ביום ראשון, מספר שעות לפני שההוריקן אירמה היכה בפלורידה במלוא עוצמתו, ארזה הזמרת הנתנייתית שלווה ברטי תיק, עזבה את בית הקרקע שלה ועברה להתגורר עם חברים שדירתם ממוקמת בקומה רביעית. ברטי מתגוררת זה עשר שנים בפלורידה. "זה מפחיד ואני מצטערת שלא נשארתי בארץ עוד כמה שבועות", סיפרה בראיון טלפוני עם "חדשות נתניה", "בבוקר התעוררנו עם התרעות להוריקן, פחד אלוהים, אבל אנחנו נמצאים בבית אטום. אין חשמל ואני מאוד מפחדת. הברקים נשמעים כמו פצצות. הסופה מתחזקת מרגע לרגע, עצים קורסים, וזה נראה כאילו סוף העולם הגיע".
ביום שלישי בבוקר (שעון ישראל), התגלו הנזקים הכבדים: מיליוני אנשים נותרו ללא חשמל וצרכי מחיה בסיסיים. ברטי נשמעה רגועה יותר, אך עדיין מודאגת. "הייתי בטירוף. זה לא ייאמן מה שהסופה הזו עשתה, כל כך הרבה נזקים ברכוש ובנפש. למזלי, הבית והמכונית לא נפגעו, אבל הנזקים עצומים. האיים כמעט נמחקו מעל האדמה, המים כיסו בתים שלמים. אנשים שנשארו שם נעלמו ומחפשים אותם. אנשים עומדים ובוכים. לא יכולים לחזור לחיים נורמליים, העסקים סגורים, אין עם מי לדבר, כל אחד דואג לעצמו והכל לאט לאט יחזור למקומו".
משתדלים לחזור לשגרה
ביום ראשון הורו הרשויות לתושבים בחלק מהאזורים – במיוחד אלו המתגוררים בצמוד לחוף – לפנות מיד את בתיהם ולברוח לאזור בטוח יותר. למרות הבהלה העצומה, בני הזוג ערן חממי ושרית בן חמו, הוא במקור מחדרה והיא מאור עקיבא, החליטו להישאר בבית. הם וחמשת ילדיהם הצטיידו במזון ובמים ובעיקר סגרו היטב את החלונות. בשיחה שקיימנו עם חממי באותו היום, הוא נשמע די רגוע, אבל ביום שלישי, בשוך הסערה, התמונה כבר הייתה שונה לגמרי. "האוכל היחיד שאנחנו אוכלים הוא כזה שלא דורש מקרר או בישול. אין ממש מה לעשות והחשמל יחזור אולי רק בעוד כחודש. זרקנו המון אוכל מהמקרר. אנחנו אוכלים מקופסאות שימורים או מאוכל שקצת מביאים לנו אנשים מבחוץ. חם לנו כי אין מזגנים, אין קליטה ברוב החברות הסלולריות, זה קשה. אני מתקשר איתך עכשיו בזכות זה שאני מטעין קצת את המכשיר הסלולרי במטען המילוי ברכב שלי. הילדים מעבירים את הזמן במשחקים. לצאת אי אפשר. בלילה יש עוצר בגלל שהרמזורים לא פועלים, הכבישים לא בטוחים ונאסרה בהם הנסיעה בשעות החשיכה".
חממי אומר שהוא לא מצליח לישון בלילה. "אנחנו כל הזמן בבית, עצבניים. זה כבר בלתי נסבל. רוב המשפחות מסביבי עצבניות, וקשה, קשה. אומרים שהמצב יימשך ככה חודש, אני ממש מקווה שזה יהיה פחות זמן, ואם לא אז אני לוקח את המשפחה ואנחנו ניסע למקום אחר, אולי לבית מלון".
בינתיים חממי יכול רק לצאת לקרבת הבית, באור יום. מכר שיש לו סופרמרקט פותח אותו במיוחד ומשתדל לעזור. ביום שלישי השבוע הוא הלך לבית הכנסת והמשפחה עשתה סעודת הודיה, להודות על מה שנשאר. "לנו אין נזק כלכלי ברכוש. הנזק הוא יותר בסביבה, העצים שנפלו. בינתיים אנחנו משתדלים לחזור לאט לאט לשגרה".
השתתפה בהכנת הכתבה – רותי ברמן
