ידוע שלידתם של מירוצי המרתון בעולם מתבססת על הסיפור ההיסטורי הידוע, על השליח רץ ממרתון לאתונה, מרחק של 42.2 קילומטרים, כדי להודיע על ניצחון יוון בקרב מול האימפריה הפרסית, הודיע על הניצחון ומת. לגבי הפרט העגום הזה אפשר להירגע: רצי המרתון בימינו, שמתכוננים היטב לריצות ארוכות, צולחים את המרתון – שהפך המלכה המיתולוגית של הריצות הארוכות – בשלום, ומדובר בריצה שאומנם נחשבת למאתגרת אך עבור רצים מוכשרים ומיומנים היא בהחלט אפשרית, ועבור חובבי ריצות ארוכות, אין תחושת הישג מרוממת כמו סיום של ריצת מרתון.
מה שפחות ידוע לרבים הוא שגם לעם היהודי יש סיפור היסטורי על רץ אמיץ שנשלח לריצה ארוכה כדי לבשר בשורה: הרץ התנ"כי מהסיפור המסופר בספר שמואל א', איש בנימין, שרץ אל עלי הכהן הגדול בשילה הקדומה כדי להודיע על תבוסת עם ישראל בקרב אבן העזר מול הפלשתים, שלקחו כשלל את ארון הברית. כמו ריצת מרתון היוונית, גם אותה ריצת בשורה הסתיימה במיתה חטופה, אם כי המת לא היה הרץ עצמו אלא עלי הכהן הישיש, שנפל לאחוריו ומת מעוצמת הזעזוע על הבשורה הקשה. בסוף שנות ה-60 אותר וחודש מסלול המרוץ, התואם את אורכה של ריצת מרתון מקובלת, 42.2 קילומטרים. המירוץ כונה בתחילה "מרוץ איש בנימין", ואחרי הפסקה של שנים רבות הוא חודש ב-2015 בשם מרתון התנ"ך, ומתקיים מדי שנה בסוכות. השנה הוא התקיים ביום שישי האחרון, 18.10, בהפקת חברת מרתון ישראל ובהשתתפות אלפי אצנים מהארץ ומכל העולם. המרוץ כולל 4 מקצים באורכים שונים, שבסופם קיבל כל משתתף מדליית חרס, ומשתתפי המרתון המלא קיבלו מגן מיוחד.
תנאי מזג האוויר בעונה הזאת אומנם נוחים בדרך כלל לריצה, אבל מירוץ התנ"ך נחשב למאתגר במיוחד בתחום ריצות המרתון, כי הוא מתנהל בתנאי שטח הררי, עם עליות וירידות תלולות. טל גלבוע, תושבת זכרון יעקב, הייתה מוכנה לאתגר הזה, יצאה אליו ועמדה בו. אולי זה לא צריך להפתיע, כי בחייה של נציגת זכרון במירוץ הזה יש עוד דברים לא לגמרי שגרתיים. גלבוע בת ה-45, נמצאת בזוגיות ואמא ל-2 ילדים, בחרה לפרנסתה לעסוק בתחום שמלמדים אותו הרבה פחות בימינו ונדיר עוד יותר לראות אישה עוסקת בו: הרכבת לוחות חשמל כחשמלאית. כיום היא סוגרת כבר 11 שנים בתחום, והיא מתה על זה. את התחלת הקריירה שלה כחשמלאית היא חייבת לאביה, דני, שעשה הכל בבית בתחום החשמל, ובעקבות ההסתכלות בו למדה את המקצוע. "ראיתי מה אבא שלי עושה וזה משך אותי", היא מתארת. "למדתי ממנו את המקצוע. תמיד התעסקתי בחשמל ובחוטים, מגיל מאוד צעיר".
