fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

החומוס מעכו שכובש את הסביבה

יוסף מחמד באבאללה הביא לכפר קרע את החומוס שלמד להכין בילדותו. סיפורו האישי הוא סיפור דו הקיום שמתקיים בעיר הולדתו עכו, שעל שמה נקראת המסעדה שלו
יוסף מחומוס אל עכוואי. צילום: ירון ניר
יוסף מחומוס אל עכוואי. צילום: ירון ניר

זו באמת לא עוד חומוסיה. אם התרגלתם להתיישב, להזמין ולקבל את האוכל תוך שתי דקות, אצל יוסף ב"אל עכאווי" שבכפר קרע מומלץ לשכוח מזה. הסלט נקצץ לאחר ההזמנה ומגיע טרי ורענן, הקובה מלאה בטעמים, החומוס חמים וטעים, והכנאפה… עוד נגיע לכנאפה. ספוילר: גם לכם כדאי להגיע לכנאפה ב"אל עכאווי". אבל הנקודה היא לא למהר. פה זה לא פאסט פוד. קחו את הזמן. זה ישתלם.

"אל עכאווי" – משמע, העכואי. יוסף מגיע מעכו, אחרי שנדד בארץ ובעולם ומצא את ביתו בעין אברהים ופתח לפני מספר שנים את המסעדה שלו. להכין חומוס למד כילד, כשאמו רצתה לדבר עם שכנותיה ושלחה אותו לשכנים. לאחד מהם, אבו אברהים, היתה חומוסיה קטנה ברחוב בה הכין חומוס סורי בסגנון חאלבי, והילד יוסף בילה אצלו הרבה ולמד דבר או שניים על חומוס כהלכתו.

עכו היא עיר של קו קיום ויוסף מגלם אותו בסיפורו האישי. אמו יהודייה שעלתה כילדה עם משפחתה מפולין לשכונת שבזי בתל אביב, כיום נווה צדק. ב-1949 התגייסה לצבא, שירתה במפקדה בראש הנקרה, נפלה בשבי ונלקחה ללבנון. מעל לשנתיים שהתה בשבי, בין היתר במנזר בג'וניה, שם למדה את השפה הערבית והתיידדה עם משפחה שמוצאה מעכו ושברחה מהעיר ב-1948. לקראת חילופי השבויים ביקשה המשפחה בלבנון שתלך לבקר את קרוביה בעכו. "המשפחה שמחה מאד לראות אותה, ואחד מהם שמח במיוחד. הוא אבא שלי", צוחק יוסף בסיפורו. הזוג הצעיר נישא, וב-1960, שנתיים לאחר הולדת הבת הבכורה, בא לעולם יוסף. הוא מספר כי משפחתה של אמו התקשתה לקבל את הנישואים של אמו עם מוסלמי וישבה עליה שבעה, בין היתר מתוך מחשבה מוטעית כי נטשה את דתה והתאסלמה – דבר שלא היה נכון.

המקלובה של אל עכאווי. צילום: באדיבות אל עכאווי
המקלובה של אל עכאווי. צילום: באדיבות אל עכאווי

עד שיוסף מספר את סיפורו, מתחיל להגיע האוכל. החומוס מצוין, המשוואשה חמימה וטעימה, כך גם הקובה השמנמנה והפלאפל הפריך. ויש גם מקלובה שווה ועלי גפן טריים, והמלצה אישית – אל תחמיצו את החריף הביתי והטוב. הכל תוצרת בית, טרי וטעים.

לקינוח לקחנו את הכנאפה. התרגלתם בטעות לכנאפה השגרתית שמשום מה זוהרת בכתום זרחני מפתה, אבל עם ללא טעם? אז תשכחו גם ממנה. כי הכנאפה של יוסף אולי לא זורחת באור יקרות אבל היא טעימה בצורה בלתי רגילה, עם טעם של גבינה וחמאה ושערות קדאיף וכל הדברים הטובים שמונחים בול במקום.

תגיעו, תטעמו, תתמכרו. ולא למהר. פה זה לא מקדונלדס. קחו את הזמן.

המלכה של המקום. כנאפה תוצרת אל עכאווי
המלכה של המקום. כנאפה תוצרת אל עכאווי

מסעדת אל עכוואי. נכנסים לכפר קרע מכיוון צפון (מהבסיס של גולני), בכיכר הראשונה פונים שמאלה ואחרי 50 מטרים המסעדה בצד שמאל של הכביש.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות