נגה ואילן הכירו אחד את השנייה כשהיו בני 16. מפגש מקרי בדיסקוטק חיפאי כמה שנים אחר כך, הוביל אותם זה אל זו. "הוא היה חבר של חברה שלי בגיל 16", מספרת נגה. "הוא היה חתיך כזה והיא הייתה יפהפייה, הם היו הזוג היפה של חיפה". אילן, הצעיר בכמה חודשים מנגה (שניהם בני 55 כיום), ראה אותה שוב כשהיה חייל והיא סטודנטית שהתגוררה בקיבוץ עין גב. באחד מסופי השבוע הגיעה נגה לביקור בבית הוריה בחיפה עם קטרינה, מתנדבת קיבוץ מגרמניה.
למרות שאילן הוקסם מקטרינה, המפגש הגורלי הזה דווקא עזר לקרב בינו לבין נגה. "הוא נדלק על קטרינה וכבר למחרת הגיע לבקר אותנו בקיבוץ, אבל לרוע מזלו היא חזרה לגרמניה". בלי חברתה הטובה לצדה, נגה חשבה לעזוב את הקיבוץ בעצמה והגיעה שוב לביקור אצל הוריה, כדי להתעודד ולקבל עצה אימהית.
באותו ביקור, ממש בזמן השיחה עם אמה, אילן התקשר והזמין את נגה לדייט הראשון שלהם. "קבענו לצאת יחד, למרות שהוא לא היה הטייפ שלי." היא מספרת בחיוך מאוזן לאוזן. "לא זכרתי מה הגובה של אילן, אז לפני שהוא הגיע ביקשתי מהאחיות שלי לאמוד את הגובה שלו כשהוא ייכנס, כדי שאדע אם לנעול נעליים שטוחות או נעלי עקב. כשהוא נכנס אלינו הביתה עם כל הגובה שלו, האחיות שלי פשוט התפקעו מצחוק מולו".
אחרי כשנתיים יחד, אילן סיים את השירות הצבאי ובני הזוג טסו לאמריקה, שם התגוררו כמה שנים במהלכן טסו לארץ לחתונה אותה ערכו בחיפה, ושבו לארה"ב, שם נולדה בתם הבכורה. כשחזרו ארצה, עברו לגור בבית אליעזר. "חיפשנו לקנות בית והמחירים היו בלתי אפשריים", מספר אילן. "גיסי סיפר לי שהם קנו בית בבית אליעזר והזמין אותי לבוא לראות את הבית. בחיים לא הייתי בחדרה לפני, רק עברתי דרכה בדרך לאילת, אבל באתי לכאן והכל היה כמו כפר. נדלקתי על הבית שלהם ובאותו יום מצאתי את הבית שלנו".
אחרי שנים של זוגיות חזקה ושלושה ילדים, החלו להיבקע סדקים במערכת היחסים. אמה של נגה נפטרה ומספר שנים אחר כך גם אחותה, שגרה רחוב ליד נגה. "הדבר הכי טוב שקרה לי פה זה הקירבה לאחותי. תמיד היינו קרובות, למרות פער של 11 שנה. גרנו יחד באמריקה, התחתנו יחד, ילדנו יחד, חינכנו ילדים בדמוקרטי יחד. אם הייתי גרה בחיפה אני לא יודעת אם היה לי כזה קשר קרוב עם הילדים. הם היו בני שש ותשע כשאמם נפטרה. התברכתי בשניהם ובאופן טבעי מאז אני אמא דודה".
אסון זה נוסף על הקשיים הטבעיים של החיים, והסיבוב הראשון של סיפור האהבה הסתיים בשנת 2003 על מדרגות הרבנות, לאחר 14 שנות נישואים.
מה בסופו של דבר הוביל לגירושים שלכם?
"אין נקודת שבר ספציפית, זה עומס החיים. פתאום, מזוג צעיר שנוסע ומבלה ועושה מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, היינו משפחה עם ילדים, משכנתא, מחויבויות וחובות, וכנראה שזה הכה בשנינו", מסביר אילן. "כשאחותה של נגה נפטרה, היינו בהתחלה של רווחה כלכלית. נגה רצתה לקחת את שני הילדים של אחותה ואני איבדתי את זה. לא במודע ובלי איזשהו ביטוי חיצוני, אבל נבהלתי והתחלתי ללכת אחורה. הרגשתי שזה יעמיס עלינו, אבל שאין לי אופציה לסרב. זאת הייתה עובדה מוגמרת".
