הקריירה של שלי הרוש (41) בתחום החינוך מתפרשת על שני עשורים. בתחילת דרכה היא חינכה כיתות ה' ו' בבית ספר באזור השרון וכבר בגיל 29 ניהלה בית ספר ברעננה. "מעבר לעבודת הניהול, פיתחתי ייחודיות עמוקה של בית הספר שניהלתי כבית ספר משחק. למדנו את אותם הדברים לפי תכנית הלימודים, אבל באופן משחקי. זה קידם את האקלים החינוכי ואת הישגי התלמידים", היא מספרת.
אחרי שמונה שנים כמנהלת יצאה לשנת שבתון והתמנתה לממונה על הטיפול בפרט ועל הכלה במחוז חיפה. אבל כשהגיעה הזדמנות מקומית, לא יכלה לסרב לה, ואחרי שנים של עבודה חינוכית מחוץ לחדרה היא ניגשה למכרז לתפקיד מנהלת מחלקת החינוך היסודי. "ילדיי לומדים במערכת החינוך בחדרה, אנחנו משפחה שורשית בעיר ורציתי לקחת את כל מה שאספתי במשך השנים וליישם את זה כאן. יש משהו מאד מרגש בעבודה בעיר שלך. הייתי רגילה לשיר את ההמנון של רעננה ולספר את סיפורי הוותיקים של העיר, ועכשיו, כשאני נכנסת לחאן ורואה את קורות החיים של המשפחה שלי שם, אני מזדהה עם זה ומתרגשת".
עבדת כמחנכת כיתה, כמנהלת בית ספר ומזה כשנה וחצי את מנהלת את מחלקת החינוך היסודי בחדרה. האם את רואה שינויים משמעותיים בעשור האחרון??
"אנחנו נמצאים בעידן של תמורות ושינויים בתחום החינוך. כיום אנחנו מכוונים ליצירת מענה מיטבי לשונות, ואנחנו עושים זאת דרך פדגוגיה חדשנית, סביבות למידה שונות. אם בעבר הייתה ציפייה שבבית הספר יש מורה שעומד מול תלמידים בין 8:00 ל-13:00, כיום אנחנו מבינים שהתלמידים שלנו השתנו ועלינו לשנות את סביבת הלימודים. בתי הספר שלנו בעיר פיתחו בשנים האחרונות ייחודיות בית ספרית, שמאתגרת אותנו לבנות תוכניות למידה אחרות, מעניינות, עם איזשהו DNA שעובר בבית הספר, בין אם זה בית ספר לחינוך מוזיקלי, בית ספר שמפתח את תחום התקשורת, בתי ספר דמוקרטיים, בית ספר מכיל ועוד. המשימה שלנו היא לדאוג שזה לא יישאר בגדר סיסמה. אם בעבר בתי הספר היו דומים והייחודיות הייתה בעיקר בבתי ספר ספציפיים כמו הדמוקרטי או האנטרופוסופי, היום כל בתי הספר מפתחים ייחודיות, תוך כדי התחשבות ותשומת לב לפרט. כיום, במקום לחשוב על שילוב ילדים, אנחנו עוסקים בתוכניות למידה אישיות לכולם על מנת להגיע לכל אחד מהתלמידים בכל דרך אפשרית. פרצנו את הגבולות של מסגרת השיעור, שכיום לא חייב להיות באורך 45 דקות, או באופן המסורתי של מורה מול התלמידים. גם תלמיד או הורה יכולים ללמד נושאים מסוימים, קבוצות קטנות יכולות גם ללמוד לבד".
האם יש את הכלים כדי לבצע שינויים כאלה ברמה המקומית?
"הכלי החשוב ביותר בעיניי הוא הכלי האנושי ואת זה אני יכולה לומר שיש לנו. ההון האנושי בבתי הספר היסודיים הוא מדהים ואני גאה לעמוד בראש המחלקה לחינוך יסודי. מנהלי בתי הספר כולם נמצאים פה מהסיבות הנכונות. הם עוסקים בחינוך משום שהם מחוברים למטרות, רוצים לקדם ולהביא את מערכת החינוך שלנו להיות מערכת חינוך מובילה. יש לי עוד המון תוכניות לשנה הקרובה, אני מאד מאמינה בנו ולא מפחדת מאתגרים".
ואם באתגרים עסקינן, מהם האתגרים העומדים בפני מערכת החינוך החדרתית?
"אנחנו עיר עם הגירה חיובית מאד גדולה, וזה נהדר, אך אנחנו מוכרחים להיות ערוכים לכך. זה אתגר לא פשוט לייצב את המערכת מצד אחד, ומהצד השני לקלוט תלמידים חדשים, אנשי צוות ומבני חינוך חדשים. לאחרונה איתרנו וקלטנו שתי מנהלות חדשות לשנת הלימודים הבאה, סיימתי לבנות את תכנית הפיתוח המקצועי, שתתמקד ביחסים הבינאישיים ותעסוק בהגברת החוסן הנפשי של מנהלים. בנוסף, נלמד כלים של מנטורים, על מנת שמנהלי בתי הספר יוכלו לשמש כמנטורים עבור המורים, והמורים יוכלו לשמש כמנטורים עבור התלמידים.
"נושא נוסף הוא התאמת מבני החינוך בעיר להוראה אחרת. היום, אנחנו נדרשים לעצב את הכיתות, לתת למנהלי בתי הספר לספר את הסיפור הייחודי של בית הספר ולהתאים את כיתות הלימוד לייחודיות בית הספר. אני כבר יכולה לתת טיזר קטן ולספר שבתחילת שנת הלימודים הקרובה תפתחנה יותר ויותר כיתות חדשניות, שנראות אחרת ומתאימות ללמידה במאה ה-21".
