לנו כסף וחיפשנו אדמה, ושם מצאנו את עופר ישראלי שקיבל אותנו. הם נשארו שם כל עשר השנים האלה. אנחנו כ-30 אנשים, חיים בשבט ומגדלים את הילדים ביחד . בהתחלה היינו גם משק אחד כלכלית, היה חזון אחר, אבל הילדים גדלו והצרכים השתנו, והרעיון כרגע הוא לחזור לקהילתיות. אני רואה שהאמת היא נמצאת בקהילה. כל אדם צריך למצוא את הקהילה שלו, ויש הרבה שקט ברגע שאתה מוצא אותה. הדיסק הראשון שלי הוקלט כולו בבקתה מעץ שבניתי עם חשמל סולארי שם".
אז למה עזבת? –"התגרשתי מאשתי לשעבר, היא עזבה את הקהילה ואני עברתי לגור קרוב אליה כדי להיות קרוב לבתי. היום היא בחוף הכרמל. עכשיו הילדה יותר גדולה והמצב השתנה, ואני חוזר. הילדה לומדת במיתר, בית חינוך דיאלוגי. פעם החינוך האנתרופוסופי והדיאלוגי נחשבו להמצאה מופרעת ואנשים לא קיבלו את זה. עכשיו הבת שלי לומדת בחינוך דיאלוגי וזה מקובל בחברה. אותו דבר יקרה עם הקהילות הירוקות, שגרות ביורטים, בקרבה לטבע, ומשתמשות בדברים כמו חשמל סולרי. היום מסתכלים עלינו ורואים אותנו כפושעים, אבל אנחנו העתיד".
בכך הוא רומז למאבק המשפטי שמתנהל בימים אלה נגד קהילת "אדמה", שכמו קהילות אקולוגיות אחרות בארץ, הסתבכה עם רשויות המינהל והתכנון. "אנחנו עומדים למשפט כרגע, רוצים לפנות אותנו ולפרק לנו את היורטים שאנחנו גרים בהם".
למה זה נחשב ללא חוקי? –"כי אלה אדמות פרטיות. אבל זה חורש טבעי, אדמות שלא מיועדות לבניה. הם אומרים שזה לא קרקע ייעודית לבניה וצריך לשנות ייעוד קרקע. בעלי האדמות מאפשרים לנו להיות שם, אבל המדינה לא מכירה באורח החיים האקולוגי ולא מכירה בקהילות של קיימות, אז הם פשוט הרסו את הקהילות אחת אחת, את טרסה בירושלים ואת אדמאמא בערבה, וגם אותנו רוצים לפרק. כל הזמן אנחנו חיים שם תחת איום, רק בגלל שאנחנו לא רוצים לבנות את הבתים שלנו מבטון ולשלוח את הילדים שלנו למערכת החינוך הרגילה, שהיא נוראה בעיני. הילדים שלנו גדלו לאורח החיים הזה, וזה מה שהם מכירים".