נגה, שמקשיבה לדבריו של אילן ומזדהה, מספרת על החוויה האישית שלה. "הייתי אחרי לידה. רק עשור מאוחר יותר הבנתי, שכנראה שהייתי בדיכאון שאחרי לידה. איבדתי את אחותי, חמש שנים לפני כן איבדתי את אמא שלי ולא הייתה אף אחת שתסתכל עליי, שתראה אותי. אבא שלי היה מאד בתמונה, אבל אבא זה אבא והייתי צריכה דמות אימהית שלא הייתה בסביבה. גם אילן היה מבוהל לגמרי וגם אותו לא היה אף אחד שיראה".
בדיעבד, אתם מרגישים שהיד הייתה קלה על ההדק בפרידה שלכם?
אילן: "זה יכול היה להימנע, ללא ספק, עם קצת הכוונה מלמעלה". נגה מסכימה: "הרבה זמן היינו מאושרים, לא האמנתי שיבוא יום ונתגרש. אבל בדיעבד מדובר בתהליכים, דברים שקרו ולא התמודדנו איתם כהלכה. אם היה איזה מבוגר אחראי בסביבתנו, הדברים אולי היו נראים אחרת".
הגירושים שלכם היו ידידותיים?
"שלא יהיו אשליות", נגה מדגישה, "אין גירושים של יין ושושנים, שאף אחד לא יספר לי סיפורים. ברור שיש דרך לעשות את זה באופן מתורבת, עם תקשורת נאותה ובלי שאף אחד מהצדדים לא ירעיל את הילדים, אבל בין זוג, כשמתחיל השבר, יש גם רפש ובוץ".
הגירושים שלהם נמשכו שבע שנים רעות. שניהם מספרים על תקופה קשה ובעיקר מבוזבזת, שהשפיעה עליהם בכל תחומי החיים. "מעולם לא הפסקתי לאהוב את אילן, אבל כעסתי על הכל. כעסתי שהוא הרס לי ושבר את הכלים באמצע המשחק, כעסתי על זה שלא לקחנו את החיים שלנו בידיים והיה כל כך קל להרוס, כעסתי שזה פירק לי את המשפחה וקרע לי את הילדים, הטלתי את האשמה על אילן ולקחתי אשמה גם על עצמי".
אילן, שהיה מאז ומעולם בעל ואבא מסור, עזב את הבית ושכר דירה בקרבת מקום אך נשאר מאד מעורב בחיי המשפחה. "לאילן היה יותר קשה" מספרת נגה, "אחרי הגירושים, הוא לקח על עצמו את כל ההוצאות והחובות שנוצרו כתוצאה מהשבר הכלכלי הזה ונשאר אבא מסור ודוד טוב".
אילן מדבר בצער על התקופה הזו: "הקשיים שלי בתקופה הזו היו הכעסים שלי, כלפיה, כלפיי, כלפינו כזוג. אני תמיד אומר שאם אמא של נגה הייתה חיה באותו הזמן, היא לא הייתה מוותרת עלינו ולא היינו מגיעים למצב הזה", הוא אומר ונגה מתרגשת.
איך מצאתם את הדרך חזרה אחד לשנייה?
"אני גרתי בקיסריה באותה התקופה" אומר אילן, "החלטתי לעבור לגור קרוב יותר לילדים, מצאתי דירה פה באזור וסיפרתי לנגה. היא שאלה פרטים, ראתה את הדירה ואמרה לי, 'אל תיקח את הדירה, תישאר כאן'".
נגה מוסיפה קצת רקע: "אילן התחיל לחזר. נבהלתי, היה לי קשה לחשוב שאני חוזרת לחרא שהיה אז. אבל נורא רציתי שהילדים יחוו את אבא שלהם קרוב יותר. המשפחה והבית זה הדבר הכי חשוב בשבילי ובשביל אילן, אז לא היה קשה לסרב לחיזורים שלו ובסופו של דבר זה היה טבעי להזמין אותו לחזור הביתה."
לפני שחזרו לזוגיות, נסעו אילן ונגה יחד לחופשה באילת. בת הזקונים שלהם לא הצליחה להתאפק והתקשרה להוריה כל כמה רגעים כדי לבדוק אם הגיעו להחלטה. כשחזרו, הודיעו לילדים שאבא יחזור לגור בבית.
חששתם מהתגובות של הסביבה?
"אני זוכרת שהיו שם הרבה רעשי רקע, היו אנשים שהיה להם מה להגיד על החזרה שלנו, אבל לא חששנו מהתגובות ובאמת שהרוב הגדול תמך מאד בהחלטה שעשינו. הילדים כמובן היו מאושרים."
איך נזהרים לא ליפול לדפוסי הזוגיות הישנים?