ספרי על נושא אחד שחשוב לך לחזק.
"השייכות לעיר קרובה לליבי כחדרתית וכאם שמגדלת את ילדיה בעיר. בשנה הבאה תיכנס תכנית לימודים בכיתות ד'- ו', במהלכה התלמידים יבקרו באתרים שמספרים את סיפורה של העיר חדרה והפיכתה ממושבה לעיר עם אנרגיה. התאמנו את זה לתוכנית הלימודים, כך שהנושא לא יהיה תלוש והלמידה על העיר תיעשה תוך הקשר לנושאים בהם אנחנו עוסקים בבתי הספר. המחשבה היא כיצד להשתמש בכל המשאבים העומדים לרשותנו בעיר – הטכנודע, החאן, החווה החקלאית ועוד מרכזים רבים ומצוינים. אני מאמינה בשותפויות, כמובן שגם עם השותפים הטבעיים, הנהלת העיר, אגף החינוך והאגפים השונים בעירייה וכן, משרד החינוך. אחד האתגרים העומדים בפנינו, בעיר של למעלה ממאה אלף איש ומספר לא מבוטל של בתי ספר בזרמים שונים, מממלכתי עד חרדי, הוא איך אנחנו מצליחים לקשור את כל הקשרים וליהנות מכל המשאבים הקיימים בעיר".
לאחרונה עברה מערכת החינוך בארץ טלטלה עם חשיפת פרשות מזעזעות של אלימות בגני ילדים. נוצר משבר אמון בין ההורים לצוותי החינוך. האם המשבר הזה משפיע גם על מערכת החינוך היסודית? ועל רקע זה, כיצד מצליחים לייצר מערכת יחסים חיובית עם ההורים?
"כאם, צר לי מאד על מה שקורה לאחרונה. כמנהלת המחלקה, אני מרגישה שבמחלקה שלנו יש מודל עבודה מצוין מול ההורים. אנחנו נפגשים על בסיס קבוע עם יו"ר הנהגת ההורים העירונית צפריר אורנשטיין ועם הסגן שלו ליאור גולדין, גם אם אין משהו דרמטי, בשביל לשמוע, להשמיע, להבין ולחוש את הקרקע. גם מנהלי בתי הספר עובדים בשיתוף פעולה מצוין עם ועדי ההורים. מעולם לא התייחסתי להורים כאל נטל אלא כשותפים. עבודה משותפת, שיקוף ושיתוף זה משהו מאד חשוב, כשהבסיס לכך הוא כמובן אמון. כשמערכת היחסים לא מבוססת על אמון, הדבר הכי קטן בעולם מייצר משבר. אני לא עושה אידיאליזציה, יש הרבה אי הסכמות, אבל אחרי 18 שנים בתחום, אין לי אפילו סיפור דרמטי אחד על 'פיצוץ' עם הורים. היו, יש ויהיו אי הסכמות, אבל כשאתה פתוח להקשבה וכשההורים מכבדים אותך מספיק כדי להקשיב לך, הדרך לייצר הסכמות היא ברורה".
שלי נשואה באושר לאבי ולבני הזוג יש שני בנים שלמדו במערכת החינוך בחדרה. היא מספרת על השילוב אותו מכיר כל הורה עובד, בין העבודה למשפחה. "גם כשהייתי רחוקה פיזית השתדלתי להיות נוכחת, אם זה להתקשר, לסמס, לבדוק וכמובן לבחור לילדים שלי את המסגרות החינוכיות שאני מאמינה בהן. הבנתי שברגע שהכנסתי את הילדים שלי למסגרות, הדברים לא ייעשו בדיוק כמו שאני רוצה. אם אני רוצה שהדברים ייעשו במאה אחוז לפי הדרך שלי, אני צריכה לשבת בבית ולעשות את זה בעצמי. הבנתי שאני צריכה לסמוך עליהם שיעשו את זה הכי טוב שיש ואני אשלים את השאר בבית. התוצאה היא שיש לי שני ילדים בוגרים, אחראיים, טובי לב, ערכיים, בזכות המערכת החינוכית המצוינת בחדרה".
לקראת החזרה לבית הספר, שלי מספרת על המשמעות של היום הראשון בשנת הלימודים בשבילה, כתלמידה בעבר, כאם וכמנהלת החינוך היסודי בעיר. "ה-1 בספטמבר הוא עבורי יום חג, שמתחיל הרבה קודם, ממש כמו בחגים, בקניית בגדים חדשים, תיקים וציוד, להכין את בתי הספר, את הצוותים ואת מבני החינוך ולקבל את תלמידי כיתות א'. כילדה אני זוכרת ששידרתי שאני בכלל לא מתרגשת, כשבפועל כל שנה לא הצלחתי לישון מההתרגשות. למדתי ביסודי בבית הספר ארלוזורוב ורציתי תמיד ללמוד ב'בננה', למרות שהכיתה שלי אף פעם לא הייתה שם. תמיד הייתי מקפידה להגיע לבית הספר כדי לבדוק אם תלו את השלטים, איפה הכיתה שלי הולכת להיות, מי המחנכת, וכמובן אם יש תלמידים חדשים בכיתה. זה היה תמיד מאד מרגש".
"השנה החדשה מביאה איתה המון תקווה. אני מאמינה שכל עוד קמנו בבוקר והנשמה באפנו, יש לנו הזדמנות להתחיל מחדש, להכיר אנשים חדשים ולהבין את עצמנו יותר טוב. אני מאחלת שכל צוותי החינוך, התלמידים וההורים בחדרה יצליחו לראות את הטוב ושהשנה תהיה הכי טובה בסימן של הצלחה וסיפוק".
