הכירו את רס"ן (מיל') לינוי גלילה בן־סמיאן
המלחמה תפסה את רס"ן לינוי חודשיים וחצי אחרי לידה. בזכרון יעקב, מקום מגוריה, לא היו אזעקות באותה שבת, אבל תוך זמן קצר הודיעו לה ולבעלה – סא״ל שחר בן־סמיאן, סגן מפקד מחוז חיפה בקבע בפיקוד העורף – שעליהם להתייצב.
"לא הייתה לי התלבטות, היה ברור שאני מתייצבת" אומרת גלילה בן־סמיאן, ששירתה במשך עשר שנים בקבע כקצינת משאבי אנוש בחטיבת הראל.
החל ממתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, שפתחה את מלחמת חרבות ברזל, נשים מילאו תפקיד פעיל בהגנה על תושבים, במשטרת ישראל, בחיל האוויר, בחיל הגנת הגבולות והאיסוף הקרבי, בחיל השריון ועוד. במתקפת הפתע של 7 באוקטובר נהרגו ונפצעו חיילות, שוטרות וחברות בכיתות הכוננות של היישובים.
בהמשך למעורבות רבה של נשים בתפקידי לחימה ובמערכות התומכות לחימה, במלחמת חרבות ברזל עלה מאד שיעור נוכחות נשים בשירות מילואים. אלפי נשים גוייסו בתחילת המלחמה בעזה, והן משרתות במגוון תפקידים, בהם ביחידות חילוץ והצלה של פיקוד העורף או הגנה מרחבית בחיל הרפואה והיחידות לוגיסטיות ובמערכות הטכנולוגיות בצבא.
חודשיים לפני, לינוי ילדה תינוק יפיפה ותכננה חזרה מבוקרת לקליניקה המשגשגת שלה בזכרון יעקב בלו״ז מסודר ומתוכנן בין שעות ההנקה, לטיפולי פנים ללקוחותיה.
"7.10 07:30 תפס אותי בבית מניקה את רפאל בן חודשיים וחצי, שנינו מנומנמים, שחר בעלי בפנים מבוהלות העיר אותי ״קומי לינוי, מלחמה. תדליקי טלוויזיה, מחבלים מסתובבים ברחובות״ רצתי לתריסים בחדר, הרמתי אותם עד למעלה כדי לראות מה קורה ברחובות, חשבתי שאני בחלום. מדליקה את הטלוויזיה ואני והוא תופסים את הראש ולא מאמינים למה שאנחנו רואים." היא משתפת בהתרגשות,"
בעלה סא"ל בקבע, מג"ד לשעבר וכיום סמח"ז חיפה, מיד מבין שהוא מוקפץ לבסיס, לינוי מספרת: "ברגע שאנחנו מבינים ששחר מוקפץ, אני מעירה את הבנים ומתחילה לארגן אותם, כי אנחנו מבינים יחד במבט אחד, שעוד שניה גם אני מוקפצת. אני בתפקידי קצינת משא״ן במחוז חיפה בפיקוד העורף, חדשה לחלוטין בפיקוד העורף, עד לפני חצי שנה בערך הייתי קמש"חית בחטיבת ״הראל״ שריון שכרגע נלחמת בגבורה בעזה. הכל רץ בראש, רפאל על הנקה מלאה, אני עדיין בחופשת לידה- איך עושים ומה עושים. אותה שניה עוברת ואני מקבלת את ההודעה – ״פותחים נפה, מספרי 1 להגיע לנפה במיידי, מלחמה!״.
הכל רץ לי בראש, החשש להשאיר את רפאל בלעדיי שאני כרגע מקור ההזנה היחיד שלו לבין מלחמה על הבית, על מדינת ישראל. מחפשת את המדים שלי, עושה הכל על אוטומט, שוכחת שאני בכלל אחרי לידה והמדים לא עולים עליי. מוצאת מכנסיים של שחר, גדולים עליי, אבל זה מה שיש. אח שלי שאול פותח את הדלת לקחת את הילדים להורים שלי, לוקחת איתי ברגע האחרון את משאבת הנקה וכולנו יוצאים. ההתלבטות הייתה לא פשוטה, הגענו להורים שלי- אמרתי להם ״יש מלחמה, אנחנו מוכרחים להתגייס. אהה, כן, גם צריך לרדת לסופר פארם לקנות לרפאל נוטרילון״. איתן ובארי לא בדיוק הבינו מה קורה, למה אמא ואבא לובשים מדים יחד ועוד ביום שבת. הסברנו להם שאני ואבא חייבים ללכת לצבא כדי לשמור על המדינה ושנתקשר אליהם מאוחר יותר. 10:30 כבר היינו בבסיסים."
