הזמר אסף לוי נשאל על ידי לא מעט אנשים, שלא ראו אותו באזור בשנים האחרונות, לאן נעלם. אז לתוהים – הוא היה בירושלים, שם התגורר במשך 4 שנים, ולפני 3 חודשים חזר לאזורנו. אסף לוי, בן 36, הוא יליד פרדס חנה, ועבר לחדרה בגיל 10 עם משפחתו. כיום הוא מתגורר בחדרה, אבל מסתבר שפעם פרדס חנאי – תמיד פרדס חנאי, ומאז שחזר לאזור אפשר לראות אותו מסתובב לא מעט גם ביישוב.
עוד נגיע למה שהביא אותו לירושלים ולמה שהחזיר אותו ממנה. נתחיל מזה שהוא תמיד אהב לשיר. "כילד, תמיד הייתי בלהקות של בית הספר, ובאירועים משפחתיים תמיד היו קוראים לי לשיר. בסביבה שלי הבינו את הפוטנציאל שיש לי. כילד ספגתי ואהבתי מוזיקה מכל הסגנונות: מוזיקה ערבית, צרפתית וטורקית שהיינו שומעים בבית, וגם הרבה רוק כבד. אבל בתחילה לא התמקדתי במוזיקה כקריירה. אחרי הצבא עבדתי בעבודות מזדמנות והוצאתי גם תעודת הנדסאי בניין ותעודה מקצועית בתחום הרכש והלוגיסטיקה. גם היום, בנוסף לעיסוק העיקרי שלי במוזיקה, אני מתווך עצמאי בתחום הבניין".
מה שעשה אצלו את השינוי והכניס אותו לתחום המוזיקה כזמר מקצועי היה תחרות הדואטים הגדולה במדינה, ששודרה בערוץ 24, ערוץ המוזיקה הישראלי. הוא השתתף בה כשהיה בן 24, וזכה בה במקום השלישי מבין מאות מתמודדים. "שם התחילה קריירת השירה שלי לתפוס כיוון אמיתי ומקצועי. זו הייתה תחרות הריאליטי הראשונה שהייתה במדינה בתחום השירה, לפני 'כוכב נולד', 'אקס פקטור', 'דה וויס' ואחרות, וזו הייתה חוויה גדולה, אבל למרות ההצלחה שלי בתכנית, אני לא מאמין בריאליטי. אני חושב שזו לא אינדיקציה לשום דבר, כי אלה שיושבים מולך, עם כל הכבוד לזה שהם אמנים שעברו כברת דרך, הם לא יכולים לשפוט אותך, כי מוזיקה היא לב ונשמה".
אבל עם כל ההסתייגויות שלו מז'אנר הריאליטי, אין ספק שהתכנית נתנה לו חשיפה גדולה. "מיד אחרי התחרות התחילו הטלפונים: רצו אותי לתכניות טלוויזיה, לחתונות ולאירועים שונים. התחלתי להופיע באופן שוטף, להכיר נגנים ואנשי מוזיקה ולהתחכך בצורה מסיבית בעולם הזה. במקביל הוצאתי את הסינגל הראשון שלי, 'לא בחלומות', שאת מילותיו כתב שימי בקר והלחין אלי משה. שהיה הצלחה מפתיעה. זה היה לפני שחישבו הצלחה לפי צפיות ברשת, וההצלחה הייתה נמדדת בהשמעות ברדיו ובטלוויזיה. 'לא בחלומות' עשה עבודה טובה. השיר עשה לי שירות טוב מאוד, ומשם התחלתי לעלות על גם במות גדולות יותר – עיריות, ימי עצמאות. הופעתי המון והוצאתי עוד ועוד סינגלים, ביניהם 'פזמון לאהבה', 'זה לא אני', 'תפילה קטנה', 'אבא רחמים' ועוד".
סינגל רדף סינגל, אבל אלבום הוא לא הוציא עד כה. "תמיד הופעתי, עבדתי וניהלתי את עצמי. אף פעם לא הלכתי לאמרגנים. קשה לי עם צורת עבודה כזאת, חוזים כובלים לשנים. אני מעדיף להיות עצמאי, גם אם המוזיקה היא לא תחום פשוט. יש עליות וירידות, יש ימים שבהם אין לך הופעות. המוזיקה היא הפרנסה העיקרית שלי כיום".
