דז'מיליה בוגומולסקי (19), עלתה ארצה מטורקמניסטן עם אמה וסבתה כשהייתה בת 4. היא למדה בבית הספר היסודי ארלוזורוב ובתיכון למדעים ואמנויות (עמל) וחשה עצמה ישראלית לכל דבר. עד שלפני ארבע שנים, כשהגיעה למשרד הפנים בחדרה כדי להוציא דרכון, גילתה מציאות חדשה. "בגיל 15 הייתי בתנועת נוער ורציתי להצטרף למשלחת לגרמניה עם כל החברים מהתנועה", מספרת דז'מיליה. "הגעתי עם אמא שלי למשרד הפנים כדי להוציא דרכון ואמרו לי שם שאני לא אזרחית המדינה. מי שישבה איתנו במשרד הפנים הייתה מאד מופתעת מהמצב שלי ומכך שאני בכלל לא רשומה להם במערכת".
"הרגשתי ממש זוועה, אני ואמא שלי התחלנו לבכות. לפני כן לא עלינו על זה, כי הייתי צעירה, לא יצאתי מהארץ, אז לא הזדקקתי בדרכון, עוד לא הייתה לי תעודת זהות או אפילו חשבון בנק, כך שאם לא היינו מגיעות למשרד הפנים, הייתי ממשיכה לחיות ככה, בלי לדעת שאני לא אזרחית".
עורך הדין הראשון גבה כמחצית מהסכום, וכמובן שמדובר באלפי שקלים, עוד לפני הטיפול. עורכת דין נוספת "משכה" את דז'מיליה שנה, ללא תוצאות, וכך שני עורכי דין נוספים. דרך המלצות הגיעה עם אמה לעו"ד מירי נחשונוב, שתוך חודשים ספורים הסדירה את מעמדה בארץ והשיגה עבורה את תעודת הזהות הנכספת.
נחשונוב מצאה שדז'מיליה ואמה לא נחשבות ליהודיות, ללא ידיעתן, למרות שעלו ארצה מתוקף חוק השבות. "חוק השבות מאפשר לצאצאי יהודי, עד דור שלישי, כלומר נכדים, לעלות ארצה ולקבל אזרחות. גלינה, אמה של דז'מיליה, היא נכדתו של יהודי, לכן קיבלה אזרחות ישראלית כשעלתה. אך דז'מיליה, משום שהיא נינה של יהודי, לא קיבלה אזרחות. עם העלייה מבריה"מ, משרד הפנים הוסיף נוהל לחוק השבות, לפיו קטין שהוא נין של יהודי ורוצה להיכנס ארצה עם הורין, יכול להיכנס ארצה לא כעולה, אלא כתושב ארעי. במשך שלוש שנים לאחר עלייתו התושב הארעי צריך להגיע למשרד הפנים אחת לשנה, כדי לאשר שהוא אכן מתגורר בישראל ובתום שלוש שנים הוא מקבל אזרחות".
תושבים ארעיים שלא עוברים את התהליך הזה, מאבדים את האשרה הזמנית שקיבלו וכך קרה גם במקרה של דז'מיליה. "כשהן עלו לארץ, גלינה כנראה לא הבינה את ההליך, דז'מיליה קיבלה מספר תעודת זהות וצורפה לתעודת העולה של אמה משום שהייתה קטינה. גלינה חשבה ששתיהן נחשבות עולות חדשות ולא תיארה לעצמה שיש בעיה".
גם הבשורה שדז'מיליה ואמה גלינה אינן יהודיות התקבלה כהפתעה, ולא חיובית. "ברוסיה, הדת נקבעת לפי האב, לכן גלינה האמינה במשך כל השנים שהיא יהודייה. כשהן הגיעו אליי הן היו בטוחות שהן יהודיות ולא תיארו לעצמן שזה לא כך", מספרת נחשונוב.
דז'מיליה הייתה צריכה להתחיל את התהליך של תושבת ארעית, אותו לא עברה עם עלייתה. אך לשם כך נזקקה לדרכון כלשהו, ומאחר ועלתה לארץ בגיל 4, פג תוקף הדרכון שלה מטורקמניסטן. "המדינה ומשרד הפנים התעקשו על הדרכון כתנאי להתחלת התהליך. הבעיה היא שלמדינת ישראל ולטורקמניסטן אין יחסים טובים ומכיוון שאין כאן אפילו שגרירות שלהם, הפתרון היחיד היה לטוס לטורקמניסטן ולהוציא שם דרכון. מאחר וזה מסוכן וקיימת סכנה ממשית שאם היא תטוס לשם היא לא תוכל לשוב משם לישראל, עירבתי את משרד החוץ וניסיתי לשכנע שם את כל מי שיכולתי שהיא לא יכולה לטוס לשם. לשמחתי, הצלחתי לשכנע את הגורמים הרלוונטיים וניתן לנו אישור להתחיל בתהליך ללא דרכון. דז'מיליה קיבלה את תעודת הזהות הזמנית שלה והיא עכשיו מתחילה את התהליך שהייתה אמורה לעבור עם עלייתה".
כעת, דז'מיליה יכולה גם להתגייס לצה"ל אם תבחר בכך. "אני מאד רוצה לשרת בצבא, זו המדינה שלי וחשוב לי לתרום, למרות שכל החברות שלי כבר התגייסו ויש להן כבר פז"ם. לפני שהגענו למירי, פניתי כבר ללשכת הגיוס, כך שאני רשומה במערכת, אני אמורה להתקשר אליהם בקרוב ולברר מתי אוכל להתגייס".
