הילדים שגדלו במעלות- תרשיחא מכירים את תחושת החיים בעיר שנמצאת בקו עימות. השקט תמיד מתעתע, ומצב של שגרה בעיר הסמוכה ללבנון יכול להתהפך בשניות למצב חירום.
סגן תאיר בניטה ממעלות תרשיחא בת 21, קצינת חמ״ל בחטמ״ר מנשה מזדהה עם התחושה. לאורך שירותה הצבאי החלה את דרכה כסמב"צית של חטיבה 300 שתוספת את קו התצפית בגזרת זרעית. ההיכרות עם האויב מקו אפס המחישה לה איזה שליחות עצומה נפלה בחלקה להיות בתפקיד כה משמעותי כשהיא זאת שמשווחת לפיקוד על כל סלמה במצב בטחוני.
האחריות הגדולה בתפקיד שמילאה כסמלת מבצעים (סמב"צית) החדירה בה מוטיבציה לצאת לקצונה בזמן מבצע צוק איתן בעזה.
אחרי שסיימה את מסלול הקצונה הגיעה לחמ״ל בחטמ״ר מנשה ונכנסה היישר לתוך גל הטרור. סגן בניטה הייתה עוגן בחמ״ל ותפעלה כמעט את כל האירועים שקרו. מנפיגוע בצומת האורות הסמוך ליישוב אבני חפץ, הריסות הבתים והכתר על קבטיה וכלה בניסיונות אירועי הדקירה בגזרה. סגן בניטה החליטה בדיוק בימים אלו לחתום עוד שנה שירות קבע, ומסבירה כי היא רוצה שבנות לפני הגיוס יבינו את החשיבות של התפקיד וישאפו להגיע אליהם בשירותם הצבאי.
חיים על מזוודה
בניטה היא הבת הבכורה במשפחה, יש לה אחות בכיתה יב׳ ואח בכיתה ד׳. אביה חיים סמנכ״ל שיווק של חברות תרופות ואמה זהבה- רו"ח. בשנת 1992 הוריה יצאו לשליחות בהודו ובשנת 1994 הגיעו לנורווגיה שם נולדה בניטה וחיה עד גיל שנתיים. לאחר מכן הוריה חזרו להתגורר במעלות- תרשיחא. כשהייתה בכיתה ז', החיים לצד אבא דיפלומט הצריכו שוב מעבר לתקופה של 7 חודשים לארצות הברית. בארץ למדה במעלות בביה״ס היסודי ולאחר מכן בתיכון. בניטה גם הייתה בין מקימות שבט הצופים במעלות.
בניטה: "אבי היה דיפלומט בנציגות הישראלית, ואלה היו חיים מאד מעניינים לנו כמשפחה. סבא שלי – אלי בניטה, היה ממקימי העיר מעלות וכיהן כראש המועצה הראשון של היישוב. אין ספק שזכיתי ממנו בחייו לסיפורים מרתקים על המקום. עד היום אנו מתגוררים בבית שבו גדל אבי במעלות כילד. החוויה המשמעותית שלי היתה בכיתה ז' שנאלצתי לארוז הכל ולנסוע לארצות הברית בשל השליחות של אבי. חזרנו אחרי תקופה של כמעט שנה, והמעבר פתח בפניי עולם אחר מחוץ לארץ.
"כשחזרתי הייתי נחושה מאד ללמוד רפואה ולהתגייס כעתודאית, אבל משהו בי לא היה שלם עם זה עד הסוף. הרגשתי שאני צריכה לשרת בצבא כמו כולן ולעבור את החוויה כשכולם מדברים עליה. במיונים בצבא קבלתי תפקיד: סמלת מבצעים. לא היה לי מושג מה זה אומר. הגעתי לחטיבה 300 בזרעית, לצד תצפיתניות דרוכות מאד ששומרות על הגזרה. בתצפית הבנתי שאנחנו בסך הכל ילדות שרק התגייסו לצבא וכבר שומרות למעשה על חיי אדם.
