השבוע, אחרי עשר שנות פעילות אינטנסיבית, סוגר חמי בר אור את משרד הנדל"ן שלו 'חריש הירוקה'. והולך לעבוד בנדל"ן במשרד אחר, שאינו בבעלותו, בפרדס חנה-כרכור. "בשנה האחרונה, כבר היה מאוד קשה להגיע לעסקאות", הוא אומר. "הדירות במחיר למשתקם, שינו את השוק ביישוב חריש. ניסיתי להתרחב, לאזור פרדס חנה כרכור. ואז התחילה הקורונה. הבנייה לא הופסקה, אבל התחלות הבנייה כן. אז בחודשים האחרונים, כבר הבנתי שאני צריך לסגור את העסק. אני עושה תואר שני בייעוץ ארגוני וחושב על היעד הבא".
"מצאתי את עצמי פעיל חברתי, בלי הכנה מוקדמת"
חמי בר אור, 45, נשוי ואב לשניים, בני שש ו-16, הגיע לחריש לפני כ-13 שנים. הוא סיים אז את לימודיו בבצלאל, צייר בעיקר נופים והציג באחת הגלריות בתל אביב. שום דבר לא הכין אותו לעובדה שבתוך זמן לא רב, יעבור מהפך. וישים את התכניות שלו לקריירה בציור, עמוק בתוך המגירה. "הסיפור של חריש", הוא אומר היום בחיוך, "סובב לי את החיים. קניתי בית קרקע קטן וצנוע על 300 מטרים, ב-400 אלף שקל. וחשבתי שיהיה לי שקט ונחמד. העיר חריש, הייתה אז שני רחובות קטנים, כשהגעתי. על גבעה שכוחת אל. גרתי ממש על שפת היער והיה לי סטודיו בבית. ואז, חצי שנה אחרי, התחילו שמועות שפני היישוב הולכים להשתנות".
מה בדיוק קרה?
"בשנת 2009, הגיעו אלי השכנים, שגרו איתי ברחוב. ואמרו שצריך להילחם על הצביון של חריש. שרוצים להפוך את היישוב ליישוב חרדי וצריך לפעול. כדי שזה לא יקרה. הצטרפתי לוועד השכונה והורדתי יום עבודה של ציור בסטודיו, לטובת העניין. אחר כך הורדתי יומיים ושלושה-וככה יצא שהתחלתי לנהל עמותה. ועזבתי את התואר השני בלימודי אמנות, באוניברסיטת חיפה, ממש באמצע".
לא חבל?
"המאבק על צביון היישוב חריש, נראה לי חשוב. מצאתי את עצמי מתפקד בתור פעיל חברתי, בלי כל הכנה מוקדמת. זה תהליך שלא היה מתוכנן מראש".
בוועידת גלובס, עם בירקנשטוק וג'ינס יד שנייה
מפה לשם, הקים וניהל חמי בר אור את עמותת הבנייה נאות חריש. שמטרתה לארגן קבוצות רכישה של חילונים. במטרה למנוע את הפיכתה של חריש, לעיר חרדית. לשם כך, הוא נעזר באיש ההייטק איתי גרין, תושב קרית אונו. שיצר לו ולגיסו, השותף איתו בעמותה, קשרים בעולם הנדל"ן. שעד אז, לא היה מוכר להם כלל. "היינו שניים", הוא מחייך. "אני, הצייר וגיסי, הכימאי. שמטפסים על צוק גבוה ולא מסתכלים למטה. ומה שיקרה יקרה".
והדברים אכן קרו. והרבה יותר בגדול, מכפי שהעלה על דעתו חמי בר אור אי פעם. "בסופו של דבר, הקמנו חברת שיווק מסודרת. שאיגדה בתוכה שש עמותות שונות בחריש. ניהלנו יחד, אני וגיסי, את כל מערך השיווק. פלוס האסטרטגיה. ותוך כדי תנועה, למדתי המון דברים. וזכינו להימצא בין עשרת אנשי הנדל"ן המצליחים של גלובס, לשנת 2012. אני זוכר שהגעתי לוועידה של גלובס. שבה כולם היואנשי עסקים ידועים, לבושים בחליפות. ואני, עם בירקנשטוק וג'ינס יש שנייה".
התעשרת?
"הרווחתי טוב. הרבה יותר טוב, מאשר הייתי יכול להרוויח בתור צייר. אבל אני איש צנוע וגר באותו בית עצמו, שקניתי כשהגעתי לחריש. וגם נשארתי עם הג'ינס".
בית ספר למנהיגות
כאמור, השבוע נסגר משרד הנדל"ן של חמי בר אור. "כשהקפאות המשכנתא יסתיימו, בחודש דצמבר, אנשים כבר יתחילו להרגיש את זה בכיס שלהם", הוא אומר. "אני בטוח שהיום, יש אנשים רבים שאינם יכולים לעמוד במחירי המשכנתא. בשל הקורונה. בגלל הנתונים של מחיר למשתכן פלוס מגיפת הקורונה, הבנתי שאני צריך לסגור והיה שם פחד. מפחיד לדעת, שאני צריך לבנות את עצמי שוב. בעשר אצבעות. וזה גם אני וגם אשתי, כי שנינו עבדנו יחד בשנים האחרונות".
ומה היום?
"התחלתי לעסוק בתווך. ואני עושה תואר שני בייעוץ ארגוני".
ולאן אתה מכוון?
"לפתח סוג של בית ספר למנהיגות. לכל מי שאפשר: מנהלים מהמגזר הציבורי והעסקי, בני נוער. איפה זה יקרה? אני עוד לא יודע. עשר השנים האחרונות שלי, היו בית ספר. ובזמן הסגר השני, כתבתי תכניות לסדנת מנהיגות כזאת. גם אשתי מחפשת את עצמה. כרגע, האתגר הוא להביא לחם הבייתה. אבל גם היא מתחילה ללמוד. קאוצ'ינג. אז בטח בעתיד נשלב את הכל ביחד".
והציור?
"אשתי אומרת שפעם צייר, תמיד צייר. אבל בפועל, אני לא מצייר. אולי קצת עם הילדים, פה ושם. לפעמים יש בי את החשק. אבל זו פרקטיקה, כמו כל דבר אחר. צריך להתמיד ולהמשיך, ואני כרגע לא עושה את זה".
תחזור פעם, אולי?
"ימים יגידו. החיים הובילו אותי למקומות אחרים. לא פחות מעניינים. שבהם, הצד היצירתי שלי בהחלט בא לידי ביטוי. אני מאוד אוהב לעבוד עם אנשים. יש לי פחות משיכה לשבת לבד, בתוך סטודיו".
