אתמול, יום שני, פנו ראשי המועצות האזוריות לראש הממשלה בנימין נתניהו. וכן לשרי הבריאות והחינוך, לראש המל"ל ולפרוייקטור הקורונה נחמן אש.
"אנו פונים אליכם בבקשה להורות על חידוש הפעילות בפעוטונים ובגני הילדים. ועל חידוש הלימודים בכיתות א-ו. ביישובים המוגדרים ירוקים וצהובים, על פי תכנית הרמזור", נכתב במכתב, שהגיע לידי חדשות נתניה. "חשוב לנו להדגיש: אנחנו מבקשים כי האישור לחידוש הפעילות, יינתן לכל ישוב בנפרד. על פי מצחב התחלואה בו. ולא בחלוקה למועצות כמקשה אחת".
ראש מועצת עמק חפר, ד"ר גלית שאול, חתומה אף היא על המכתב. "מי שמשלם את המחיר כיום, הוא אותם אלה שמצייתים", היא אומרת. בראיון לחדשות נתניה. "המועצה שלי- לגמרי ירוקה. עוד מתחילת הקורונה. אנחנו עבדנו קשה. ואם הפך יישוב מסויים לצהוב, מיקדנו מאמצים. עד שהפך בחזרה לירוק. כך שאנחנו לא מבינים, מדוע איננו יכולים לפתוח את מערכת החינוך שלנו. ביישוב שאני גרה בו למשל, חוגלה, היו מתחילת הקורונה רק שני חולי קורונה מאומתים. חייל ובת שירות. והילדים של כולנו בבית. זה מאוד מכעיס".
אנחנו נמשיך לשלם את המחיר
ועוד מצביעה ד"ר גלית שאול, על הלימה, בין שעור המתחסנים הגבוה במועצה האזורית עמק חפר, לבין העובדה שהמועצה האזורית שבראשה היא מכהנת-ירוקה.
"בביתן אהרון, למשל, יש 70 אחוזים של מתחסנים. אז זה קצת כמו 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו'. אני חושבת, שאנחנו צריכים לעודד את מתן החיסונים. אבל גם לפתוח כמה שיותר, ולהחזיר את החבר'ה הצעירים שלנו-לשגרה. אנחנו פתחנו בתקופה שבה פעלו בתי הספר, מרכזי פעילות ישוביים. שבהם, באמצעות מתנדבים, מתקיימות פעילויות. לטובת בני הנוער. יש לנו יתרון: אנחנו מרחב כפרי גדול. יש פה הרבה ירוק, בתים גדולים ואופציות לפעילויות בחוץ. ואנחנו חייבים להחזיר את החיים שלנו, למודל של הרמזור. אחרת, זה לא ייגמר. ואנחנו נמשיך לשלם את המחיר. למדינה, זה שווה שבמקומות כמו שלנו, אנשים יתחילו לעבוד. ויכניסו כסף ממיסים. ואצלינו, אפשר. בזכות התנאים שלנו ביישובים. וזה אומר גם לפתוח את העסקים. שהם עדיין לא פתוחים לגמרי. ולמה לא בעצם?"
אין שום סיבה שלא לפתוח את הספורט
ועוד אומרת ד"ר גלית שאול: "להפעיל את מערכת החינוך-אני לא יכולה. כי המורים מועסקים על ידי המדינה. אז אני לא יכולה לקרוא להם לצאת החוצה וללמד. אבל הייתי עושה את זה אילו יכולתי, בשמחה. אני חושבת, שכל ראש רשות-מכיר את המצב אצלו. לא הייתי לוקחת סיכונים, בשום פנים ואופן. ואני יודעת מה המצב כרגע. ואני גם יודעת יותר מזה: שאין שום סיבה, שלא לפתוח את הספורט לגמרי במרחב הכפרי. זה הכל באויר הפתוח. אף אחד לא נדבק בספורט ויש אצלינו אחוז מאוד גבוה של ספורטאים. יחסית לאוכלוסיה שלנו. זה רק דבר שייתן תחושה טובה יותר לתושבים, ויציאה מתוך הדיכאון של הקורונה. ובני הנוער שיעסקו בספורט, יהיו לגמרי במקום אחר. אז למה שלא נפתח את מרכזי הפעילות היישוביים שלנו, בקבוצות קטנות"?
ועוד אומרת ד"ר גלית שאול: "לתחושה הזאת, כאמור, שותפים כמובן ראשי מועצות אזוריות רבים. שהמועצות האזוריות שלהם, היו ירוקות מתחילת משבר הקורונה. צריך כמובן לעשות חשיבה כיצד להתנהל נכון. ולבדוק מי יכולים להשתתף בפעילויות של המועצות האזוריות ומי אינם יכולים. כגון משפחות שיש להם בבית סיכוי גבוה לתחלואה. מסיבה כזאת או אחרת. אבל בגדול, חייבים לחזור לשגרה. והמצב-מטריד מאוד. . יש לי ילד בכיתה ו', שכבר שנה לא היה בבית הספר. משבר הקורונה, מחק שנה מהחיים שלו. ואני כבר לא מדברת על כך שהוא נאלץ להיות לבד בבית, כששני ההורים בעבודה".
