שבוע לפני הפיגוע באיסטנבול יצאתי לקפריסין לטיול נושא עם קבוצת נשים העוסקות באמנות טקסטיל ורוקמות תחרה. כן, גם טיול כזה יש. זה היה סוף שבוע שכלל "ביקור קצר אצל השכנים", כפי שאמר מדריך הטיול יותם יעקובסון, ארבעה ימים אינטנסיביים שסבבו סביב אמנות הטקסטיל, אבל לא רק. גם פורים היה בו.
יצאנו קבוצה של 17 נשים, רובן עוסקות בעבודת טלאים ורקימה ובאמנויות שונות בטקסטיל. השיא של הטיול היה סדנת רקימה בכפר הציורי לפקרה במורדות הרי הטרודוס.
35 דקות באוויר ונוחתים בקפריסין. את פנינו מקבלים מזג אוויר שמשי, עצי הדר וזית ומרבדי חרציות. קפריסין הוא אי המאכלס יוונים ותורכים, וגם שם, בדיוק כמו אצלנו, המתיחות הפוליטית לא נעדרת, אבל התרבות אחרת. כפרים ציוריים קטנים, כנסיות אורתודוקסיות מעוטרות, טברנות, אוכל יווני, אוזו וזיווניה, תושבים מסבירי פנים, ארץ נקייה, נהיגה בשמאל הדרך, שרידי שלג במורדות הטרודוס הנמצאים במרכזו של האי, שממנו המרחק לכל מקום הוא נסיעה של שעה עד שעתיים. מושלם.
כיסוי למזבח
בדרך לניקוסיה מתגלה על צלע הר דגל אבן גדול של קפריסין התורכית, כאילו להכעיס. הביקור בניקוסיה מזכיר לנו משהו מהסכסוך שלנו, אלא שכאן עוברים מהצד היווני לצד התורכי בחיוך, תוך פרוצדורה שאורכת דקות. חלקה היווני של העיר משופע בטברנות, חנויות ומוזיאונים וחלקה התורכי כולל בזאר, חאן גדול ובתי אוכל. ביקור מעניין היה במסגד סלימייה, שהיה בעבר הקתדרלה הצלבנית סנט סופיה שהותאמה להיות מסגד, כשעליה נבנו שני מינראטים ונתלו שני דגלים של תורכיה ושל הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין.
היום השני היה שיאו של הטיול. בסמטאות הצרות של הכפר הציורי לפקרה יושבות נשים בפתחי החנויות והבתים ועוסקות ברקימה עדינה ובין לבין מציעות למכירה את התוצרת שלהן: מפות, מצעי מיטה, תמונות, מטריות, סימניות וכל מה שאפשר לחשוב עליו – הן יוצרות מתחרה. הוזמנו לחצר ציורית, שבמרכזה עץ לימון ובית ים תיכוני מסוגנן עם דלתות תכלכלות. התכבדנו בקפה קפריסאי וישבנו לצד העץ. כל משתתפת קיבלה כרית, ועליה יריעה קטנה של פשתן אירי איכותי, מחט וחוט רקמה לבן. נשות הבית התייצבו ליד כל משתתפת והנחו בסבלנות אין קץ בעבודת הרקימה המדויקת.
את אמנות הרקימה של נשות הלפקרה הביאו לקפריסין הצלבנים מסוריה. בשנת 1481 ביקר במקום לאונרדו דה וינצ'י ורכש כיסוי תחרה רקום למזבח בקתדרלה המרכזית של מילאנו. מאז נעשתה המלאכה מבוקשת מאוד, עד כדי כך שהוונציאנים הקימו מרכז רקימה בתחרה באי בוראנו הסמוך לעירם. לימים נכחדה האמנות בקפריסין, אך הוחייתה בשנת 1889 ומאז היא משגשגת, במידה רבה הודות לתיירות.
מדיטציה נוסח קפריסין
לרקימה המופלאה הזו נחשפנו גם במוזיאון ביתי בכפר הציורי הקטן קטו דריס בשיפולי הטרודוס. במוזיאון מוצגות מלאכות מסורתיות האופייניות לאזור כמו כוורות עתיקות לרדיית דבש, כדים להתססת יין, כלי חצר חקלאיים עתיקים ואוסף של פריטי תחרה עתיקים המספרים כיצד התפרנסו אנשי הכפר מהמסחר בתחרות שחצה ימים וארצות.