ספרי על תפקידך ועל השילוב עם המשפחה בבית
אני קצינת משאן במחוז חיפה בפיקוד העורף. בהתחלה כולנו היינו בלחץ כל הזמן, לא יכולתי לצאת להניק את רפאל. מצאתי את עצמי שואבת חלב כל 3 שעות. את השאיבה הראשונה נאלצתי לזרוק, אבל אחר כך מצאתי משפחה בסביבה שאפשרה לי לשים במקרר שלה את החלב ששאבתי. ההורים היקרים שלי, דודה שלי האהובה רבקה ואחיות שלי חופית ולירון מיד נרתמו לעזרה עם הילדים-העסיקו את הגדולים וטיפלו ברפאל במשך שבועות עד שחזרו למסגרות. ככה אני ושחר היינו רגועים להמשיך בתפקיד שלנו בצורה הטובה ביותר. פתחנו קבוצת ווטסאפ שמטרתה לעדכן מי לוקח/ת איזה ילד ובאיזה ימים. בלעדיהם לא יודעת איך היינו עושים את זה.
עד המלחמה הנקת את רפאל. היום הוא בן ארבעה חודשים, את מתחרטת? ומה התחושות שלך
עד ה07.10 רפאל רק ינק, ביום שהופעלנו החל גם לאכול נוטרילון. היה לי מאוד חשוב לשמור על ההנקה, לא ידעתי מתי המלחמה תסתיים. שימרתי את האפשרות להניק באמצעות שאיבה על ידי משאבה חשמלית. כמובן שהאינטנסיביות של תחילת המלחמה והיכולת שלי לשאוב פחות ופחות הפחיתו משמעותית את ייצור החלב, אבל זה היה כל כך חשוב לי אז הקפדתי שלא ייגמר לחלוטין ועד היום גם כשרפאל בן 4 חודשים אני חוזרת כל לילה הביתה ומניקה בלילות. כן היו רגעי שבירה, רגשות אשם על איך השארתי 3 ילדים ותינוק קטן שהיה תלוי לגמרי בי, אבל אני לא מתחרטת וסביר שהייתי פועלת כך שוב ושוב.
שירתת בקבע הרבה שנים, במה את עוסקת היום?
הייתי בצבא הסדיר 10 שנים, עד גיל 28 בערך. בגיל 21 סיימתי תואר במשאבי אנוש תוך כדי שירות, אבל באיזשהו שלב הבנתי שיש משהו שאני אוהבת לא פחות ובגיל 27 החלטתי להשתחרר כדי להיות קוסמטיקאית ולהגשים חלום. בצבא רצו מאוד שאשאר ובטח שהרימו גבה, אבל זה לא הפריע לתוכניות שלי ולאיך שאני רואה את המשך חיי. השתחררתי, סיימתי לימודי קוסמטיקה בהצטיינות ואני כבר 6 שנים קוסמטיקאית מתקדמת ויש לי קליניקה בזכרון יעקב.
תובנות על הכוח הנשי במערך המילואים ובכלל והאם היית ממליצה לנשים לתינוקות להתנדב למילואים?
אין כמו כוח רצון של אישה, אני מאמינה שהנשים עוצמתיות וכל שנה זה מתעצם עוד ועוד. היכולות מתחדדות ואנחנו יכולים לראות את זה במגוון התפקידים הצבאיים שנשים עושות כיום- החל מתומכות לחימה, דרך לוחמות חילוץ, חי״ר ושריון, רופאות ועד טייסות! אין משהו שאישה לא יכולה לעשות והכי חשוב בכל הסיפור להיות קשובה לעצמך- אם את מרגישה שאת יכולה עם תינוק לצאת למילואים, וכמובן שאת רוצה- אז זה גם יקרה. כמוני יש עוד נשים נפלאות עם תינוקות ואפילו תינוקות יונקים כמו רפאל שעשו את זה בצורה מדהימה.
למה לא המשכת בקבע?
רציתי להיות קוסמטיקאית, זה משהו שתמיד רציתי לעשות וכל שנה נדחה ונדחה ואז הכרתי את שחר, זה רק חיזק את התחושות שהיו לי להשתחרר. הוא איש צבא והחלטנו יחד שהוא ימשיך ואני אשתחרר לעשות את מה שאני חולמת.
שתפי באהבתך למקצוע שלך והשוני עם התפקיד בצבא
אני יודעת שהמקצוע שלי לפני וכעת שונים שמיים וארץ, אבל גם קצת לא- כי בסוף שניהם מתמקדים בטיפול באנשים באופן כזה או אחר ולעשות להם כמה שיותר טוב. תמיד התחברתי לתחום היופי, האפשרויות והמגוון בעולם הביוטי רבים, אני מתחברת יותר לעור הפנים ופתרון בעיות עור ולכן עוסקת אך ורק בזה. עד היום כל הלימודים וההשתלמויות שאני מבצעת מתמקדות בעיקר בפתרון בעיות העור ומקרי אקנה- למדתי אצל הטובים ביותר ולמעשה עד עכשיו לומדת- דרמטולוגים, כירורגים פלסטיים, תזונאיות, דיקור סיני קוסמטי, ביולוגים כימאים ועוד. עוד כשהייתי קצינה צעירה תמיד ידעתי שידע הוא כוח וזה נר לרגליי בכל מה שאני עושה.