חלק בלתי נפרד מעולמו הפנימי הוא הדת, ואצלו המוזיקה והמסורת מתחברות. "זכיתי להכיר את בורא עולם מגיל צעיר. גדלתי במשפחה חילונית שבה לא שמרו תורה ומצוות, וכשהייתי בן 13 הלכנו, כל המשפחה, לסמינר שאחריו חזרנו בתשובה. בתור ילד, היו לי הרבה שאלות, כמו: 'למה כיפה?' 'למה כשרות?' 'מה באתי לעשות בעולם הזה, ולשם מה?' לאט לאט כל המשפחה עברה תהליך, וכיום הוריי ואחותי חרדים, ואחי הגדול הוא רב. אני עצמי התקדמתי בדרך שונה, אבל הדת נמצאת אצלי, ובשנים האחרונות יותר מאי פעם, בהתאם לתפיסתי. אני מרגיש כמו בן של מלך עם שליחות. אני מופיע בפני כל סוגי האוכלוסיות, בפני כל אדם שאני עשוי לשמח אותו: דתיים, חילונים, קהל מעורב של גברים ונשים, גם אם יש בו בחורה בלבוש חשוף, ערבים (להם אני שר בערבית), וגם בהכנסת ספר תורה. רק במועדונים, שבהם הייתי מופיע בעבר, אני לא מופיע בשבע השנים האחרונות, כי האווירה בהם לא מתאימה".
את התפיסה שמובילה אותו להמשיך להופיע בפני כל קהל הוא מסביר: "כתוב שהיכל המוזיקה גבוה מהיכל התשובה. הבעל שם טוב אמר שאילו לא הייתה תפילה, הוא היה שר כל היום. ואילו משה רבנו, שהיה כבד פה בדיבורו, כשנפתח ים סוף כתוב שפתח בשיר, ופירושו של דבר שנעשה נס גדול. חוץ מההופעות שלי, אני משתדל מאוד, כחלק מהשליחות שלי, לתרום מהמתנה שקיבלתי מבורא עולם, אם זה בשירה לחולים, נזקקים, בעלי צרכים מיוחדים, בתי חולים, מוסדות שיקומיים. התקשרו אלי אנשים ממשפחת מצוקה, למשל, וסיפרו שהבן שלהם מעריץ שלי ואין להם כסף להביא אותי לשיר במסיבת הבר מצווה שלו. הלכתי ושרתי עבורו בחינם, באהבה גדולה. אני מרגיש שאלה ההופעות הכי משמעותיות, ממלאות ומעצימות שלי, יותר מההופעות בבמת יום העצמאות לפני 20,000 איש".
את הסגנון שלו הוא לא מגדיר במילים פשוטות ורגילות. "קיבלתי קול שונה וייחודי, מאוד עדין, רך ומלטף. החזות שלי מטעה לפעמים. מצד שני, עם כל החיים והניסיון והקהל, אני עושה גם את החאפלה. בשירה מעניינת אותי הנשמה, שירה מהלב. אני מרגיש שכשאני שר, אנשים מאמינים לי. קרה לי הרבה פעמים שבסוף הופעה אנשים מהקהל באו אלי בוכים ואמרו לי שעברו דברים קשים ולא הצליחו לבכות שנים, והשירה שלי נגעה בהם".
כחלק מאותו תהליך הוא נסע לירושלים לפני ארבע שנים. "הרגשתי שמיציתי את מה שאני עושה ורציתי להתבודד קצת, להתמלא ברוחניות. יש אנשים שטסים להודו כדי להתמלא. אני נסעתי לירושלים למטרה הזאת. רציתי לצאת מכל המרוץ שאנשים חיים בו ושוכחים לחיות את הרגע, הפשטות, האמת, היופי. בעולם שלנו יש המון צביעות והצגה. לקחתי את המקום להתחבר אליו ולהתנתק מכל הרעש שהמדינה הזאת מייצרת. חצי יום הייתי יושב שם ולומד תורה, ובערבים הופעתי, בעיקר במגזר החרדי, שבו יש חתונות רבות ומקובל להביא זמר לאירוע. עם זאת, שלוש השנים האחרונות היו לי לא פשוטות. לא הוצאתי סינגל המון זמן, כי היה לי קשה עם הטקסטים והמוזיקה שנעשית היום. המוזיקה שעושים היום לא מעניינת. התופעה הקיימת היום, כשהצלחה נמדדת לפי מספר צפיות, גורמת לאנשים לזייף ולקנות צפיות במקום להתעסק במוזיקה עצמה. אבל אני מאמין באמונה שלמה שהקב"ה יודע מה הוא עושה, ולפעמים הוא שם אותך בהמתנה כי מגיעים לך דברים יותר טובים, גם אם אתה חושב שזה לא נכון לך כרגע". מאז שחזרתי, לפני שלושה חודשים, אני גר בחדרה ונמצא המון בפרדס חנה, גם כדי לבקר חברים, וגם מתבודד הרבה. האנרגיה בפרדס חנה עושה לי טוב ואני מרגיש שאני חוזר לשורשים, לבטן אמי. בימים אלה אני עובד על שלושה סינגלים שבהם אני הולך עם כל האמת שלי, בלי לנסות לנחש מה הקהל יכול לבקש. אני גם מתמקצע בכניסות לחתן וכלה, בהן אני שר קאברים או שירים שלי, לבקשתם. אני מופיע בכל אירוע שבו אפשר לשמח אנשים".
