גדי עמבר, צייר, אמן מי שהיה בין מייסדי עמותת אמני נתניה ומי שנאבק כל השנים להקמת בית לאומנים בנתניה נפטר בסוף השבוע מסרטן לאחר פחות משנה מאז נודע על מחלתו. הוא היה בן 72, נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לשלושה. לא יזכה לראות בלידת שני נכדים נוספים. גדי נפטר בדיוק בגילו של אביו שלמה בפער של חודש אחד בלבד.
הניה שיפוני אחותו הגדולה: "גדי היה איש בריא ולא לקח בחיים שלו תרופות. הוא הלך לניתוח קטרקט, עבר בדיקות במהלכם התגלה שיש לו גידול אלים בלבלב. הוא עבר ניתוח קשה, הקרנות וכימו אך לא היה לו סיכוי. לפני שלושה חודשים (הקורונה כבר כאן) הוא הרגיש מאד רע והרופאים אמרו לו שיש לו שלושה חודשים לחיות".
גדי היה חבר שלי מצד הורי שגרו בשכנות בשכונת בן ציון. גדי אמר לי שהוא חולה בסרטן והוא הולך למות. לא רק לי הוא אמר את זה. הוא גם כתב את זה. בדף שלו בפייסבוק אנשים שאלו מה קורה לו ולמה הוא לא עונה. היה איש עם דעה נחרצת. על כל נושא היתה לו דעה, הוא קרא המון בעיקר ספרי פילוסופיה. היה חכם ועקשן ואהב לעורר ויכוחים. השתמש בשם עט "גד אביאסף" תמיד אמר מה שחשב גם אם זה לא מצא חן בעיני שומעיו. לאחרונה כשנשאל מה שלומו הוא אמר "אני בודק את התקווה", ידע שימיו ספורים, היה עצוב וביקש להיפרד מחברי ילדות שלו. כל החיים שלו הוא כתב ובסוף ימיו ביקש שיערכו מכתביו ספר. הוא היה צייר, אהב את ציוריו והיה קשה לו להפרד מהם. באחת התמונות צייר את עצמו כפי שהיה מוכר בנתניה עם זקן ותמיד עם ברט שחור על ראשו.
חברו חן וינקלר שביחד עם גדי החזיקו בגלריה על הצוק: "בשישי עזב אותנו חברי, שותפי לגלריה גדי עמבר ז״ל. אמן צייר משורר ואיש ספר. אדם נדיר. פילוסוף שידע לעצבן את כולם, אבל בכיף ובחיוך. כמה פעמים פנו אליי, בבקשה: דבר עם החבר שלך… כותב כתער… ואני בחיוך מבין שתהיה לי כבר שיחה מעניינת ופורה. שאלמד פרק מאיזה ספר שלא ידעתי שקיים. בשבוע האחרון שאלתי אותו, רואה טלויזיה, מתעניין? אמר שעסוק בלקרוא. בדעת. לא מבזבז זמן גם על ערש דווי. אך בסוף ויתר ונפרד ממני באופטימיות שרק אדם למוד סבל יודע. הספיק לו להילחם. גדי חברי, אוהב ואזכור אותך לנצח. זכיתי להיות חברך! תודה חבר יקר. תחסר לי".
חברו האמן האדריכל אריק שניידר: "גדי היה אמן בכל רמח איבריו. דעתן, שנוי במחלוקת, נון קונפרומיסט מושבע. הוא ליווה את יצירתי עוד מימי נעורי.
אולי עכשיו ימצא מנוחה לנפשו הסוערת ורבת הדמיון"
גדי עמבר / סרטן מילה מפחידה
עם מותו של האמן גידי אשכנזי מסרטן גדי עמבר התראיין וסיפר: "גידי היה הראשון שפרסם בזמנו על מאבקו בסרטן. מי בכלל העז אז לדבר בגלוי על הסרטן. הסרטן היה טאבו. אימא שלי אף פעם לא אמרה 'סרטן' היא אמרה 'המחלה' המילה סרטן הייתה מילה מפחידה. כשהיו מדברים על הסרטן היו מנמיכים את הקול ומדברים בלחש. להגיד את המלה המפורשת זה היה כמו לפתוח פה לשטן. פעם כשהייתי בן עשר או אחד עשרה. ביליתי את רוב עיתותי בחוף הים. יום אחד נשארתי בים עד שעה מאוחרת השמש שקעה. והחוף נותר שומם ופתאום מתוך גומות בחול התחילו לצאת סרטנים קטנים ולרוץ למים ואני כל כך נבהלתי הייתי בטוח שעכשיו אני אקבל סרטן והתחלתי לרוץ ולצעוק "אימא" ואוו כמה שזה היה מפחיד. מה אני יכולתי לעשות לא ידעתי מה זה סרטן. הייתי בטוח שזו החיה הזו שהיא שהורגת אנשים. לאחר שנים כשגידי סיפר על המאבק שלו בסרטן ואפילו כתב ספר ילדים על הנושא אני חשבתי שהוא אדם מאוד אמיץ".
.
