"יש לי זיכרונות עגומים מבית הספר כתלמידה. הייתי ילדה מאד ביישנית, ממש שקופה. הרבה פעמים התביישתי לומר שאני לא מבינה את החומר, לא העזתי לשאול שאלות, הרגשתי שלא רואים אותי ולא שומעים אותי". כך מספרת צביה זיידלר, שעם משא הזכרונות הזה נכנסה לתחום החינוך כדי לעשות תיקון ולתת לתלמידים שלה את הכלים שהיא לא קיבלה.
זיידלר, תושבת חדרה, נשואה ואמא לשניים, החלה את דרכה במערכת החינוך כמורה מחליפה לאנגלית בבית הספר היסודי "צפרירים" בברנדייס. מנהלת בית הספר דאז, טובה כהן, המליצה לצביה, שהייתה בעלת שני תארים, לעשות הסבה מקצועית ולהוציא תעודת הוראה.
"את התואר השני שלי עשיתי עם התמחות בשיווק, מה שהיווה את הדחיפה לפתיחת עסק משל עצמי בצילום. עבדתי כצלמת במשך כמה שנים וכשהרגשתי שאני לא ממצה את עצמי מבחינה כלכלית, הגעתי ל'צפרירים'. הרגשתי שאני במקום הנכון כי חשתי את האימפקט שזה עושה. טובה כהן ראתה בי כנראה פוטנציאל, שאני בעצמי עוד לא הצלחתי לראות, ונתנה לי את הביטחון".
לפני 6 שנים, לאחר מסלול הסבת אקדמאים, שכלל גם תקופת התמחות, צביה הפכה למורה מן המניין בבית הספר "ניצנים". אחרי שנה מונתה למרכזת תחום האנגלית בבית הספר לכיתות ד'- ו' והשתלבה בצוות הניהולי של בית הספר.
היא מקפידה להגדיר את תפקידה החינוכי כמאמנת ולא כמורה. ואכן, גישתה, אהבתה למקצוע, לתלמידים והרצון לתת להם כלים לעתיד, מעידים על סגירת מעגל מהתלמידה השקופה שהייתה פעם למאמנת לחיים.
"כולנו היינו תלמידים ורבים מאתנו מרגישים שמערכת החינוך אכזבה אותנו. מערכת החינוך לא הכינה אותנו לעתיד, לא קיבלנו מספיק כלים שיעזרו לנו להתמודד עם החיים ולקבל החלטות חשובות, ומעשור לעשור, כשאנחנו מתבגרים, אנחנו תוהים מה למדנו בעצם. אין ספק שכיום ישנה מודעות הרבה יותר גדולה, אבל אנחנו עדיין לומדים מה לחשוב ופחות איך לחשוב. אני חושבת שזה חשוב לתת יותר מה-how ופחות מה-what".
אז למה חינוך?
"אני מצליחה להשפיע וככל שאני רואה את יכולת ההשפעה שלי על בני נוער, אני מרגישה שאני רוצה להוות השראה עבורם, כדי שהם יהיו בוגרים טובים יותר. כמו אומן שמשתמש בחומר גלם ומעצב אותו, כך אני רואה את החינוך. אם ניקח את חומר הגלם היפהפה הזה, שהוא כמובן התלמידים, ונדע איך ללטש אותו ולעצב אותו, נוכל לעזור להם להפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמם כתלמידים, חיילים, סטודנטים, אזרחים ובני אדם. אני מחנכת את התלמידים שלי מהלב ומבחינתי זו הצלחה לטווח הרחוק. כשהם לומדים ערכי אמפתיה, חמלה, אינטליגנציה רגשית, פיתוח מודעות עצמית ומודעות לסובבים אותם, הם יידעו לתקשר בצורה טובה יותר, לכבד את עצמם, לכבד דעות של אחרים ואת הגבולות שלהם. אם אנחנו כמבוגרים היינו לומדים את כישורי החיים האלה, זה היה חוסך לנו הרבה זמן בהמשך, אני רוצה לחסוך להם את הזמן הזה".
מהו ה"אני מאמין" החינוכי שלך?
"אם זה בחינוך ואם זה בחיים, אנחנו צריכים ללמוד דרך שלושה אלמנטים – הראש, היד והלב. דרך הראש אנחנו כל הזמן מקבלים ידע. דרך היד, אנחנו מושיטים יד לעזרה וכך לומדים טוב יותר, וגם נותנים לאחר ומקבלים בחזרה. דרך הלב אנחנו מאמצים ערכים חשובים שילוו אותנו כל החיים ועוזרים לנו להבין את עצמנו ואת האחר."
איך שומרים על עניין?
"צריך לצאת מהקופסה. בשבוע הראשון ללימודים אני שואלת את התלמידים שלי מה הם רוצים ללמוד במהלך השנה. אני מקפידה להוסיף את זה לתוכנית הלימודים השנתית שלי ולפנות לצורך זה זמן, לפחות אחת לשבוע. אם אני רוצה לזכות בתשומת הלב שלהם, אני צריכה ללכת איתם, להתקדם לקראתם."
את הרעיונות שלה, צביה בהחלט מיישמת בעצמה ולאחרונה, היא אפילו פתחה ערוץ יוטיוב משלה, בעזרתו היא מעודדת שיח באנגלית. "לפני שנתיים הבנתי משהו, ירד לי אסימון גדול מאד. בתור מורה, יותר קל לי לגשת למגרש של התלמידים שלי, מאשר לגרום להם להגיע למגרש שלי. זו הסיבה שפתחתי את ערוץ היוטיוב ואת האינסטגרם, שדרכו אני מעבירה מסרים חינוכיים וחיוביים באנגלית. אחד המסרים שלי למורים, הוא לא להתעקש לעמוד ולהרצות לתלמידים שלהם, להקשיב להם, להגיע אליהם ולא לפחד לשחרר, לצאת מהקופסא ולפתוח את הראש, כי אם התקשורת בין המורה לתלמידים שלו היא טובה, זה מייצר ניצוץ מיוחד וזו דרך בטוחה להגיע אל הלב שלהם ומשם בהמשך גם לראש."
ולמי שרוצה להתחיל לעקוב, https://www.youtube.com/user/tsviajoon1 , או בחשבון האינסטגרם של צביה, tsviaziedler
מה המשמעות של ה-1.9 בשבילך?
"זו התחלה חדשה. גם אם אני נכנסת לכיתה שאני מכירה עם תלמידים שאת כולם אני מכירה, הראשון בספטמבר הוא מבחינתי דף חלק, עם הזדמנויות חדשות ואפשרות לכל אחד להתחיל מחדש. גם לי ההתחלה הזו היא הזדמנות להמציא את עצמי מחדש.
"אני באה ליהנות. אם אני איהנה, גם התלמידים שלי ייהנו, כשכמובן שזה עובד גם להיפך – אם אני אגיע לכיתה כבויה, אני לא אהווה השראה לאף אחד. לכן אני מרגישה שאני חייבת תמיד למלא את עצמי, בגלישת גלים למשל, דבר שאני מאד אוהבת לעשות. ההתלהבות והעניין מניעים ומדבקים. לכל מורה יש כישורים מיוחדים ואם הוא יידע לשלב את האהבות שלו בחינוך, זה ייתן לו את הניצוץ והוא ייכנס בחיוך לכיתה. תשאלו את עצמכם כל בוקר 'איך אני יכול להתרגש היום' ותהיו באמת פתוחים לכל".