לצד ההופעות בארץ הוא מרבה להופיע מול קהילות יהודיות באירופה, בשיתוף פעולה עם בית חב"ד בעולם. "בחו"ל לא צריך לצעוק ולעלות חזק בטונים. אתה יכול לשבת על כיסא, לשיר בלדה שקטה בפשטות ובגובה העיניים, ובסוף מאות אנשים קמים ומחוחאים לך כפיים בהתרגשות, כי נגעת בהם".
יש אמן ישראלי שאתה מעריך במיוחד?
"שלומי שבת. הוא תמיד יודע לפרגן לי והזמין אותי להופיע איתו בבמות לא פעם, ומעבר לזה, הסיפור שלו מדבר אלי: הוא פרץ בגיל מאוחר בחיים, עבר דרך ארוכה וקשה עם עליות וירידות, דבק במטרה ומביא את הנשמה שלו למוזיקה, ולכן כל כך הרבה אנשים מתחברים אליו".
באילו נושאים עוסקים השירים?
"מגוון נושאים: תפילה, אהבה שבינו לבינה ואהבה שבין הקדוש ברוך הוא לאדם, ליקום, לעולם. הכותבים מגוונים. אני יכול לקחת טקסטים של כותבים מהשורה הראשונה, כמו יוסי גיספן, אבי אוחיון, עדי לאון או אריק זנאתי, וגם ילד אנונימי ששולח לי סקיצה ואני מתחבר למילים שלו. מכאן אפשר לראות שבמוזיקה אין חוקים ואין תחרות. גם ילד בן 16 שכותב מהלב ומהנשמה זה טוב. אי אפשר להתווכח עם נשמה. את זה אפשר לומר גם על הבחירה שלי לעסוק במוזיקה, למרות המורכבות של התחום והאתגר שבהישרדות הכלכלית. אם תשב במשרד מ-8:00 עד 17:00, גם אם תרוויח מיליונים, אם לא תגשים את עצמך, מה הרווחת? היום מכתיבים לאנשים מה לעשות: לעשות צבא, ללמוד, לעבוד ונגמרו החיים. אנשים חיים בקוביה. בוחרים איך להתלבש לפי הסגנון של החברים, קונים בית כי אחרים סביבם קנו, חיים לפי מה שהסביבה והתרבות המערבית מכתיבות להם. מי שנמצא בחברת זמרים מרגיש את העומק, הרגש. זמר צריך גם להכיל את האדם שנמצא מולו. בכל דרך יש פלוס ומינוס, כמובן. אבל הכי חשוב שתהיה שלם עם עצמך ומחובר לאמת שלך".
בזמן הראיון לכתבה הוא מתכונן לטיסה לאומן. "אני נוסע למקום של רבי נחמן, רופא הנפשות. לשנה החדשה אני מאחל לכולם: תאהבו יותר, קומו רגועים. אין לאן לרוץ, בסוף מגיעים לאותו מקום. תהנו מהאנשים שלידכם, עשו טוב לקרובים ולעצמכם, ושתהיה שנה טובה ומתוקה, פורחת ומלאה במוזיקה".
חמש שאלות עם אסף לוי
מודל לחיקוי: הרבי מלובביץ'. איש מיוחד שאהב כל אחד ואחד מישראל. הייתה לו אהבת חינם אמיתית, והוא אדם גדול מאוד מבחינתי.
מה לא תאכל לעולם? לא כשר.
מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר? אומר "מודה אני".
מה לא יודעים עליך? הייתי אלוף הארץ בהטסת טיסנים בגיל 13.
אמונה טפלה: אני תמיד עולה לבמה ברגל ימין.
