קשה היה להתעלם מההפגנות של בני העדה שלי לאור ההרג, יש שיגידו רצח, של בן העדה סלמון טקה ז"ל. שוב נורה אזרח ישראלי יהודי שצבע עורו כהה ע"י איש משטרה. השני במספר תוך חצי שנה ולמעלה מעשרה בשני עשורים.
זכורים לי הימים כחייל מסלול בעורב צנחנים, שהיו מעמידים ומתדרכים אותנו לפני שמירות או פעולות מבצעיות בשטחי יהודה ושומרון. רק לאחר שהמחבל שלף נשק, וזיהיתם בוודאות שזה נשק ושהמחבל מתכוון באמת להשתמש בו, או אז תדרכו את הנשק ותירו באוויר ורק לאחר מכן לכיוון הרגליים. איך הגענו למצב שהוראות הפתיחה באש לחיילים באיו"ש יותר נוקשות מאשר שוטרים לאזרחים בתוך הקו הירוק?!? אולי בגלל צבע העור שלנו? אולי בגלל שאין לנו הנהגה חזקה ועשירה שיכולה להוביל דעת קהל רחבה? לא משנה מה הסיבה לירי בסלמון טקה ז"ל וביהודה ביאדגה ז"ל, התוצאה היא אותה תוצאה: הרג!
אמא שקוברת את בנה, משפחה שלא תחזור שוב להיות כמו שהייתה. אי קבלתם של ילדים אתיופים לבתי הספר, והפרדה בין שחורים ללבנים בגני הילדים, ויש גם אזרח אתיופי בשבי חמאס מישהו זוכר בכלל את שמו? עצוב שזה אפילו לא סדר היום הציבורי, כולנו זוכרים שגלעד שליט היה הילד של כולנו, של כל עם ישראל! אברה מנגיסטו, מה אתו? הוא לא של כולנו? כי אין לו משפחה עשירה? אולי הוא לא בצבע הנכון?
אחרי כל האירועים שציינתי, העדה שלנו לא יצאה להפגנה משמעותית, ושלא נדבר על אלימות. אך כשהתחילו לחסל את בנינו זה כבר היה יותר מדי. זה התחיל מהמקרה של יוסף סלמסה ז"ל שסימני השאלה בפרשה הזאת גדולים. המשיך בהרג של יהודה ביאדגה שנהרג בלב בת-ים, שלאחר הריגתו ע"י השוטר יצאנו למחאה עם שירים ואחדות והמון איפוק, אך לצער כולנו דבר לא השתנה. אמרו שיעשו ולא עשו דבר, אך לאחר מותו של סלמון טקה ז"ל זה היה יותר מדי. התפרצות ספונטנית של אלפי בני העדה שסופגים את האפליה והגזענות כבר 30 שנה. מחאה שאין מוצדקת ממנה, על העוולות והנזקים של הממסד כלפי העדה. מחאה שהייתה לצערי גם אלימה ואני מגנה זאת, לא צריכה להיות שום אלימות, במיוחד לא כלפי האזרחים. לעולם לא יבין "האדם הלבן" מה זו גזענות עד שלא יעמוד בסיטואציה שלנו. המקרים הם אין סופיים ואני מבקש לא לשפוט אותנו לרעה, פשוט נחנקנו!
רק לאחר שחסמנו מדינה שלמה ואזרחים עמדו קצת בפקקים, התחילו להבין שיש פה ציבור שנמאס לו, ציבור שזועק צדק, שוויון ודי לגזענות. גוון עור זה רק צבע. דבר לא מפריד בינינו וגם לא יפריד. ההפגנות הללו יועילו לעדה שלנו, אנשים הבינו שלא סתם עדה שלמה שמשרתת בצה"ל ומקריבה את החיים למען המדינה יוצאת כך לרחובות. והציבור מתחיל לגלות אמפטיה ולהביע סולידריות ולעזור ולתמוך ולהדק את הקשר של יהודי אתיופיה לשאר האזרחים.
המדינה צריכה להקצות משאבים למען שילובם של בני העדה, לפתוח פרויקטים בחינוך שמאגד אתיופים וישראלים נוספים שווה בשווה מגיל צעיר. להרצות לשוטרים על יהודי אתיופיה, לחבר את המשטרה לעדה ולשכונות הקשות בכדי למנוע התנגשות שלבסוף כולנו נצטער על כך. גם אם השוטר ייצא זכאי במקרה הזה, המחאה היתה בלתי נמנעת מפני שהיא מבעבעת מתחת לפני השטח כבר המון זמן והמקרה האחרון היה הקש ששבר את גב הגמל.
חשוב לי לציין שהגזענות הממסדית כלפי יהודי אתיופיה איננה קיימת כמעט בקרב הציבור הרחב אלא בעיקר במוקדי הכח במדינה (כמה שופטים יוצאי אתיופיה אתם מכירים? או אנשי אקדמיה/ תקשורת/ תרבות?). בדיוק כפי שהיתה קיימת כלפי המזרחים במדינת ישראל לפני שעלו לארץ יהודי אתיופיה. הגזענות הממסדית כלפי המזרחים עברה שינוי חיובי משמעותי והתקווה היא שגם כלפי יוצאי אתיופיה יחול שינוי כזה. אין ספק שהמצב השתפר אך זהו רק הצעד הראשון בדרך ארוכה שחייבת להמשיך. המאבק שלנו למיגור הגזענות הממסדית חייב להיעשות בצורה דמוקרטית נטולת כל אלימות או פעילות בלתי חוקית. מכאן אני קורא גם לכל בניה ובנותיה של העדה האתיופית – לא לאלימות, כן למחאה בדרך לשינוי.
