עופרי מצא מקרית אתא, שתסיים בעוד חודש לימודים לתואר ראשון במגמה הנחשבת לעיצוב אופנה בשנקר, פתחה בימים אלה סטודיו בחצר ביתה, בו היא מתגוררת כיום, ברחוב הרב ניסים 9 בתל אביב. היא מציגה בו קולקציית ביכורים לנשים, בעיקר לנשים בוגרות, כדי שתוכל לאתגר את עצמה בהתאמת אאוט-פיט לבעלות גוף שאינו בהכרח של ילדה-דוגמנית.
היא בת 27 וכבר הציגה במוזיאון כריסטובל בלנסיאגה בספרד ובשבוע האופנה הישראלי 2018. המטרה שלה היא לבנות לה שם בתעשייה ולראות את יצירותיה בחנויות אופנה נחשבות באירופה. בעניין שבוע האופנה היוקרתי בפריז או מילאנו היא עדיין לא סגורה. "יותר מדי פוליטיקה".
היא בחורה יפהפייה, שבעבר אף דגמנה, לתקופה קצרה, לסוכנות רוברטו, אך לא רצתה לקבוע שם את עתידה. "לא עניין אותי לעסוק בחיצוניות שלי. בחרתי להיות מאחורי הקלעים ולעסוק במה שחשוב לי".
אנחנו קובעות להיפגש בחוף "מציצים" בתל אביב. היא מגיעה בבגדים שתפרה – מכנסי תחרה בגוון של חום בהיר עם שסע צידי עמוק, חולצה לבנה אוורירית, כובע קש ואקססוריז אשר משלימים ללוק עדין ושברירי משהו. אנחנו מזמינות קפה קר ואחרי משפטים ספורים אני מבינה שלפניי בחורה רצינית שמגלה בשלות שלא תבייש כל מעצב אופנה ותיק. "בכל זאת במקור אני מקרית אתא", היא אומרת, "המראה שלי מטעה. למדתי ברוגוזין, אני זוכרת את התיכון כחוויה טובה מאוד כי היו לי קשיי למידה ובזכות מורות שעטפו אותי בחום ואהבה הצלחתי לסיים. עם זאת, יצאתי מחוספסת, יודעת לעמוד על שלי ולתפוס את מקומי איפה שצריך".
התשוקה לאופנה נולדה אצל מצא מגיל צעיר. "תמיד הסתכלתי מה אנשים לובשים, בחנתי סגנונות, השקעתי בהופעות שלי, אבל לא חשבתי שאפשר גם להתפרנס מזה".
אחרי השירות הצבאי בקריה בתל אביב, אזרה מצא אומץ, עברה לעיר הגדולה והחלה להיות מעורה יותר בביזנס. היא עבדה בעבודות מזדמנות, כולל בגן ילדים של אחותה הגדולה וכשאביה שאל אותה מה היא רוצה ללמוד החליטה ללכת אחרי הלב ונרשמה לשנקר. "הקבלה לא הייתה קלה. ישנם תנאים מאוד מחמירים מכיוון שהמגמה נחשבת למספר שש בעולם".
בארבע שנים של לימודים היא הספיקה המון. "הלימודים בשנקר מאוד תובעניים. אין יום ואין לילה. מפרויקט לפרויקט. היו לילות בהם ישנתי 20 דקות. מה שכן, הסביבה מאוד מפרה, לאורך השנים פגשתי מעצבים ישראלים בוגרי המגמה, נחשפתי לכל טרנד ושיטת תפירה ונפתחה לי המחשבה. היה לי גם קל להתחבר מכיוון שהיו נושאים, שבתחושת הבטן שלי, כבר הכרתי".
70 שנה לבלנסיאגה
אחד השיאים שרשמה לזכותה בזירה הבינלאומית הוא להציג, יחד עם בתי ספר נחשבים בעולם לעיצוב אופנה, במוזיאון על שם כריסטובל בלנסיאגה, מוזיאון המשמר את עבודותיו של מי שמופקד על חצאית הבלון משנת 1953, הטוניקה של 1955 ושמלת השק של 1957, אשר כולן מעשה ידיו וכולן הפכו לאבני דרך בהיסטוריה של האופנה.
"בהשראת העיצובים של בלנסיאגה עצמו, לרגל ציון 70 שנים ליצירותיו, עיצבתי מערכת לבוש מחויטת עם קריצה לזמננו. העיצוב נעשה במסגרת קורס 'מחויטים' בשנקר, והמוזיאון בספרד הציג גם את הסקיצות של תהליך העבודה שלנו. טסתי עם אמא שלי ועם עוד ארבע בנות מהלימודים. החוויה הייתה מטורפת. התרגשות עצומה".
