לפני כחודש הגישו תושבי זכרון יעקב המתנגדים לתכנית להקמת בית כנסת עבור עמותת "זכרון טוב" בשטח חורשת הגדעונים ביישוב ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את עתירתם נגד התכנית ואישר את ההקצאה. בשבוע שעבר השלימו את תהליך הגשת הערעור והם מחכים לקביעת מועד לדיון; אך ביום שלישי בשבוע שעבר התברר להם כי תהליך הערעור לעליון לא עצר את הטרקטורים מלהתחיל בעבודות הכשרת השטח להקמת מבנה בית הכנסת, לאחר שהמועצה הוציאה היתר בניה, וביום רביעי אף נכרת עץ בחורשה לצורך הבניה.
"כתושבים, אנחנו מרגישים כמו דוד נגד גליית", חידדה דמות מפתח בוועד להצלת חורשת הגדעונים. "אנחנו מול מועצה שמאוד נחושה להקים את בית הכנסת, עמותה שמקושרת למוקדי כוח, משרד הפנים, וכולם מתעלמים לחלוטין מכללי המנהל התקין. פסק הדין בבית המשפט המחוזי היה מאוד מוטה כלל אמירות לפיהן התנגדותנו היא לא בתום לב, מהן נפגענו באופן אישי. זה מאבק ציבורי הכי נקי שבעולם. אין לנו שום אינטרס כלכלי. השופט לא התייחס בכלל לטיעונים שלנו. שם הבנתי איך זה להגיע למשפט ולא לקבל משפט צדק. אנחנו מרגישים כמו אזרחים סוג ב'. יש פה השתוללות עם נכסי ציבור".
מהערעור: "הח"מ לא יכלו להתנתק מהרושם שעמדתו של בית משפט קמא נקבעה לפני הדיון ובאופן שאינו ענייני לעתירה, שעה שעוד בדיון הראשון שהתקיים בעתירה, במסגרתו בית המשפט הודיע לצדדים כי אינו מוצא את עיקרי הטיעון שהגישו העותרים, אך הוא טרח להודיע כי אין בסיס לטענות… בדיון השני, עוד לפני שהחל, טרח ומסר בית המשפט כי לעמדתו אפשר להקים בית כנסת בכל מגרש פנוי בזכרון יעקב. בי המשפט מיקד את פסק הדין בעניינים טכניים בלבד ולא התייחס כלל למהות – הקצאה בניגוד לנהלים, למדריכים, קריטריונים, הקצאה שאין בה צורך ונעשית ממניעים שאינם ברורים, שעה שהמועצה אף בהקצאה מסרה שמדובר במקרה שאומנם סוטה מהנהלים אך מדובר במקרה ייחודי אשר יוצא מהכלל, בלי לפרש על מה ומדוע. עולה הרושם כי בית משפט קמא סבר כי העתירה מוגשת מהתנגדות או שנאה כלפי דת או כלפי דתיים. לא כך היא. המתנגדים הם תושבי השכונה. משתייכים לקבוצת אוכלוסיות מגוונת ובכלל זה גם אנשים דתיים המתפללים בעצמם בבתי הכנסת הרבים ביישוב… המאבק של המערערים הוא ציבורי נטו, לא אנט דתי, לא עדתי, אלא מתוך תפישה כי קרקע ציבורית בשווי מיליוני שקלים נועדה לשרת את כל הציבור או לפחות את מרביתו ולא מיעוט… המערערים הביעו תמיכה בהקמת בית כנסת בסמיכות למבני ציבור קיימים או במתחמים מבונים, כפי שנקבע במדריכם ובנהלים, אך דרישות אלו נדחו ללא הסבר על ידי המועצה… ההקצאה אושרה למרות שיש עודף בשטחי דת, מבלי לבדוק את כמות המתפללים בעמותה, לרבות זיקתם למקום ההקצאה".
פסק הדין של בית המשפט המחוזי שהמערערים מתייחסים אליו אכן הגדיר את התנהלותם במילים קשות, ובין השאר מתאר כי "העותרים סילפו את עמדת המועצה בחוסר ניקיון כפיייים ובחוסר תום לב.. דרכם של העותרים מנוגדת למהותו של ההליך המנהלי". השופט הטיל עליהם תשלום הוצאות משפט בסך כולל של 60,000 שקלים.
מדובר בהקצאת קרקע בשטח של 500 מ"ר על שטח ציבור לתועלת הציבור בחורשת הגדעונים, שהבקשות להקמת בית כנסת בשטחה החלו כבר לפני 12 שנים. התושבים המתנגדים טענו כי בזכרון יעקב מספר גדול של בתי כנסת, וכי אם בכל זאת מתעורר הצורך בהקמת בית כנסת נוסף, יש לבחור במיקום שאינו מחייב פגיעה בחורשה ובטבע שבה. השבוע, כשטרקטורים החלו להכשיר את השטח לבנייה, ולדברי התושבים אף כרתו עץ בחורשה לצורך הבנייה, דבר שלדברי מתנגדים לתכנית, מנוגד להחלטות המועצה: "קיימת החלטת מועצה שאין לכרות עצים ללא יידוע מראש של הציבור ולאפשר נוהל התנגדויות ציבורי. הפקיד האחראי לגינון במועצה אמר שאין אישור כריתה, וכריתת עץ ללא אישור מהווה עבירה פלילית".
מהמועצה המקומית זכרון יעקב נמסר בתגובה: "המועצה אינה נחושה להקים את בית הכנסת והיא אינה זו שנותנת היתרי בנייה אלא הוועדה המרחבית ישובי הברון. המועצה פעלה על פי חוק ובהתאם לנהלים וראיה לכך ניתן למצוא בפסק הדין של כבוד השופט אברהם אליקים בבית המשפט המחוזי, אשר דחה את העתירה שהגישו המתנגדים ואף כתב: 'שוכנעתי כי דין העתירה להידחות ודי בעיון בהשתלשלות ההליכים ארוכה והמקיפה של ועדת ההקצאות כדי להתרשם מרצינות פעולותיה'."
