דוד בן עוזיאל המכונה "טרזן", 85 תושב רמת פולג נשוי ואב לשני בנים שרת במשך 25 שנים במוסד וניהל מבצעים ופרויקטים שהשתיקה יפה להם עד היום. על מבצעי חטיפה וריגול לא תוציאו ממנו מילה אבל על מבצע העלאת יהודי אתיופיה מדרום סודן הוא שמח לדבר. עכשו עם הקרנתה של הסדרה בערוץ כאן 11 הוא משתף אותנו בחוויותיו כאיש צוות במבצע המרתק והמוצלח של המוסד.
כמי ששרת שבע שנים תוך פעילות חשאית באפריקה זה לא מפליא שטרזן התבקש להשתתף: "אני מכיר את אפריקה ואת דרום סודן ואתיופיה מצוין. במזרח אתיופיה אימנתי מטעם המדינה בין השנים 1969-71 יחידה מיוחדת של הצבא האתיופי וגרתי שם עם משפחתי. בדרום סודן הקמתי בשליחות המדינה את צבא המורדים כדי שירתק את צבא הצפון הערבי לדרום ולא יהיה תוספת כח למצרים נגדנו".
הוא כתב על המבצע הזה את הספר: "בשליחות המוסד לדרום סודן" אחד משני ספרים שכתב על מסעותיו הנועזים. הספר השני הוא: "המסע הארוך בעקבות הצבא האדום של מאו צ'ה דונג" המספר על המסע בן 10,000 ק"מ שעשו ברגל חיילי הצבא האדום בהנהגת מאו צ'ה דונג. הוא הלך 'רק' 1,200 ק"מ במסלול הזה.
מה היה תפקידך במבצע העלאת יהודי אתיופיה בדרום סודן?
"הייתי לוחם, אחד מהצוות שצריך היה לאסוף אותם, לנהוג במשאיות, לעבור דרך המחסומים, להוריד אותם ולהעלות אותם לסירות ולמטוסים. זה אותנטי מאד מה שרואים בסדרה בטלוויזיה". אנחנו יכולים רק לדמיין.
מה היה מסוכן במבצע?
"הכי מסוכן היה שיתפסו אותנו ויגלו שהמשאיות הנהוגות בידי אנשים לבנים מלאות באנשים מאפריקה נוסעות לכיוון הים. הדבר הראשון שהיה עולה בדעתם הוא שאנחנו בדרך למכור את האנשים האלה לערב הסעודית. אסור היה להיתפס ולא היה מענה למקרה שניתפס. כך עברנו את המחסומים תוך ביצוע טריקים ושטיקים של לוחמים נחושים בדרכם להעלות את היהודים האתיופים בשלום לארץ".
זכורה לך תקרית שסיכנה את המבצע?
"אולי לא בדיוק סיכנה את כל המבצע. לכפר הגיע לצלול יהודי מקנדה וכשהוא פגש את עמנואל הוא אמר לו שהוא מכיר אותו מכפר תיירות 'נביעות' בסיני והוסיף שלדעתו רק ישראלים שמים משקפיים על המצח ורק ישראלים מקפלים שרוולים. היה ברור לנו שזה קוץ, אז דני, מפקד המבצע רמז לו שפה קרוב לחוף אוהבים להסתובב כרישים…"
זה היה מבצע מיוחד, מבצע הצלה תוך סיכון חייהם של העולים עצמם.
"כן. זה היה מבצע הרואי של המוסד ובעיקר של יהודי אתיופיה. הם עשו מאמץ בלתי אנושי להגיע לישראל. הם הלכו מאות ק"מ ברגל מהכפרים שלהם לסודן – מאמץ אל אנושי בתנאי טבע קשים וסכנת נפשות מהצבא האתיופי ושודדים שבזזו ואנסו. אני מודע לכך שלעולים מאתיופיה יש תחושה שסיפור העלייה שלהם לא מקבל את הביטוי הראוי לו".
איך אתה תורם להאדרת סיפור העלייה שלהם?
"בשנת 2009 ארגנתי משלחת ובה שלושה מבני העדה שיצאה לאתיופיה למסע רגלי עד גבול סודן כדי לשחזר את המסע שיהודי אתיופיה צעדו. המסע הוסרט והוקרן בערוץ 1. בקשתי ללכת במסלול הכי קשה שהם הלכו. הלכנו ברגל 120 ק"מ בחום של 40 מעלות במשך שמונה ימים וכך הבנו מה עבר עליהם כשהם סחבו על גבם תינוקות וילדים תוך שהם מסתכנים ממפגש עם חיילים ושודדים. זו היתה ה"ההרצאה' הכי טובה שלי, הרצאה דרך הרגליים".
למה טרזן?
"זה כינוי שאני סוחב מגיל 14 אז הצלתי ילד מטביעה. זה הרשים מאד את החברים שלי שחשבו שזה נועז ושרק בסרטים זה קורה".
הוא עשה חמישה מסעות רבים בהימליה, בטיבט היה בחורף וכמעט קפא, את אתיופיה הוא חרש לאורכה ולרוחבה גם עם מטיילים. וגם בגיל 85 הוא לא מפסיק לטייל, לרכב על אפניים (עכשו קצת פחות) וכל הזמן להיות פעיל.
מה סוד הנעורים בגיל 85?
"אני לא מעשן, לא שותה אלכוהול, רוכב על אפנים, מטפס על הרים, אוכל מעט, לא מבזבז זמן על רכילות ופוליטיקה, לא נוגע בתרופות, לא מרחם על עצמי וכל הזמן מגלה סקרנות לדברים חדשים כמו תרבויות חדשות וחושב קדימה".
