אתמול, יום שלישי, בשעות הבוקר המוקדמות, הלך ויקטור חייפץ, ד"ר לפיסיקה לשעבר, לבדיקת עיניים שגרתית. במרפאות החוץ, של בית החולים הלל יפה בחדרה. הוא נעזר בהליכון שלו והלך לאט. מהדיור המוגן שבו הוא מתגורר ביחד עם אשתו, בררחוב סמילנסקי בעיר. אבל בנחישות רבה, כדרכו. וכשחצה את הכביש, בסמוך לבית החולים, פגעה בו מכונית. ובה שני גברים, דוברי רוסית. הם הרימו אותו מהכביש ושאלו מה שלומו. והוא, שהיה בהלם מוחלט, אמר להם שהכל בסדר. מה שכמובן לא היה נכון. אפילו לא קצת. והם נמלטו מהמקום, מבלי להשאיר פרטים. זמן קצר אחרי תאונת הפגע-וברח, אושפז ניצול השואה ויקטור חייפץ בבית החולים הלל יפה. עקב פגיעה בעמוד השידרה וארבעה שברים בצלעות ובגב. ביתו, סופיה אוספניקוב-חייפץ: "אז מה אם אבא אמר שהכל בסדר? מדובר בקשיש, שהיה בהלם. ואין לנו אפילו קצה חוט, לגבי זהותם של האנשים האלה. אבא לא יודע למסור פרטים".
טלפן כשהיה בחדר המיון
אחרי תאונת הפגע-וברח, המשיך ויקטור חייפץ את הליכתו האיטית לכוון בית החולים הלל יפה, כשהוא נעזר בהליכון שלו. בשלב הזה, הוא עדיין היה מסוגל ללכת. כיוון שפעמים רבות, אחרי תאונות דרכים, לא מרגישים בכאב מייד. הוא מגיע אחר כך, ואז גם מתגלה עוצמת הפגיעה. זאת כיוון שהאדרנלין, המופרש בזמן הפגיעה, מסייע בהמשך התפקוד. מנגנון ביולוגי, הנועד לסייע בהישרדות. וזה בדיוק מה שקרה לו.
רק כשהגיע לבית החולים הלל יפה, החל הקשיש בן ה-82 לחוש בכאב. אבל המשיך למרפאת העיניים, כאילו כלום. בגלל ההלם, שהיה שרוי בו. ורק שם, היפנה אותו הצוות המקצועי לחדר המיון. ואז, התגלה היקף הפגיעה שנפגע, והוא טלפן לביתו.
סופיה אוספניקוב-חייפץ: "אחרי שאבא שלי טלפן אלי מחדר המיון, הגעתי מייד. ובמשטרה אמרו לי שיילך להגיש תלונה-כשישתחרר מבית החולים. ובערב, כבר הבנתי שאבא לא ישתחרר מבית החולים בקרוב. כי הוא סובל מפגיעות רבות. המכונית שפגעה בו, העיפה אותו על הכביש. כאשר הפוגעים, שהיו מעורבים בתאונת הפגע-וברח, המשיכו בדרכם".
הפוגעים: שני גברים דוברי רוסית
כבר יומיים רצופים, מאז תאונת הפגע-וברח, שבתו של ויקטור אוספניקוב-חייפץ שוהה לידו בבית החולים הלל יפה. היא מנסה להיות חזקה, למען אביה, ולבלוע את הכאב. כמו גם את המחשבות המטרידות, של "מה היה אילו".
"תמיד התחננתי בפני אבא: אל תלך עם ההליכון ככה, לבית החולים הלל יפה", היא אומרת. "אבל הוא-התעקש. ואמר שאלה הם החיים שלו, וככה הוא עושה ספורט. בעלי, נמצא בימים האלה בבידוד. עקב חשיפתו לחולה קורונה מאומת. ואני לבד, עם הילד שלי, וגם עובדת במשרה מלאה. אז גם אתמול, התחננתי בפני אבא ואמרתי שאזמין לו מונית. כי לא אוכל להסיע אותו בעצמי. אבל הוא, כהרגלו, התעקש. ואמר שהוא הולך גם מרחקים הרבה יותר גדולים מזה. אז הוא הלך ברגל-וזה מה שקרה. ולא ידוע מתי אבא ישתחרר".
ועוד היא אומרת: "טלפנתי כמה פעמים למשטרה, ואמרו לי שנפתח אירוע ויחזרו אלי. וגם בקשו שנאסוף עדויות. ואני מנסה לאסוף אותן, אבל אבא לא יודע לספר לי כלום. הוא רק אומר שמי שפגעו בו, היו שני גברים דוברי רוסית. הם הרימו אותו מהכביש, שאלו אם הכל בסדר-ועזבו את המקום. אבא שלי היה כולו עם דם, חבול ופצוע. הוא צלול בדעתו, אבל אמר לפוגעים בו שהוא מרגישד טוב, כי היה בהלם. איך הם יכלו לעזוב אותו ככה? ועוד כשעבר במעבר חצייה. אני מצפה שהגברים שפגעו באבא שלי, בתאונת הפגע-וברח, יגיעו לתחנת המשטרה".
הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
