לפני 14 שנים הגשים אופיר ליבנה חלום והפך ממאבטח רציני בשגרירות בוושינגטון לסולן להקות קאברים. תוך זמן קצר הקים את להקת "רוקוויל", שכבר הפכה לתופעה בימתית, והחליף את חליפת המאבטח ומכשיר הקשר בתלבושות צבעוניות, אייליינר ולוק של רוק סטאר.
אופיר ליבנה (44) הגיע עם משפחתו לחדרה בשנות השמונים, כשהיה בן עשר. אביו היה אלוף בצה"ל ולפני שהמשפחה עברה לחדרה, הספיקו לגור בקיבוץ מנרה, שם אופיר נולד, בארה"ב, בתל אביב ובמטולה. המוזיקה מאז ומעולם שיחקה תפקיד בחייו של אופיר, שמספר שתמיד אהב מאד לשיר. "כשהייתי בכיתה ט', עבר לגור לידנו בחור רוסי שניגן בגיטרה, מהר מאד התחברנו, אני לימדתי אותו עברית והוא לימד אותי אקורדים בגיטרה. המשכתי לנגן והפכתי לנגן מדורות, צופים וטקסי בית ספר".
מה היה הטעם המוזיקלי שלך באותה תקופה?
"הייתה מוזיקה בבית שלנו, אבל בעיקר של להקות צבאיות, שירי ארץ ישראל עם הרבה פאתוס. אני עד היום מאד אוהב גם את המוזיקה הזאת, אבל הטעם המוזיקלי שלי באותה תקופה היה מה שהגיע לתודעה באייטיז. שמעתי פינק פלויד, u2, ומתישהו קיבלתי קלטת שבצד אחד שלה היו מערכונים של אברי גלעד וארז טל ובצד השני הלהיטים הגדולים של קווין וכשהאזנתי לזה, נשימתי נעתקה. התחלתי ללקט אלבומים של קווין ובכל פעם שאבא שלי היה נוסע לחו"ל ביקשתי שיביא לי דיסק. לקווין יש 14 תקליטים, חלקם קצת מוזרים, אבל התאהבתי בכולם".
הוא התגייס לתותחנים, ליחידה קרבית בשם "מיתר", משם הדרך הייתה ברורה. אחרי שירות סדיר ושמונה חודשי קבע החל לעבוד כמאבטח בשגרירות ישראל בוושינגטון, בזמן שאביו, זאב ליבנה, שימש כנספח ההגנה בשגרירות.
"במבט לאחור, אני חושב ששיחקתי תפקיד. מן הסתם הייתה בי איזושהי מוכנות צבאית כי גדלתי בבית מאד צבאי, אבל תמיד אמרתי לעצמי, 'זה לא מה שאתה אמור לעשות, זה לא זה'. גם אחרי הצבא, עם חליפה, עניבה ומכשיר קשר בשגרירות, זו הייתה דמות ששיחקתי. היה שם צוות של עשרה אנשים שלא הייתי דומה להם בשום צורה, כולם רציניים, לומדים מדעי המחשב או הנדסת אלקטרוניקה וזה מה שמעניין אותם". אופיר, להבדיל, התעניין בפסנתר הכנף שהיה בשגרירות, למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת מרילנד, ראה עולם, הכיר חברים וחי את החיים.
בארה"ב, אופיר התגורר בעיר ששמה רוקוויל – והלהקה שהקים נקראה על שמה. אחרי ארבע שנים בארה"ב כמאבטח רציני החליט לעזוב את וושינגטון ולחזור לארץ. "כשחייתי בארה"ב, כל אספקט בחיים שלי היה יעיל ומתוכנן. כשחזרתי, אפשרתי לעצמי בפעם הראשונה לעצור. גרתי בתל אביב, גידלתי שיער, יצאתי למועדונים. זה לקח כמה שנים להוציא את הצבא מהראש שלי וללכת אחרי הלב".
הלב של אופיר פעם בחוזקה בעקבות המוזיקה והוא הקשיב לו כשענה למודעה באינטרנט של להקת קאברים לפינק פלויד שחיפשה זמר. "זו הייתה בשבילי הגשמת חלום כי הופעתי עם חומר מוזיקלי שאני מאד אוהב וזו לא הייתה הופעה בטקס, אלא הופעה אמיתית והקהל הגיע להופעה כדי לראות אותנו. למרות זאת הרגשתי שזה קטן ולא מספיק רציני, הרגשתי שאני צריך את זה יותר דרמטי ויותר גדול, רציתי עוד".