בקפריסין יש מאות כנסיות כפריות קטנות, וביקרנו רק בכמה מהן. כדי להבין את הסיפורים המתוארים על קירות הכנסיות התכנסנו לשמוע מיותם יעקובסון הרצאה על סיפורי הברית החדשה. הכנסיות, שהוקמו על ידי נזירים ביזנטיים במאות 11 ו-14, קטנות ומעוטרות בפרסקות מרשימות. קירות האבן עטורי החזזיות מקנים להן חזות צנועה מבחוץ, אבל בפנים הן מכוסות מהמסד ועד הטפחות בציורי קיר נפלאים, שזיכו עשר מהן להיכלל ברשימת אתרי המורשת הלאומית של אונסק"ו.
המשכנו אל האולימפוס שהוא שיאו של רכס הטרודוס, אל מושבם של האלים. שם עשינו הליכה של מספר קילומטרים בין עצי מחט עתיקים בעלי גזעים מכושפים למראה. כל משתתפת הלכה במרחק של כמה עשרות מטרים מהשנייה כדי מתוך כוונה לשמוע את שקט האלים.
בפאפוס סמוך למזח הנמל הציורי ולמצודה העתיקה, משתרע גן ארכיאולוגי גדול, שגולת הכותרת שבו היא הפסיפסים. באתר ישנם פסיפסים רומיים קדומים במיוחד, עשויים חלוקי נחל צבעוניים, שחושפים סצנות ציד, פולחן וגיבורים מהמיתולוגיה היוונית. באתר סמוך, המכונה "קברי המלכים", השתמר בית הקברות העצום של העיר ובו אחוזות קבר מפוארות חצובות בסלע.
התאכסנו בלימסול, מרחק שעה עד שעה וחצי מכל מקום בחלקו היווני של האי. בדרך לפאפוס עברנו באזור נטוע פרדסים, לאורך רצועת חוף מרשימה ומפרץ ממנו עלתה אפרודיטה מן הים.
עדלאידע קפריסאית
ואי אפשר בלי פורים. הטיול תוכנן כך שנשתתף בקרנבל מסכות פורימי עליז ורועש שהתקיים בלימסול. מדובר בקרנבל (מהמילה קרניבורים) הנערך יום לפני תחילתם של 40 ימי הלנט (lent, תענית) שבמהלכם, מתוך הזדהות עם סבלו של ישו, נמנעים מאכילת בשר ומשמחות. ביום הזה כולם חוגגים בזלילה ובקרנבל מסיכות ותלבושות ססגוניות. רחובה הראשי של לימסול, שדרות מקריוס, נסגר לתנועה, ואלפים עמדו בצידי הרחוב וצפו בעדלאידע הקפריסאית. הספריי הצבעוני ופתיתי הנייר כיסו את הרחובות ממש כמו בארץ, ואני חזרתי הביתה עם כמה רעיונות לתחפושות בפורים הבא.
המשפחה הרוקמת
מאחורי טיול רוקמות התחרה עומדת כרמלה ז"ק, יועצת ארגונית במקצועה שב-30 השנים האחרונות עוסקת ברקימה ובמעשה טלאים. היא למדה את המלאכה באנגליה וכבר שנים מלמדת רקמה בשילוב אמנויות בביתה, בחוגים ובבתים מוגנים. עבודות הטלאים שלה הוצגו בתערוכות בארץ ובאירופה וזכו לפרסום באנגליה ובהולנד.
"במשך 22 שנים לומדת אצלי קבוצת נשים שהפכה להיות המשפחה הרוקמת שלי. אנחנו רוקמות רקימה חופשית, בה אנחנו מפתחות רקמות פולקלור. בשלוש השנים האחרונות יצאנו לעולם הגדול במסעות של איתור מלאכות יד, בהדרכת יותם יעקובסון שממלא לנו את הטיולים בתוכן מרתק ומאתר בדיוק מה שאנחנו מחפשות ואף מפתיע אותנו מפעם לפעם. היינו עם יותם אצל הרוקמות בכפרים בהודו ובאוזבקיסטאן, למדנו אצל נשים בפרברי הערים הגדולות. בקפריסין התמקדנו ברקמה לבנה. וזו רק ההתחלה. נמשיך לטייל כדי לראות עוד מלאכות יד עתיקות וחדישות, לראות אריגה מסוגים שונים, צביעת בדים וחוטים ועוד".