למותג שלה קוראים Ofri Matza Studio, ברשתות החברתיות עוקבים אחרי העיצובים שלה ויש נשים שמחכות לקולקציה החדשה שלה ומתדפקות על דלתות הסטודיו עם הזמנה לדגם כזה או אחר. בימים אלה היא משיקה גם אתר אינטרנט חדש.
איך את מגדירה את הסגנון שלך ואילו בדים את אוהבת?
"בקיץ שעבר עברתי חודשיים של התמחות בווינה, שם התאהבתי בקווים הנקיים של הבגד האירופי. אני יוצרת גזרות על-זמניות ומשלבת מספר סגנונות כדי שהבגדים שלי יישארו בארון להרבה שנים. הקווים שלי עדינים, גזרות בייסיק מחמיאות, יותר קז'ואל ופחות נוצצים. בדים נשפכים, שניתן ללבוש עם נעלי עקב בערב וגם עם סניקרס בבוקר. אני אוהבת בגדים שאינם חושפניים, בגדים שמאתגרים בגזרתם וגם משלבת אלמנטים מעולם ההלבשה הגברי והמחויט. אני תופרת מבדי משי, תחרה, שיפון, בוחרת את החומרים הכי איכותיים, וחשוב לי שיהיה נוח".
מצא עושה הכל לבד. הסטודיו שלה הוא דירה אותה הפכה למקום שלה. היא תופרת, מייצרת, מצלמת ומדגמנת. "אני מפרסמת את הדגמים שלי אונליין וכך גם בודקת את הבגדים. אני לובשת ראשונה כל דגם ובוחנת אם הוא ידידותי. אם כשיושבים החצאית לא קצרה מדי או אם השסע עמוק מדי ויוצר אי נוחות".
אצל אמא יש הכל
המשפחה של מצא תומכת בה בכל דבר ועניין. ההורים גרושים. אמא שלה עדיין בקרית אתא, יש לה שתי אחיות גדולות מנישואים ראשונים של האם, היא בת יחידה להוריה, ולאביה בת נוספת מנישואים שניים. "כל ערבוביית האחיות הזאת לא פוגעת באווירה המשפחתית שלנו. אנחנו מאוד קרובים וכולנו אנשים פשוטים. אבא מתגורר בבוסתן הגליל. הוא איש של טבע. יש לו חנות דגים בעכו ובכרמיאל בשם 'רשת דגי הקיבוצים', והוא החדיר בי מגיל קטן אהבה לנוף, לירוק ולסוסים. כל חיי ראיתי את אבא עובד קשה, וגם לי ולאחיותיי מוסר עבודה גבוה ורוח לוחמת. לאמא היה בשנות ה-80 בוטיק בשם 'אפרופו' במרכז ניצן בקרית ים, בתקופה שעוד לא היו קניונים באזור, לכן נחשב איכותי. בסמוך אליו, הייתה לאחות של אמא פרפומריה. עם זאת, העיסוק העיקרי של אמא היה לגדל אותנו, וזה ככה עד היום".
כשמצא רוצה למצוא פריטי אופנה היא חוזרת לארון של אמא ומחפשת בגדים שחוזרים אל המדף, תכשיטים, אקססוריז. "אמא שלי טבעה בי את האהבה לבגדים של כל הזמנים. היא נהגה לקנות בגדים ולשמור את כולם. כך שבכל פעם כשאופנה הייתה חוזרת, היה לה בגד מתאים בקולקציה. אצלה אני מוצאת הכל".
אז יש תעשיית אופנה בארץ?
"הרבה שאומרים שאין, אבל לי קשה עם האמירה הזאת. יש הרבה מעצבים ישראלים שמצליחים פה והצליחו בגדול גם בעולם. דווקא בחו"ל מעריכים מעצבים ישראלים והחוצפה הישראלית בעולם הזה משתלמת".
מי המעצבים מהם את שואבת השראה?
"מעצב הבית של גוצ'י, אלסנדרו מיקלה ווירג'יל אבלו, שפרץ עם המותג Off/White"". הליין שלו צעיר ועכשווי. יותר סטריטי וטרנדי. השילוב ביניהם, יחד עם האלמנטים הגבריים בתפירה, עוזר לי לבנות את הקו הייחודי שלי".
את מי היית רוצה להלביש?