ההתחלה הייתה צנועה. אופיר הופיע עם להקות קאברים, בעיקר בפאבים, לרוב בחינם. בניסיון למצוא מקומות להופיע בהם אופיר חבר למפיק עם חזון גדול, שהציע לו הצעה שלא יכול היה לסרב לה. ההרכב "אובלינ'ס", עם תזמורת קאמרית ואופיר כסולן הופיע 25 פעמים במקומות גדולים כמו אמפי פארק רעננה, שוני והאנגר 11 וביצעו את "החומה" של פינק פלויד מול קהל של אלפים. נשמע כמו סיפור הצלחה? אגו, מלחמות על שליטה אומנותית ופערים בסדרי העדיפויות מול חברי הלהקה היו מנת חלקו. "לא הגעתי מהתעשייה הזו ולא צמחתי מהתחום, כך שלא ידעתי עם מי אני צריך לעבוד, לא הכרתי דמויות מפתח ופשוט עניתי למודעות ועבדתי עם מי שקיבל אותי. חלק מההתמקצעות שלי זה להבין עם מי לעבוד וגם להבין מי אני בתוך כל זה, כי בהתחלה הייתי סתם מישהו שאוהב לשיר".
אופיר החליט לעזוב את הלהקה, הקים את רוקוויל והחל לעבוד במרץ על מופע מחווה לקווין. 12 שנים אחרי, ואופיר ליבנה מופיע עם רוקוויל כמעט כל לילה. ללהקה 7 מופעי מחווה ללהקות אייקוניות כמו u2, קולדפליי, פינק פלויד ואיך לא, קווין כמובן, ומופע נוסף בשם “Rockville party” שכשמו כן הוא, מופע להיטים לקהל שמגיע לרקוד. "בהופעה הראשונה של קווין התלבשתי קצת מעניין, אבל עם דברים שהיו לי בבית. במשך כל ההופעה עמדתי מול המיקרופון ופשוט שרתי. הגישה שלי הייתה 'אין בזה כסף ולכן לא משקיעים בזה כסף'. כשראיתי את התמונות מההופעה הבנתי שזה לא זה. כבר בהופעה השנייה נעמדתי אחרת, התחלתי לזוז יותר והתחברתי לדמות של פרדי".
האם מעבר לשואו הגדול, אתה מרגיש שגם שיפרת את היכולות הווקאליות שלך?
"אני זמר, אבל בטח לא ברמה של פרדי מרקיורי. הסיבה שאני יכול לעשות את ההופעות האלה היא הלהקה שתומכת בי ויחד אנחנו מייצרים את הקסם, את החשמל של ההופעה. האלמנט של השואו התחדד, יחד עם היכולות שלי הווקאליות שלי, שכמובן השתפרו עם הזמן. אני היום מעריך את עצמי הרבה יותר כזמר ומשתדל פחות להתעסק בביקורת עצמית ויותר לעוף על ההשתקפות בעיניים של הקהל".
מלבד המוזיקה, מה אתה אוהב בזה? מה מרגש אותך?
"הדבר שאני הכי אוהב אחרי המוזיקה זה הקהל, אני עף על הקהל ואני מאד רגיש לאנרגיה שיש בהופעות. בסוף כל הופעה, למרות שאני מאד עייף, חצי מכל הכיף של הדבר הזה זה לצאת ולדבר עם האנשים, לשאול אותם מה הם חשבו על ההופעה ואיך היה להם. זה אינפוט נהדר ואני לומד ממנו הרבה".
למה דווקא קאברים? האם חשבת להופיע גם עם חומרים מקוריים?
"שתי השאלות ששואלים אותי הכי הרבה הן 'האם אפשר לחיות עם זה?' ו'מתי אתה הולך לעשות משהו רציני עם עצמך?'. אני נהנה לשיר קאברים, אני איש של מילים ואני שר שירים שיש בהם מסר של אנשים שהצליחו להגשים את החלומות שלהם, וכן, אפשר לחיות מזה, אם אתה מוזיקאי שהוא יזם ולא שכיר והוא מייצר לעצמו את אמצעי הייצור ולא מחכה שיציעו לו עבודה. אני חושב שיש מלכודת תפיסתית על אמנים, שהם או מיוסרים או sell out’s. אין באמת מקום בו אתה יכול להיות מוצלח כלכלית ועדיין להיחשב בועט, מעניין או מחתרתי. לגבי החומרים, זה אף פעם לא בער בי, אני לא משורר, כך שזה לא יוצא ממני באופן טבעי. בעיניי למצוא מישהו שיכתוב לי שירים שאני ארצה לבצע זה כמו למצוא אהבת אמת".
זה נראה כאילו אתה מאד מחובר לדמויות של הזמרים שאתה שר. זה משהו שמגיע באופן טבעי?
"הכניסה לדמויות הייתה בשבילי הטריפ הכי גדול בכל הסיפור הזה. יצאתי ממקום מאד שבלוני והתחלתי להתלבש, להתאבזר ולהתאפר. הגעתי ממקום מאד סגור, שיש בו ציפיות להתנהגות נדרשת, ופניתי לכיוון ההפוך, למקום גרנדיוזי, טוטאלי ונהנתני".