אילן: "התחלנו לראות אחד את השני, להבין שכל אחד מאיתנו הוא אינדיווידואל עם צרכים ומאוויים שונים, ודברים התחילו לקרות אחרת כי הבסיס חזר להיות יציב וכל הרעש מסביב התפוגג. התבגרנו והתרככנו".
ונגה מוסיפה: "הכנסנו את הרכות, שלא הייתה קיימת אצלנו, לתוך מערכת היחסים. בעיניי, הדבר הכי סקסי בגבר הוא חוש ההומור. יש בינינו המון הומור, אנחנו צוחקים אחד על השני, צוחקים על עצמנו, על המגבלות שלנו, אנחנו משתטים ונהנים יחד. היום האהבה שלנו מתבססת על הדברים החשובים: הומור, חברות, הכלה. אלה הדברים שעוזרים לנו לשמור על האהבה".
יש לכם המלצות לזוגיות מאושרת?
נגה: "אחת ההמלצות שאני יכולה לתת לנשים זה לשמור על האינדיווידואליות שלך בתוך הזוגיות, כדי לא להיעלם בתוכה".
אילן: "הכל מסתכם בתקשורת. זה לא מובן מאליו ולדעתי זה הכי חשוב. ותמיד לדעת לראות את הצד השני, לשים את עצמך בנעליו. כשאתה צעיר, אתה פחות שם לב לתת לכל אחד מבני הזוג את הספייס שלו כדי להתפתח".
נגה הבינה שאת הדרך להגשמה עצמית היא תעשה בעצמה. "אל תחפשי את ההגשמה שלך מול בן הזוג שלך, לא ממנו תגיע הישועה להגשמה האישית שלך", היא אומרת. לפני כשנתיים פתחה את סטודיו so me לבגדי נשים מעוצבים ומחמיאים לנשים במידות גדולות, או כפי שהיא אומרת, פלאס סייז.
"נשחקתי מהעבודה במכירות ורציתי להוציא את הפן היצירתי שלי. אני מייצרת בגדים לנשים פלאס סייז בקו חתיכי ואני מתייחסת למבנה הגוף של האישה ולכל הקימורים הנפלאים שלה. כשאני מעצבת בגד, אני מנסה לדמיין אישה, שאם תיכנס לחנות בגדים, תהיה לה בוודאות בעיה למצוא את עצמה שם, עם האופנה שיש היום. יש נשים שיש להן מותן מדהימה, חזה גדול והרבה ירכיים, ובשמלה הנכונה הן יכולות להיות ארוזות בצורה מדהימה, כמו מרילין מונרו. יש נשים שרק אם נפתח להן קצת את המחשוף, או נחשוף את הזרועות שלהן, זה יאיר את המראה שלהן. אני רואה הרבה נשים שלא אוהבות את עצמן ולא מפרגנות לעצמן ומגיעות הנה עם המון שיפוטיות כלפי עצמן. כל אחת מאתנו צריכה לתת את ההתייחסות הראויה לגוף שלה ולדעת איזה חלק למנף ואיזה חלק לעטוף. להוקיר את מה שיש לך ולא להתמקד במה שאין לך".
אילן עובד כבר שנים רבות באפריקה ומחלק את זמנו בין היבשת השחורה לביתו החם בישראל. בני הזוג גאים בחמשת ילדיהם – שלושת ילדיהם הביולוגיים ושני הילדים שבלב, אחיינה ואחייניתה של נגה.
השבוע, בני הזוג נרשמו ברבנות ומתכוננים להינשא מחדש בטקס מצומצם ברבנות עם ילדיהם ועם האחים.
אילן: "זה היה צריך לקרות לפני כמה שנים, אבל לא הסתדר. הפעם נגה התקשרה אלי ואמרה לי 'אילן, אנחנו צריכים להתחתן'". מאחר והטקס היהודי חביב על שניהם וחשוב להם במיוחד, הם החליטו לחגוג את הסיבוב השני שלהם, שיציין בקרוב עשור, בחתונה. שוב.
הפעם, יגיעו בני הזוג לרבנות יחד עם בני המשפחה הקרובים, יינשאו זה לזו בשנית וירימו כוסית במסעדה. "אחרי שקבענו את המועד לחתונה ב-3.9, הרב הסתכל בתעודת הנישואים הראשונה שלנו וראה שנישאנו ב-9.3. לא שמנו לב לזה כי לא חגגנו ימי נישואים מאז שהתגרשנו. יצא שהתאריך לחתונה השנייה שלנו הוא ההיפוך של התאריך בו התחתנו לראשונה".
