ציפי קפל היא האישה הראשונה שערכה את "חדשות נתניה"

ציפי קפל מספרת בהתלהבות על ימיה הראשונים כעיתונאית ולימים כעורכת בחדשות נתניה בימים בהם לא היו פלאפונים או מחשבים אישיים כאשר את האותיות היו מגרדים.

חברת מועצת העיר ציפי קפל היא עיתונאית בעברה ולמועצת העיר נבחרה בבחירות לאחר שפרשה מהמקומון של ידיעות אחרונות. קפל היתה עורכת במקומון "השבוע בנתניה" אבל את ראשית עבודתה העיתונאית היא זוכרת באהבה – את עבודתה כעיתונאית ועורכת ב"חדשות נתניה".

הייתי בשנות השלושים הראשונות לחיי, צמאה ורעבה לחיים חדשים בעיתונות המקומית שהייתה עדיין בחיתוליה בנתניה, ועובד ניר הבעלים של 'חדשות נתניה' , אז מרשת 'שוקן', נתן לי אותם בגדול. מהרגע שהכרנו ודיברנו על חזון ועיתון ידעתי שאני על זה ומהרגע שצרף אותי  בשנת 1984לצוות הבתולי, התמים עד כאב של העיתון החדש מגיליון מספר 1, התחלתי לדהור במהירות האסורה והמופרזת של מתחילים, שכל שדות הציד פתוחים בפניהם.

תחילה ככתבת. זמן קצר לאחר מכן קופצת ראש להיות עורכת העיתון והאישה הראשונה בתפקיד זה ברשת.  עובד ניר אמר אז, בתחילת שנות ה -80, שהוא מאמין מאוד בכוח הנשי וקידם נשים בכל העיתונים. לי הייתה זכות 'הראשונה' והפגישות מסביב לשולחנות העריכה הגבריים היו משמעתיים מאוד בעיני.

אלו היו שנים של ימים ולילות ארוכים במערכת מקומית קטנה שמהר מאוד קנתה מקום בלב תושבי העיר והתחזקה כמערכת לוחמנית מחד, חברתית ושובבה מאידך. מערכת שדפי התרבות שלה היו למופת. סרטים, הצגות, טיולים, אופנה, ביקורות תרבות על ידי אנשי שם ומדורי אוכל נפלאים.

ציפי קפל : חדשות נתניה חי את קהילת העיר והשכונות

העיתון חי את קהילת העיר, את השכונות, את הגיבורים המקומיים שנולדו בכל שבוע מחדש לצד פוליטיקה מקומית סוערת מאוד כבר אז. יואל אלראי היה לראש עיר אחרי שנות אופוזיציה רבות. עידן חדש לנתניה וגם לעיתון. לראשונה בחיי התנגשתי בפונקציה של 'דובר עירייה', אבי אלהרר הצעיר שחרף נפשו מולי בניסיון לצבוע את לחיי אלראי והעיר בוורוד. כמה מלחמות נלחמנו, כמה גיצים ותימרות אש ועשן ומקטרות של שלום וחוזר חלילה היו ביננו, כששנינו ששים אלי קרב. בימים הרחוקים ההם, מרחק כארבעים שנים, כתבנו בעט על דפי נייר פשוטים והייתי מכתיבה לגרפיקאית בחיפה את הכותרות בטלפון להקל עליה את יום העריכה, כי את הכותרות היא גרדה אות אחר אות מדפי אותיות בגדלים שונים. לימים, נכנס הפקס לתמונה. עמדנו לידו דרור אדלר המנהל הראשון של העיתון ואני אחוזי התפעלות. התבוננו בדפים העוברים למערכת בחיפה בהתרגשות של אלה שחסכו את המונית של יום שלישי, מונית שהייתה יוצאת מהמערכת עם קילוגרמים רבים של כתבות, מה שציער מאוד את הנהג הקבוע שלנו אלכס שתמיד היינו לו נסיעה בטוחה.

יום רביעי, שבע בבוקר, אלכס היה מתייצב מתחת לבית שלי ולוקח אותי ליום הארוך ביותר בשבוע 'לסגירת עיתון'. זה היה אינטנסיבי בטירוף, תחרותי מול עיתוני הרשת האחרים ומלחיץ.

תמיד חיכתה לי לרגע האחרון הכתבה הראשית של העיתונאי המבריק חנן פארי ז"ל, איימת מסדרונות העירייה, רודף צדק עם אש בעיניים וסכין בין השיניים, שכתב ידו הגדול, ביטוי לסערות נפש, צרוב בי עד ביום. חנן היה עיתונאי חוקר בלתי מתפשר, עורך הספורט של העיתון וכתב רדיו. כשנהרג בנסיבות מסתוריות בנפלו מצוק ליד מה שיהיה לימים מלון 'כרמל' השתנו פניה של העיתונות המקומית בנתניה וענן אפור ריצד מעל ראשינו תמיד. לצד חנן עבד איתי בעיתון כתב צעיר, משוחרר טרי מגלי צה"ל, חד וזריז כתיבה ותגובה, אהרון אורגד שהיה היחיד שאהב לכתוב בבית ולהביא בשלישי בבוקר את כל הכתבות, להניח על שולחני ולמהר לצאת לעבודתו בעיתון היומי 'חדשות'.

שתיים לפנות בוקר, שלוש או ארבע, היינו חוזרים לנתניה דרור אדלר העורך, שהיה חלק משלישיית מפוחיות הפה המפורסמת 'אדלר'  ואכלנו שווארמה עם עמבה בלי הכרה אצל חמודי, שיום אחד התחתן ועזב אותנו מעמדתו בשווארמת 'חזן'  שבעיר התחתית, משאיר אחריו געגוע.

כמה שנים חייתי ברכבת הרים מטורפת של התרגשויות וחוויות של עורכת שהעיר זרמה לה בנשמה אני לא זוכרת עכשיו, אבל זה שעוד לא הקלדנו במחשב ולא היה לנו פלאפון ושהעיתון היה דופק העיר, את זה אני בטח זוכרת".

ציפי קפל, חברת מועצת עיר, קדנציה ראשונה, מהסיעה העצמאית 'פעימה חדשה', ממונה על שני תיקים, מרכז העיר ואיכות סביבה.

היא לא נגועה בנוסטלגיה ולא מתרפקת על מה שהיה: "מרכז העיר יפה יותר בעיני היום. מרכז העיר התחדש מאוד בעשור האחרון ועומד בפני התחדשות עירונית  נוספת מקיפה ומרתקת . מרכז העיר יהיה לב ליבה של נתניה שמצמיחה שכונות חדשות, שכמה שתהיינה בנות זמננו לא תעמודנה בקסם הזה של  עירוב ישן וחדש במרכז העיר".