לאיזה מהמופעים אתה הכי מתחבר?
"קווין היא הלהקה שלי. כשהתחלתי לעשות את קווין, אנשים אמרו לי שזה מטורף, לא כלכלי, נישתי. אבל קווין חוותה תחייה מחדש פעמיים: בפעם הראשונה עם הסרט 'עולמו של וויין' ובפעם השנייה עם הסרט 'רפסודיה בוהמית'. כרגע יש המון ביקוש למופעי קווין, כולם רוצים את קווין וזו ההופעה הכי קשה מבחינתי, ווקאלית ופיזית. 'דפש מוד' זה המופע שאני הכי דלוק עליו, הוא הכי סקסי. כשעשינו את החומה של פינק פלויד, הייתי הדמות של פינק, מפקד נאצי ואהבתי את זה מאד כי מבחינתי קיבלתי אישור במסגרת דמות, לטבול בצד האפל ולבטא רגשות של כעס, ייאוש, אלימות, רגשות שכאדם אני לא מגיע אליהם".
הרוק סטאר שחי חיי לילה תוססים ומגשים את הפנטזיות שרובנו שומרים על אש קטנה, הוא למרבה הפלא חדרתי שגם נהנה מהשקט ומחיי משפחה. בגיל 34 פגש את טלי סיני, מי שלימים הפכה לאהובתו, אשתו ואם ילדו. אופיר היה במערכת יחסים עם בת זוג שגם ניהלה את הלהקה יחד עם אחותו הקטנה, טלי, הייתה במערכת יחסים פתוחה ואמא לילד. אחרי כמה שנים של קשר, במהלכן טלי הביאה לעולם את ילדה השני, אופיר וטלי סיימו את מערכות היחסים שהיו בהן, הביאו יחד ילד לעולם, נישאו וכיום הם מתגוררים בבית ילדותו החדרתי של אופיר בשכונת ברנדייס.
איפה אתם מופיעים?
"בברל'ה, בזאפה, בגריי, באירועים פרטיים או עסקיים ובהופעות גדולות יותר כמו באמפי פארק ברעננה או בשוני. הברל'ה, שהיה במשך הרבה שנים מועדון הבית שלנו ונתן לנו המון הזדמנויות, הוא באמת מועדון מדהים, יש בו משהו משפחתי ומיוחד".
גם בעלי הברלה מיוזיק קלאב, גילעד גודר מפרגן: "רוקוויל מופיעים אצלנו מזה 12 שנה, כמעט מהיום שפתחנו את המקום. ראינו מפעם לפעם את הקהל מתעצם ולנו זה מובן לחלוטין. הביצועים נהדרים, אנשים נהנים מהופעות עם הלהיטים הגדולים ביותר בכל הזמנים ובלי להתפשר על האיכות שכן רוקוויל מביאה לבמה הופעה ברמה מאוד גבוהה. חשוב לי לציין שהם גם אנשים נפלאים והקהל מעריך גם את זה".
איך משלבים בין חיים של פרפורמר ובליין לחיי משפחה?
"גרתי בתל אביב שמונה שנים ואז הייתי בליין. יש גבול לכמה אפשר לבלות. אני לא בנאדם של סטוצים, אז גם בתקופה הכי הוללת שלי זה לא היה העניין. פגשתי את טלי כשכבר נואשתי ממשפחה וילדים והתאהבתי בה לגמרי. אנחנו מאד מוחצנים באהבה שלנו. אנחנו בית מאד מוזיקלי, תמיד יש פה מוזיקה, שמלווה אותנו גם כשאנחנו יוצאים לטייל. אני אוהב אנשים וכאן בחדרה יש המון סוגים של אנשים".
יש תוכניות מעניינות לעתיד?
"אני מתכנן גדולות ונצורות. בעוד כחודשיים יעלה אתר האינטרנט Rockville style שיציג קולקציה של 200 פרטי לבוש בהשראת קווין. בהמשך אני מתכנן לעשות ליין לכל מחווה. מעבר לזה, אני מתכנן לאפשר לעצמי לעבוד פחות, כך שאוכל לקדם מופעים שאני חולם עליהם הרבה זמן, כמו מופע מחווה לדיוויד בואי, או ל'מופע האימים של רוקי'. אני גם מקדם זמרות שלי ומייצר להן מופעים. הזמרת הכי וותיקה שלנו תצא בקרוב עם מופע של סיה."
להקת רוקוויל תעלה את מופע המחווה לקווין במוצ"ש, 12.10 במועדון ברלה וביום שני, 14.10, מוצאי חג ראשון של סוכות, באמפי שוני.
