fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

שידורי קשת

רחל קשת
"הורים הרבה פעמים מפחדים לדבר על זה". רחל קשת (צילום: שלומי גבאי)

רחל קשת, דתייה ואם לשישה מזכרון יעקב, לא פוחדת לגעת בחומרים הקשים של
המציאות. השבוע היא ציינה 130 הופעות בכל רחבי הארץ להצגת היחיד "מה את
אומרת" העוסקת בנערה שעברה פגיעה מינית קשה.

"כי זה היה טוב לי, כי זה היה נעים לי, כי לא הייתי לבד, כי הייתי יחד,
זאת אומרת – היה לבד הכי גדול שיש, כי מישהו הסתכל עליי ונגע בי וזה כאב
לי וזה לא היה לי נעים בכלל". כך נפתחת הצגת היחיד "מה את אומרת" של רחל
קשת, שבה היא מתארת בכנות נטולת עכבות או מעצורים, את סיפורה של שירה,
נערה שעברה פגיעה מינית. לא מתנצלת, לא מתביישת, אלא מוציאה החוצה ובאומץ
לב נדיר את האמת הקשה והמרה.

העולם החילוני

רחל קשת
"הורים הרבה פעמים מפחדים לדבר על זה". רחל קשת (צילום: שלומי גבאי)

רחל קשת, בת 37 וחצי, היא יוצרת תיאטרון עצמאית, המתגוררת בזכרון יעקב
כבר חמש שנים. "זו הפעם הראשונה שאנחנו באותו מקום כל כך הרבה זמן",
אומרת קשת, הנשואה ליפתח, בעבר מורה וכיום עובד היי-טק, ואם לשישה ילדים,

היא גדלה בחיפה, בבית שבו האם דתייה ושמאלנית והאבא חילוני וימני. "חיינו
כדתיים אבל הכרנו גם את העולם החילוני", היא מספרת, "הבית היה מקום שחיבר
אותנו לכל העולמות. גם מתוך ערך של פלורליזם וסובלנות, ועד היום העולם
החילוני והעולם הדתי מתקיימים אצלי בסוג של הרמוניה".

השבוע פרצה לראשונה את תחום החיוג של 03:
מדינת תל אביב נכבשה על ידי רחל קשת. כשאני מבקשת ממנה לספר על ההצגה,
היא אומרת: "נתחיל מזה שאני, כאשה, בכלל לא הייתי מודעת לנושא פגיעות
מיניות או להיקפים של התופעה. זה התחיל כשפגשתי אשה, אני כבר לא זוכרת מה
היו נסיבות הפגישה הראשונה בינינו. התחלנו לדבר והיא סיפרה לי שהבת שלה
עברה תקיפה מינית כשהיתה נערה ואז, אחרי הצבא, עברה תקיפה מינית נוספת
שמוטטה אותה.
"האמא לא היתה מודעת לתקיפות המיניות ורק אחרי שהבת התמוטטה
היא התחילה לשאול שאלות. שאלות שגררו תשובות קשות. היא סיפרה לי מה שהיא
הרגישה בתור אמא. סיפרה על המקום של האשמה, איך היא לא שמה לב למה שקורה,
הבת שלה הותקפה על ידי השכן. כשאותה אשה אזרה אומץ ושאלה את הבת שלה:
'למה לא סיפרת לי?' הבת ענתה לה שלא רצתה להכביד עליה, ואמרה: 'עבדת כל
הזמן והיו לך עוד ילדים קטנים בבית ולא רציתי להעמיס עלייך'".

"שתינו שותקות. אני מניחה שכל אמא שקוראת את השורות האלה עכשיו לוקחת
נשימה עמוקה. מי מאיתנו לא מכירה את הפחד הזה. הפחד העמום אך הכל כך
מוחשי".

 

הכתבה המלאה תפורסם בגיליון הסופ"ש של כל זכרון 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות