בימים סוערים אלה כשנשיא המדינה עסוק בהרכבת ממשלה או בבחירות חדשות מצא רובי ריבלין את הזמן ואת המקום בלב לברך את אליהו גרוס מנתניה במלאות לו 100 שנים להסביר כמה היו משמעותיים מאה שנים אלה בתולדות עמינו: היית עד לשתי מלחמות עולם, לנס הקמת מדינת ישראל ולכינון ריבונות יהודית עצמאית אחרי שנות גלות ארוכות…בלעדיך ובלעדי בני דורך לא היינו זוכים לראות בעינינו את הארץ הזאת הופכת לגן פורח ואת החלום הציוני הופך למציאות. בשנות חייך הארוכות קנית חוכמה תבונה ודעת, זכית לבנות, לנטוע ולקחת חלק פעיל בתקומת עמנו וארצנו. באיחולי שנים טובות וארוכות תוך בריאות ונחת" שלך ובידידות רובי ריבלין (בכתב יד)
חייו שזורים בתולדות עמינו במאה השנים האחרונות. מגלות לתקומה ומלחמות.
אליהו (אלי) גרוס, נולד למשפחה יהודית חמה, אוהבת ופשוטה בוולקה-אוהרצה שבסלובקיה בשנת 1919. היה השלישי מבין שלושה בנים ואחות. אביו שהיה אורתודוקסי מתקדם ובעל חנות גדולה, אהב מאוד ספורט והיה שופט כדורגל בעיירה.
בכפר היו רק ארבע משפחות יהודיות, לכן נשלח ללמוד מחוץ לעיירת מולדתו וחי אצל סבתו, סיים את ביה"ס היסודי היהודי. וגם את התיכון עשה כשהוא גר אצל סבו וסבתו. בשל רדיפות היהודים הוא לא המשיך ללימודים גבוהים. הוא הצטרף כמדריך ספורט בתנועת הנוער "מכבי", וביחד עם אחיו, פתחו חנות לאופנועים ולאופניים והתעסקו במסחר. באמצע שנת 1939 החליט ללכת להכשרה של מכבי הצעיר בפרשוב שבסלובקיה המזרחית, שם שהה מספר חודשים עד שגויס ע"י הצבא הסלובקי. כשקיבל הודעה מהתנועה ציונית בסלובקיה, כי צורף לעלייה שיוצאת ב-1940 לישראל הוא עזב את הצבא.
בחודש מאי 1940, מאיר ואליהו החלו את מסעם ארצה עם הספינה המפורסמת "פנצ'ו" ובה 512 יהודים. ספינה רעועה שהטלטלה והתרסקה אל הסלעים אך כל נוסעיה ניצלו. הם שהו במשך 10 ימים על אי קטן וניצלו על ידי האיטלקים. רק בחודש מאי 1944 אחרי מעצר בן שנתיים ברודוס הסתיים מסע בן ארבע שנים, ומאיר ואליהו עלו ארצה. אליהו גויס לצבא הבריטי וירד לשנה וחצי למצריים. חבר בסתר לארגון ההגנה ועזר להבריח יהודים ממצרים לארץ. בשבת הראשונה שלהם בארץ צעדו אליהו ומאיר ברגל לנתניה, התאהבו בחופה ובתושביה ומהר מאוד התאהב אליהו בצעירה בת 17 ניצולת שואה, שושנה קירשנבאום, שנודעה בעיר כבבי גרוס. חבלי הקליטה היו קשים, אליהו החל לעבוד בפרדסים, לאחר נישואיו הקים חברת מוניות קטנה, אך המצב הכלכלי היה קשה. הוא רכש רכב משא ששימש את הבריטים עם עזיבתם והחל לעבוד בהובלה של זיפזיף לאתרי בנייה בנתניה. את החול העמיס בעצמו, מובילו לאתר ופורק. כך שהאיש שחלם להיות כימאי, הפך לפועל פשוט אך מגשים ציוני.
בשנות החמישים עם התפתחות תעשיית היהלומים, אליהו שלמד ליטוש ונחשב לעובד מעולה, חרוץ וישר במקצועו פתח מלטשה ברחוב זנגביל בנתניה. לא רחק היום שהמפעל שלו כלכל וביסס עשרות משפחות שמודות לו ומעריצות אותו עד היום. הוא פיתח קשרים עסקיים עם ניו יורק וכולם העריכו את צניעותו ואת הגינותו. שני ילדיהם של בבי ואלי התחנכו בנתניה. הבן ד"ר משה גרוס הפך לרופא מצליח והבת ד"ר אולגה ברמסון היתה בתפקיד ניהולי בכיר בבית הספר אלדד בנתניה וכיום ציירת מצליחה.
הזוג גרוס גם בשנותיו הטובות שמר על אורח חיים צנוע שאינו מנקר עיניים, גרו כל השנים ברחוב בן יהודה, בו מתגורר אליהו עד היום. האם שושנה ז"ל לא חדלה מהתנדבותה כל שנותיה עד שחלתה, ואילו אליהו לא חדל מלתמוך בעובדיו לאחר שסגר את המפעל ופרש מהבורסה לאחר גיל 70.
