את אולה בולטנסקי אפשר לראות גם בימים גשומים וסוערים בחוף סירונית, כשהיא מדריכה בנות עולות, תלמידות בבית הספר אורט יד ליבוביץ שהגיעו לארץ במסגרת פרויקט נעל"ה.
לפני חמש שנים, כשבולטנסקי, 34, עלתה בעצמה ממוסקבה עם בעלה ולנטיין ושני בניה, ולרי וסלבה, היא לא תיארה לעצמה שתתאהב בים ובטח לא שתוכל לממש כאן את התחביב בים עם קריירה ערכית וחינוכית.
ברוסיה היא הייתה מעצבת פרחים ובעלה עסק בתכשיטים. היום בעלה עובד במפעל באזור התעשייה פולג, הם גרים במרכז העיר, בדירה שממנה נשקף נוף לים, וכל חייה סובבים סביב הים. "כשאני רואה ים מושלם אני שולחת את הילדים מהר לבית הספר ורצה לים. אני גולשת גלים ועכשיו גם סאפ, אני מכורה".
בולטנסקי נישאה בגיל 17 בכפר נידח בדרום רוסיה בו נולדה. היא נישאה בגיל צעיר כמנהג המקום: "בגיל 19 כבר היה לי ילד. אז האמנתי שהייעוד שלי בחיים הוא להיות אמא ורעיה ולגדל ילדים באהבה גדולה".
ואז הכל השתנה. בערב חמים אחד של יוני 2011, בני הזוג עלו לארץ: "במוסקבה קר, זו עיר גדולה, קשה ויקרה ולא רציתי להישאר שם. עלה הרעיון לעלות לארץ, וחשבנו שאם כבר עושים שינוי צריך שינוי עם סיכוי. רצינו שלילדים שלנו תהיה אופציה בחיים. נחתנו בערב חמים של חודש יוני והגענו לדירה זמנית בחיפה. למחרת בבוקר ירדנו לטייל בחוף הים שהיה מלא בילדים על גלשנים. הרגשתי שאני בסרט, זה משהו שראיתי עד אז רק בסרטים".
מאותו רגע חיפשה בולטנסקי כל הזדמנות פנויה להגיע לים, חשבה על זה במהלך היום, חלמה על זה בלילה ואף אספה שקל לשקל ורכשה לעצמה גלשן יד שנייה: "מכיוון שלא היה לי כסף לקבל הדרכה מסודרת וגם לא ידעתי עברית, הייתי מגיעה יום יום לים ומביטה בגולשים. רק אחרי חודשיים של ניסיונות הצלחתי לתפוס גל בעמידה. אני חושבת שכל החוף שמע את הצרחה שלי באותו רגע. מאז אני מכורה".
להעצים בני נוער
כיום בולטנסקי עובדת כמדריכה חברתית ומקצועית בעמותת "זיו נעורים" ומדריכה שש קבוצות של נערים ונערות במרכז הימי של העמותה בנתניה. בין החניכים שלה בני נוער שעלו לארץ לפני חמישה חודשים בלבד. באמצעות לימוד על כלי השיט השונים, הכרת הסביבה הימית וחניכה ביחד עם הצוות היא מצליחה לסייע לנערים להיקלט בצורה מיטבית ולהנגיש להם את התרבות והשפה שהיא עצמה למדה לא מכבר.
"גיליתי שהייעוד שלי בחיים הוא להעצים בני נוער ולסייע להם להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל האישי ואת היכולות שלהם באמצעות הים וכלי השיט השונים בו. על אף היותי אמא לשני ילדים גדולים, בן 9 ובן 14, חששתי לעבוד עם בני נוער. הייתי מבלה בים ימים שלמים, רציתי לעזור לעולים חדשים בכלל ולנערים בפרט ללמוד את רזי הים ולשחזר את ההצלחות מהים לחיים הפרטיים שלהם וכך הגעתי לעמותת זיו נעורים".
זיו נעורים היא עמותה שהוקמה על ידי יוצאי שייטת בשנת 2000 ומאז ועד היום מסייעת לבני נוער בסיכון לממש את הפוטנציאל הגלום בהם, לסיים 12 שנות לימוד, לעשות בגרות ולהתגייס לצה"ל.
אולה מדריכה קבוצה של 23 עולים חדשים בני 16 ממסגרת נעל"ה, מתוכם 19 בנות. "אלה ילדות שעזבו ברוסיה משפחה וחברים ועלו לארץ כדי להגשים חלום. חלקן מגיעות מכפרים נידחים. הם נשלחו לארץ על ידי ההורים במטרה להתאקלם וללמוד את השפה כדי שיתר בני המשפחה יוכלו להגיע בעקבותיהם. אחרות שמעו על הארץ והחליטו לבוא לכאן. החינוך הסובייטי הקפדני ממנו מגיעות הבנות גורם להן להתמיד בפעילות בים לאורך כל השנה, גם בחורף. בשביל לשרוד ברוסיה, אישה צריכה להיות 'חיה', במובן החיובי של המילה, כך שלא קושי ולא קור ישברו את הבנות האלה, הן יעשו הכל כדי להשתלב ולהצליח".
