המשורר אברהם שרון עם צאת ספר שיריו , "הותר לפרסום", "כתיבת שירים אחרי טבח השבעה באוקטובר היא היפוכה של הברבריות, קריאת תיגר עליה, סירוב להשלים עמה; היא ניסיון להיאבק על הזכות להיחשב ולהיקרא חברה אנושית."

"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות" קבע הפילוסוף והסוציולוג תיאודור אדורנו, גרמני ממוצא יהודי ואיטלקי. "כתיבת שירים אחרי טבח השבעה באוקטובר היא היפוכה של הברבריות, קריאת תיגר עליה, סירוב להשלים עמה; היא ניסיון להיאבק על הזכות להיחשב ולהיקרא חברה אנושית." אומר אברהם שרון על השירים בספרו "הותר לפרסום" 7.10.23 (בהוצאת 'גם וגם' – הוצאה לאור). "אולי בעוד זמן לא קטן, רחוק, הפצע הקיומי יצטלק, אבל לעולם לא יגליד."
שירתו של אברהם שרון היא מעט המחזיק בתוכו עולם ומלואו. עולם שחרב עלינו ב-7.10.23 ועדיין לא הקים את עצמו מעפר, ועדיין לא זכה בגאולה.
ברגישות ובעדינות מתארים השירים את הרוע שאיים לבלוע חלקי אדם ואדמה, ובא על סיפוקו כשקרע לגזרים כל בן אנוש שנקרה בדרכו לבלי רחם.
שירתו של אברהם שרון שואפת אל מעבר למילים, לכן הוא נוהג בהן בחיסכון, כמעט בקמצנות, אך מתחת להן פרושה אותה טרגדיה שלא ידענו כמותה מאז קום המדינה.
כל שיר עומד בפני עצמו, אך כולם ביחד, שיר אחרי שיר, מהווים בעין נובלה הזורמת כנהר הנשפך אל הים.
והשאר מסופר בספר השירים "הותר לפרסום" שראה אור זה עתה.

אברהם שרון, חבר קיבוץ רשפים, נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לארבעה נכדים. וכך הוא מעיד על עצמו: "אם תקלעו למכרה זהב ותבחינו כי אחד הכורים כורה בו פחם, תדעו שאני הוא האיש הזה".