"את ביונסה. אבל אותה כבר הלבישה מעצבת ישראלית. אין לי משהי מפורסמת באג'נדה, אלא אישה שנראית כמוני-כמוך. יש בלוגרית ואושיית אינסטגרם מוסלמית שאני עוקבת אחריה בשם דנה חורי. אני אוהבת את הסטייל שלה ואת מה שהיא מייצגת, ומבחינתי, להלביש אותה יהיה נפלא. אין לי רצון להלביש דוגמניות אלא נשים אמיתיות".
היעד של מצא הוא לייצא בגדים לחנויות בוטיק בעולם, לעבוד עם מעצבי על, אבל קודם היא בונה את השם שלה, לכן, גם דחתה את ההצעה של 'רזילי' לעבוד כמעצבת הבית של המותג. "בעתיד ארצה להוסיף גם קולקציה של אקססוריז. כובע, תכשיט, תיק, אלה אלמנטים שמשדרגים".
איזה מסר יש לך למי שרוצה להיכנס לסצנה?
"לאהוב את זה. אופנה היא תחום טוטאלי. קמים עם זה בבוקר ונרדמים עם זה בלילה. לכן, מי שלא עושה את זה מהלב, יהיה לו מאוד קשה לשרוד. זה תחום לא קל. יש הרבה מתחרים והרבה פוליטיקה".
על השטיח האדום
בשבוע האופנה 2018 בארץ היא הציגה שמלת אוונגרד במסגרת פרויקט בנושא קיימות. "תעשיית האופנה נחשבת לאחת המזהמות. באותה שנה 'רנואר' תרמה שאריות של בדים שנועדו להטמנה, מהן תפרנו שתי מערכות לבוש. את השמלה שתפרתי נבחרתי להציג".
היא גם נסעה כאורחת לשבוע האופנה בפריז. מלבד החוויה האדירה והאווירה הנהדרת ברחובות, בתי הקפה ובכל פינה, היא לא יכלה להתעלם מהעבודה הסיזיפית. "המעצבים מתכוננים למעמד הזה כל השנה וצריכים להמציא את עצמם מחדש. הלחץ עצום ורבים מהם מתמוטטים, מעצב העל אלכסנדר מקווין התאבד. הקרב על הצמרת אימתני וכמו בטבע החזק שורד. אני לא בטוחה שלשם מועדות פניי.
"עולם האופנה היום שונה ממה שהיה בעבר. הרשתות החברתיות נותנות פלטפורמה לכולם ומספיק להיות אושיית אינסטגרם ואת כבר הופכת למכתיבת אופנה. לכן, מעצב צריך להיות נאמן לעצמו ולדעת מה הוא מביא איתו".
באשר למגורים בארץ או בחו"ל היא מוסיפה: "ברור לי שאצטרך לחלק זמני בין הארץ לשווקים נחשבים בעולם אם ארצה להתפתח, אבל לא אוכל לוותר על המשפחה ועל הזוגיות שלי פה בארץ".
את הזוגיות היא מעדיפה להצניע. יש לה בן זוג בארבע השנים האחרונות. הוא בן 36, הם גרים יחד, עדיין לא מדברים על חתונה, אבל "אם הוא שרד איתי ארבע שנים של לימודים תובעניים כאלה, מגיע לו צל"ש".
מה נראה הקיץ הזה על המדפים?
"תחרות, שיפונים, בדים קלילים, נושמים, נשפכים על הגוף בגוונים של ניוד, קאמל, הרבה צהובים, גם ירוק יהיה חזק העונה. קולקציות באווירה של חופשה עם כובעים מקש ותיקי במבוק. גם אני זרמתי בקולקציה החדשה שלי עם הצבעים השולטים והוספתי שמנת, חומים, מוקה, אדמה וסגולים".
לאחרונה מסיימת מצא קורס בבגדי גברים מחויטים וזו הפעם הראשונה שהיא מעצבת לגוף הגברי.
מה את אוהבת ללבוש?
"ביום יום אני לובשת ג'ינס וטי-שירט או בגדי ספורט. כשאני יוצאת אני תמיד לובשת את אחת מיצירותיי האחרונות".
מה תמליצי לנשים בגילי (אוטוטו 50) ללבוש?
"כל אישה יודעת מה מתאים למידות גופה. הכל מתחיל ונגמר באיזון. לא פרובוקטיבי מדי, חושף טפח ומכסה טפחיים, בחירת הצבעים צריכה להתאים למרקם הפנים, לצבע השיער והעיניים. הגזרה צריכה לשבת נכון על הגוף. אני אומרת להעז, בלי הגדרה או קיבעון על צבע או קו קבוע. אל תלכי על פי צו האופנה, אלא תסגלי לעצמך את הליין שהולם אותך ואת אישיותך מתוך מבחר הקולקציות. בסופו של תהליך, השילובים הם המנצחים".
