לא האמנתי שזה קורה לי. גם אני נתקפתי בבהלת השפעת. כמעט שלושים שנה אני מתחסנת בכל שנה נגד שפעת. שפעת החזירים, שפעת העופות, שפעת מסוג A , שפעת מסוג B ועוד. השנה לא מיהרתי. כששמעתי שאנשים מתים מהמחלה תיארתי לעצמי שהנה אנחנו בפתחה של מגיפה ואני חייבת להתחסן. ואז, אזלו החיסונים במרפאה שלי – הכללית בכפר ויתקין. נתקפתי בפניקה – אני חייבת למצוא חיסון. אמרתי לעצמי שדווקא השנה בגלל שלא התחסנתי אני בטוח אחטוף שפעת ואולי אני אמות. אני קשישה בת 70 ונמצאת בקטגוריה של אוכלוסיה שחייבת חיסונים.
זה התחיל אתמול (יום שלישי) כשהודעה בקבוצה הוואטס אפ של המושב בשרה שבמרפאת משמר השרון נותרו 60 חיסונים. אני הייתי עסוקה בלכתוב עיתון, אבל נכדי הגיעו וזכו. אמרתי לעצמי שאם במשמר השרון יש חיסונים, אז בטוח ימצאו עוד חיסונים במרפאות הפריפריה.
הבוקר (יום רביעי) התקשרתי למרפאה בכפר ויתקין ביקשתי את רשימת המרפאות של הכללית בסביבה שנותרו בהם חיסונים. "אין לנו" אמרה לי המתנדבת במרפאה. "אבל כרגע חזר מישהו וסיפר שבמרפאת בארי בנתניה נותרו חיסונים" היא הוסיפה מידע שמחירו לא יסולא בפז. נעלתי נעליים, סחבתי גם את בעלי וטסנו לנתניה כדי להגיע עד 11:30 למרפאה כפי שבקשה מנהלת המשרד שם.
שבע דקות נסיעה ואנחנו ברחוב בארי בנתניה, מרפאה שכונתית הומה ואין חניה. חניתי על המדרכה וחיכיתי שבעלי יחטוף את הדקירה ויחליף אותי ליד ההגה. הטלפון מצלצל בעלי על הקו: "בואי מהר כי עוד מעט לא יהיו חיסונים". הפעלתי את המנוע ונסעתי ברחובות שכון החיילים לחפש חניה. מצאתי. בריצה קלה, כי זה ממש לא בעיה בשבילי אחרי שהלכתי הבוקר שעה במכון הכושר על מכשיר הליכה, נכנסתי למתחם המרפאה. הכניסה היא לא מהצד הקדמי כמו שסביר לחשוב – אלא מסביב. בקומה הראשונה אנשים שואלים איפה מתחסנים. הגעתי לחדר האחיות, בעלי כבר חיכה שם ליד הדלת . האחות יצאה והודיעה שנותרו עוד 20 חיסונים בלבד. איזה יופי אמרתי לעצמי, אני מחזיקה את המספר א-35 וכלולה בין ה-20 המאושרים. המספרים, אגב לא ממש קשורים לכמות החיסונים….
האחות הנחמדה אלה, (א' בקמץ), קיבלה אותנו בסבלנות ובחיוך, שתפה ידיים היטב, הוציאה מזרק קטן ולא מאיים ודקרה אותנו. חמש דקות מנוחה ואנחנו כבר בדרך הביתה מאושרים ובטוחים שבידינו פוליסת ביטוח נגד מחלת השפעת. שנהיה בריאים.
