כבר 28 שנה שרחל דובדבני, המוכרת אולי יותר בשם "רחל קוסמטיקס", כשמו של מכון היופי שלה, מתפרנסת בכבוד מעבודתה. היא בת 63, תושבת נהריה, מומחית לטיפולי גוף ופנים. דובדבני עובדת במקצוע מאז ומתמיד, אולם בחייה לא עברה תקופה כה קשה. הראיון עימה נערך בשבוע החולף, עוד בטרם הוחלט על פתיחתם המחודשת של מכוני היופי, אך הכאב הוא אותו הכאב, המחנק הוא אותו המחנק, והנזק הכלכלי והנפשי הוא עצום.
"הרופא נתן לי טיפול נגד חרדות"
רחל דובדבני מספרת: "בתחילת מרץ הודיעו לי שאני חייבת לסגור את העסק שלי, 'רחל קוסמטיקס'. אמרו שזה משהו עולמי ושזה מסכן אותי ואת הלקוחות שלי. הייתי בהלם, כי היו לי תורים סגורים של לקוחות לשלושה חודשים קדימה.
"בכל התקופה הזו, אני סובלת מחרדות. הרופא נתן לי טיפול נגד חרדות, שאני עדיין נוטלת אותו. חוויתי נפילה נפשית רצינית. מצד אחד, היה הפחד מהקורונה, ומצד שני – הפחד מקריסה כלכלית, וזה פשוט הפיל אותי לרצפה.
"כרגע המצב לא יותר טוב, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה נפשית. כבר חודש וחצי שאני לא יוצאת בכלל מהבית מהפחד להידבק. המון לקוחות התחננו בפניי שאקבל אותן בתקופה הזו, וסירבתי, גם כי זה מנוגד לתקנות משרד הבריאות וגם כי אני מפחדת. הנגיף הזה תקף אותנו לא רק בריאותית, גם נפשית וכלכלית.
"המצב מדכא מאוד. זה כמו סטירה לפנים. כאילו לקחו פטיש של 200 ק"ג ופשוט מחצו לי את הראש. אלה מקומות שלא הייתי בהם אף פעם בחיים. מה לי ולחרדות ולכדורים? זה פשוט נורא".
"החגורה מתהדקת סביב צווארי"
עד כמה, להערכתך, המצב פגע בך כלכלית?
"בדיוק לפני משבר הקורונה שדרגתי את הרכב שלי. עשיתי טיפולי שיניים ורכשתי כמה מכשירים חדשים למכון שלי, 'רחל קוסמטיקס'. שילמתי המון כסף, וההוצאות נשארו, כי יש דברים שאי אפשר פשוט לעצור. עכשיו אני מרגישה שהחגורה מתהדקת סביב צווארי. כבר הגעתי למצב של בקשת הלוואה בערבות מדינה.
"מהממשלה לא קיבלתי דבר. הגשתי בקשה ואמרו לי שאני לא זכאית. אני רק רוצה לשרוד את התקופה הזו, לעבור אותה. תיתנו משהו, תעזרו לנו. יש אי ודאות לגבי המצב, וזה נורא. אני מבינה שהמצב הזה חדש לכולנו וגם למדינה, אבל חייבים פתרון.
"חודש אפריל, ובתוכו פסח, הוא בכל שנה חודש חזק עבורי. השנה התבטלו לי תורים של 120 לקוחות שהיו אמורות להגיע לטיפולים. הייתי צריכה לעבוד בשלושת החודשים הקרובים כל יום מהבוקר עד הלילה ללא הפסקה. אני מעריכה את הנזק בכ-60 אלף שקלים עד עכשיו.
"בשלב הזה קשה לי מאוד להתקיים. אני לא מוציאה כסף בכלל. השבוע ביקשתי מהבנק לעצור את כל ההלוואות. הבת שלי היא עובדת חיוניות, היא עושה לי קניות ועוזרת לי מרחוק. כל החיים שלי נעצרו! פשוט נעצרו! את כל הכסף ששמתי בצד כבר הוצאתי. הביורוקרטיה איומה".
"יושבת בבית ופשוט בוכה"
ואם המצב יימשך?
"מכריזים על פשיטת רגל, אין ברירה. אי אפשר להתקיים כך עוד חודש, אז חצי שנה? זה לא יקרה. לי אין שום אפשרות אחרת. אני צריכה לעבוד בקליניקה שלי, הלקוחות שלי צריכות אותי ואני אותן. אם המצב יימשך, אפסיד יותר מ-50 אחוז מהלקוחות שלי. זה כדור שלג שיתגלגל עד הרגע שבו נפשוט את הרגל ונסגור את העסק".
שמעת על השולמנים? מחאת העצמאים? מחאת הקוסמטיקאיות?
"בטח ששמעתי, אני בעד הפגנות ומחאות. אני חושבת שלחץ על המדינה זה טוב. זה יעזור לנו בסוף. אני לא מגיעה להפגנות מהפחד להידבק בנגיף, אך הייתי מצטרפת אם הייתי יכולה.
"אני מותשת נפשית. יושבת בבית ופשוט בוכה (בשלב הזה של השיחה רחל בוכה – מ"ר). אני בוכה המון. התאלמנתי לפני שנתיים. עד שהתאוששתי פתאום בא לי הדבר הזה. אני לא רואה את הילדים ובוכה להם המון בטלפון".
יש בה כעס על המדינה. "חודש בחודשו, במשך שנים, אני משלמת 1800 שקלים לביטוח הלאומי. אז עכשיו הם לא יכולים לבוא לקראתנו? ככה זורקים אותנו?", אומרת רחל דובדבני, ברגעים כאלה קשים צריכים לרומם אותנו, אבל במקום זה, הם מטביעים אותנו עוד יותר. אם המדינה לא תכניס את היד עמוק לכיס כבר עכשיו, המצב יהיה חמור הרבה יותר. כולנו נסגור".
ובכל זאת, משהו קטן ואופטימי?
"אין בי אופטימיות בכלל, פשוט אין. גם אם הייתה, עכשיו כבר אין. איבדתי אותה. אני רק מקווה שיהיה טוב".
לכתבות נוספות בסדרה:
בעל וילת אירוח בצפון: "אני לא ישן כבר חודש"
בעל עסק להפקות אירועים: "אם אין לי קהל, אני סוגר את העסק"
בעל משרד תיווך: "נכנסנו לסוג של תרדמת"
בעל מספרה: "מה אנחנו? כולה מספרה"