"תפקיד חשוב וסודי. אנחנו החוליה הראשונה שמזהה למעשה האם יש אירוע מבצעי. צריך כל הזמן להיות דרוכים וללמוד את הגזרה והאופי שלה. איך שאני אתייחס לאירועים כך יקבלו משמעות בפיקוד מעליי".
החיים חזקים מהכל
"בזרעית הרגשתי שאני מגנה על הבית שלי", ממשיכה סגן בניטה, "יש אויב משני הצדדים ומאד חשוב השירות בגבול לבנון. להוות מקור ידע עצום של מודיעין. אחד התפקידים הכי מאתגרים לבנות בצה"ל הוא קצינות חמ"ל בגלל גודל האחריות בחיי אדם".
במהלך מבצע צוק איתן סגן בניטה נמצאת כבר בסוף קורס קצונה. היא מקבלת הצבה באיו"ש, גזרה שונה מהבית שלה, ומהאווירה ונכנסת לתפקיד קצינת חמ"ל בתוך גל טרור גדול. אחד מהאירועים התרחש בצומת האורות ובו נפצעו בעל ואשה כשמחבלים ירו יותר ~20 כדורים על רכבם. הבעל נפצע קשה והאשה במצב קל.
"היה שינוי פאזה ממצב של רגיעה, להיות דרוכה בביטחון שוטף להגיע לזירה בדרום שכל יום יש אירוע. את הפיגוע בצומת האורות לא אשכח, כי זה היה אירוע משמעותי ראשון. אני נזכרת ששמעתי בקשר: 'יש ירי יש פצועים' ולא מאמינה שזה באמת קורה בשטח ופתאום מה שמתחיל אולי כתאונת דרכים עובר מיד לאירוע טרור. לשמחתי לא היו נפגעי בנפש באירוע הזה. אני עדיין לא מאמינה שלקחתי חלק באירוע ותוך כדי תנועה מקבלת תמונת מצב. חשוב לא לאבד את העשתונות ושיהיה שקט בחמ"ל ללא הסחות דעת. חמ"ל צריך להיות חזק מאד עם אנשים מורעלים שיזהו כל התרחשות. מצד אחד זה מצער מאד ועצוב שקרה אירוע כזה ומצד שני יש בי הרבה גאווה כי האנשים יצאו בחיים".
מושכת אש
שרשרת הפיגועים ממשיכה, ובחמ"ל צוחקים שכל פעם שסגן בניטה עולה למשמרת יש פעילות. בחודש פברואר מוטל עוצר על קבטיה לאחר חשש ממחבלים שהיו בדרכם לבצע פיגוע בשער שכם וניסיונות דקירה. גם באירוע זה סגן בניטה לקחה חלק.
בניטה: "הדיווח של החמ"ל הוא קריטי. יש ימים שאני יורדת ממשמרת וחושבת כמה האירועים שאנחנו עוברים משפיעים על עתידנו. אני זוכרת את הקטיושות במלחמת לבנון השנייה, בעודי ילדה רק בת 11 יושבת במקלט וכבר אז היה בי רצון להגן על המדינה. מעבר לזה במעלות כולם גדלים על ההיסטוריה של הפיגוע בשנת 1974. הפיגוע הזה נצרב בזיכרון גם דורות אחרי וזה גורם לקחת חלק ולמנוע פיגועים כדי ליצור תחושת ביטחון.
"את סבא שלי כולם זוכרים ועד היום מנציחים. הוא לחם במלחמת ששת הימים והיה לו חשוב השירות במדינה. לא אשכח שסיפר לי שהיה לו את האמבולנס הראשון במעלות והוא יילד אשה בעצמו. סבא שלי לחם במלחמת ששת הימים, הקים יישוב במדינה על גבול הצפון ומונצח עד עצם היום הזה".
