בסוף שנות ה- 60 הם היו ילדים קטנים בני 6-7, שעשו את צעדיהם הראשונים במערכת החינוך ועלו לכתה א' בבית הספר היסודי תבור בקריית נצרת, עיירת פיתוח ששנים ספורות לפני כן רק הוקמה, עם אלפי עולים שהגיעו מכל רחבי העולם.
במוצאי שבת האחרון, התכנסו בוגרי בית הספר תבור לפגישת מחזור מרגשת, בדיוק 50 שנה אחרי. הפיגורה כבר לא משהו, העיר כבר לא נקראת קריית נצרת, וגם לא נצרת עילית, המנהלת שוש אלון ז"ל כבר הלכה לעולמה מזמן ואפילו בית הספר כבר לא נקרא תבור, אלא החליף את שמו לארבל, אבל זה לא הפריע לבוגרים הנרגשים, שחלקם לא ראו אחד את השני 50 שנה, להיפגש במשך מספר שעות בחצר ביתה של יוזמת ומארגנת הערב, יונית בנט, ביישוב מתן, שזכתה למחמאות רבות על היוזמה והארגון ועל כך שפתחה את ביתה בפני האורחים.
והייתה גם הפתעה: המחנכת האהובה שלהם, עדנה גליק, הגיעה גם היא לאירוע וזכתה להמון חום ואהבה. גליק סיפרה על ההתרגשות הרבה לפני המפגש ועל החשש שלה שמא לא תזהה בוגר זה או אחר. "אהבתי אתכם, הייתם ילדים טובים, הייתה לכם תרבות ונימוס, היום אין תלמידים כאלה", אמרה בהתרגשות ובצלילות.
גליק, שהייתה מורה צעירה בעפולה, סיפרה איך בכלל הגיעה לעיר. "גרתי בעפולה והייתי בטיול בקריית נצרת עם בעלי. התלהבתי מהמקום ואמרתי לבעלי, 'איזה מקום מדהים, כל העמק על כף היד, פה אני רוצה לגור'. בחופש הגדול עברנו לבית ברחוב איריס בשכונת צבא קבע, עם חצר אחורית, שני חדרי שינה ומטבח, גן עדן, לא הייתה מאושרת ממני. הייתי הולכת כל יום מצבא קבע עד בית הספר על אבנים וקוצים, לא הייתה אז דרך מסודרת, אבל הלכתי עם תחושת גאווה ענקית בלבי".
"הילדים היו משהו מיוחד ואני לא מגזימה. זה לא הילדים שהכרתי בעפולה או בעפולה עלית. ילדים מיוחדים. כל יום כמעט הגיע עולה חדש, קלטנו אותו בשמחה ובאהבה. בימי שישי הייתי נותנת כל פעם לתלמיד אחר להכין את קבלת השבת, אמרתי שאת הכיתה הזו צריך לטפח וסיפרתי לכל החברות המורות שלי בעמק שזכיתי. גם יש לי בית מדהים, העיר יפיפיה אבל, התלמידים, אין בשום מקום תלמידים כאלה. הם חשבו שאני מגזימה ואמרו 'מה כבר יכול להיות מיוחד בתלמידים האלה', אמרתי להם שיבואו ויראו".
ואכן המנהל של גליק בעפולה הגיע להתרשם מהכיתה שלה בבית הספר תבור. "הוא בא לכתה, כל הילדים נעמדו דום. היה מנהג שאורח מגיע לכתה כולם מקבלים את פניו בקימה. הילדים הצביע עם האצבע בצורה מנומסת והוא התרשם מאוד. כשיצא מהכיתה אמר למנהלת שוש אלון שעבר חווית חיים. 'איזה כתה ואיזה ילדים'", אמר.
במהלך הערב הוקרנה מצגת מרגשת עם צילומים נדירים מאותם ימים קסומים וגם ברכת ראש העיר, רונן פלוט, שסיפר לאקס תלמידים על השינויים המתחוללים בימים אלה בנוף הגליל וקרא להם: "תחזרו הביתה".
אחד הזיכרונות החזקים של הבוגרים היה הטיול השנתי שאיש לא זוכר לאן, אבל כולם זוכרים את השיר שכתבו התלמידים, בראשותו של מוטי אייל, היום תושב יוקנעם ומורה לחינוך גופני באורט רוגוזין במגדל העמק, שבעקבותיו הושעו מספר תלמידים וחזרו ללימודים רק אחרי שההורים שלהם זומנו לשיחה קשה…
בין הבנות שהגיעו למפגש היו רותי עזר (חדידה), דניאלה אוחיון (אילוז), יהודית חייקין, מירה שמש, רבקה לוי (אלימלך), גילה סטולרו (סלומון), אורית קיווק (בלאו), דינה אדרי (שמואל), עדה שוורץ, פאני אדרי, לידיה חזות, שהתגוררה 50 מטר בלבד מבית הספר ואמה שלה ז'ולייט נהגה ללוות אותה מדי בוקר עד… שער בית הספר ובהפסקה נהגה להביא לה סנדביצים, מירי קומנשטר (מינס), דבורה לוגסי (אזולאי) ורבות אחרות.
בין הבנים שהגיעו למפגש: אמנון הרצוג, רובי נודלמן, אלי מלדסי, איציק מויאל, מיכה ישראלי, מוטי אייל, רוני בניאס, רני גנון, אייל שחר, יחיאל עטיה, מיכה ישראלי, ד"ר שי פוירינג, גבי גוטליב ואחרים.
סיכמה את המפגש המרגש, היוזמת יונית בנט: "עדנה גליק הפתיעה וריגשה את כולנו בזיכרונות שלה על הכיתה ושיתפה אותנו, אפילו סיפרה מה חשבה בימים שקדמו למפגש. לאחר חיים שלמים בהם כל אחד סימן וי על מה שעשה בחיים, פתאום מחפשים חיבור למקורות ורוצים לשמוע מחשבות של אנשים שגדלו איתך בעיר קולטת עלייה עם הורים שבסך הכל היו חסרי כל, אך נתנו את הנשמה עבור הילדים שלהם".