איזה אמא את?
אני אמא שמוכנה לעשות הכל עבור הילדים שלה, תמיד שחר צוחק ואומר שהוא היה מעדיף להיות ילד בבית שלנו, לא כי יש לו תנאים גרועים, פשוט הילדים הם הכל בשבילנו. אני גם יודעת שכאמא אני חייבת להגשים את עצמי ולעשות מה שאני אוהבת. זה הופך אותי לאמא טובה יותר עבורם.
איך את ושחר הכרתם?
במהלך השירות הצבאי שלי בעקבות אחד מתפקידיי הקודמים, נאלצתי להעתיק את מקום מגוריי באופן זמני לדרום. גרתי כמעט 3 שנים בקיבוץ ברור חיל, שירתתי 3 שנים על גבול עזה, גייסתי 3 גדודים ב״צוק איתן״ וזאת הייתה תקופה שלא אשכח לעולם. קצת לפני שהייתי צריכה לחזור לזכרון, יום אחד הגיע אחד הנפקדים להישפט בבסיס, אני אז קצינה יחסית צעירה בדרגת סרן לא יכולה לשפוט נפקדים, מחפשת קצינת שיפוט, אבל ללא הצלחה. עם הנפקד הגיע גיסו שגם הוא איש קבע שאמר שיכול לדאוג לקצין שיפוט ותוך 20 דק יגיע. בטלפון הראשון שלו- זה לא צלח, הקצין אמר שהוא לא באיזור. הטלפון השני שלו- היה לשחר. שחר אמר לו שהוא לא יכול להגיע, אבל אם אין ברירה- הוא יעזוב הכל ויבוא. וכך היה, כמעט שעתיים עברו היינו על סף ייאוש מלחכות לו. שחר הגיע. ברגע שראיתי אותו- ידעתי שהוא יהיה בעלי. ברגע שיצא מהבסיס רצתי לקצינות שלי ואמרתי להן אם הן ראו את בעלי לעתיד, כמובן שהן לא הפסיקו לצחוק. ומאותו הצחוק של כולנו, הכל היסטוריה. שנה אחרי שנפגשנו כבר התחתנו.
איך את מטעינה את עצמך?
אני אוהבת לעשות פילאטיס, לשבת לקפה עם חברות, לתכנן דברים שעושים לי טוב, אני מתנדבת בערך פעם ברבעון במעון לנשים מוכות ועושה לכולן טיפולי פנים, יש לנו מנוי להצגות תיאטרון ונופשים זוגיים עם שחר ומשפחתיים עם הילדים. כמעט כל זה כרגע בהולד, אבל זה בעזרת השם יחזור ונראה ימים טובים מאלו.
החטופים ודאי שוברים כל לב של אמא. מה היית מאחלת להם?
שיחזרו הביתה במהרה. מאחלת להם בריאות הנפש והגוף. הלוואי ויחזיקו מעמד בתופת הזו ושידעו שהצבא עושה הכל כדי לשחרר אותם ממחבלי החמאס הבלתי אנושיים.
משהו מליבך על התקופה הזאת, במה טעינו וכיצד נצלח אותה.
אני משתדלת לא להתעסק במה טעינו, אלא לאן פנינו. כך חונכתי. דבר אחד אני יודעת בוודאות- שאנחנו נוכל לחיות פה רק אם נהיה מאוחדים. דרך ארץ, כבוד ועזרה לזולת צריכים להיות לנגד ענינו תמיד. ואני יודעת ללא צל של ספק שאם אנחנו לא נדאג לעצמנו, האחרים בטח לא ידאגו לנו ודבר אחרון שאני מאמינה בו- אין לנו ארץ אחרת. הכי קל זה לארוז מזוודה ולטוס מפה, אבל לאן? זאת הארץ שלנו- הקטנה, היחידה והמיוחדת במינה. בכל מקום אחר אנחנו נהיה נרדפים.
מה את מאחלת למדינה
אני מאחלת למדינה שתמיד תדאג לתושביה- כי האנשים פה יוצאי דופן בכל התחומים- ההון הכי חשוב הוא האנשים וצריך לשמר אותם! לצבא שלנו, שאני כל כך גאה להיות חלק ממנו, אני מאחלת שתמיד יישאר חזק ובעל ערכים שאין שני להם. לנו אני מאחלת שתמיד נהיה מאוחדים ומלוכדים, וככה נהיה בלתי מנוצחים.