כפי שבוודאי ניחשתם, מדובר באישה שבסלנג של ימים עברו היו קוראים לה ג'דעית ובשנים מאוחרות יותר חברהמ'נית. מילדותה עסקה תמיד בספורט, והזכרונות הראשונים שלה קשורים בו – והריצות היו גולת הכותרת. גם כאן שיחק אביה האהוב תפקיד מפתח. בגיל 12 זכתה במקום הראשון במרוץ חיפה באורך 10 ק"מ, ומאז נפתחו לה הדלתות. "לא היו אז מרתונים, והשתתפתי בכל מיני מרוצים כמו הקפת התבור, מרוץ המוביל הארצי, מרוץ נתניה, מירוץ חוף הכרמל, מירוץ האביב רמת השרון ומירוץ גליל ים. מגיל 12 לא הפסקתי לרוץ. הריצה היא אוויר לנשימה בשבילי. כל בוקר הייתי קמה מוקדם לריצה, לפני הלימודים, גם בגשם ובקור. מזג האוויר לא עניין אותי, העיקר לרוץ,. ומי שהיה נוסע מאחוריי עם הרכב היה אבא".
בנעוריה היא פגשה את המאמן הידוע יאיר קרני, ואצלו התאמנה בווינגייט במשך שנה וחצי, ואביה המשיך ללוות אותה למירוצים גם לאורך אותה תקופה. היא זכתה בלא מעט גביעים ומדליות ואביה תמך בה לאורך כל הדרך. אולם הקשר הקרוב והתמיכה של האב הגאה נקטעו בפתאומיות כשנפטר. "החלום של אבא היה לראות אותי עושה חצי מרתון ומרתון שלם", היא מספרת. "לפני שנתיים רצתי את חצי המרתון הראשון שלי, במרתון ירושלים. זו הייתה חוויה מדהימה שבגללה לא ישנתי כל הלילה, אבל אבי ז"ל כבר לא זכה לראות אותי עושה זאת, הוא נפטר לפני כן. בשנה שעברה ניגשתי למאמן שלי, רון האואר, שאני מתאמנת אצלו כבר שנתיים, ואמרתי לו שבמרתון טבריה אני רוצה להגשים את החלום של אבא שלי, שלא זכה לראות אותי רצה מרתון שלם. בזכות אנשים טובים כמו עופר פדן, מפיק האירוע, בזכות המאמן שלי ובזכות בן זוגי לחיים, פרדי, וכמובן בזכות עצמי, צלחתי את מרתון טבריה והגשמתי את החלום, בהתרגשות ובדמעות".
מרתון טבריה, שנעשה בריצת כביש, נחשב למרתון לא קל במיוחד, אך האתגר שבו מתגמד לעומת מרתון התנ"ך, שגלבוע השתתפה בו השנה בפעם הראשונה בחייה. לקראת מרתון התנ"ך היא מתאמנת שלוש פעמים בשבוע בריצות קצרות יחסית ובסוף השבוע היא מוסיפה להן ריצות ארוכות של 30-40 קילומטרים. כדרכם של רצי מרתון, האתגר שנראה לרובנו קשה מנשוא וגם מפחיד, מעורר אותה לחיים ומעיר בה שמחה ורצון לעשות זאת, והיא בהחלט מאמינה ביכולותיה. "אני עושה בפעם הראשונה את המרתון הקשה ביותר בתולדות ארץ ישראל, מרתון התנ"ך, ואני כבר מחכה לו" אמרה בהתרגשות לפני המרוץ. "יש בו הרבה עליות, ואני מוכנה לזה, כי יש לי הרבה כוח וסיבולת לב ריאה גבוהה. גם בן הזוג שלי ירוץ איתי הפעם, אבל הוא ירוץ אחריי, כי הוא לא רץ בקצב שלי".
"בכל פעם שאני רצה הדבר הראשון שעולה לי בראש זה אבא שלי. אני מרגישה שאני רצה למענו", סיכמה. ואחרי המרתון, משצלחה אותו, היא אומרת: "היה מעולה, חבל שנגמר. היה מדהים וקל, קטן עלי".
