תכירו את בלסם עלואן (35), מורה לחינוך גופני ומתאמנת בקבוצת הריצה "אדרנלין". במגזר הדרוזי זה אולי לא מקובל, אך יש לה משפחה תומכת ורזומה מרשים של מרתונים. על הפרק: "להקים בית ספר לריצה במגזר הדרוזי לנשים בלבד".
בלסם עלואן (35) רווקה מכסרא סמיע היא ספורטאית מגיל קטן, שאת התשוקה לכדור בצעירותה החליפה, עת בגרה, בחיבה למסלול הריצה. היא מורה לחינוך גופני בחטיבת הביניים חורפש ובבית הספר התיכון עמל אלוג'דאן.
ריצה בשבילה זו דרך חיים, דרך להתחבר לגוף, קבוצת הריצה שחברה אליה "אדרנלין" הפכה למשפחה השנייה שלה, כך שבבקרים היא מלמדת ובערבים היא מתאמנת עם קבוצת הריצה שתומכת בה.
איך התחלת לרוץ?
"על הליכון בבית. אחרי שכמה הליכונים שבקו בשל אימונים בעצימות גבוהה מאוד התחלתי לרוץ בחוץ. במסלול של אגם מונפורט פגשתי את שרונה, שכבר שנה היא המאמנת הקבועה שלי".
עלואן מגיעה מחברה מסורתית ושמרנית, אך המשפחה תומכת בה בכל החלטה והיא אף מהווה מודל לחיקוי. "אמנם המודעות לספורט גוברת במגזר אבל עדיין במינון נמוך", היא מספרת, "בורכתי במשפחה חמה ותומכת עם ראש פתוח. הנושא של הקמת משפחה זה עניין מאוד אישי. הם לא מתערבים לי בזה, הם יודעים שאלה החיים שלי ורק אני זו שמחליטה".
וההספק שלה מרשים. עד כה הספיקה לעשות את סובב בעמק בריצת חצי מרתון ואת עמק המעיינות. כעת היא מתאמנת לקראת המרתון המדברי של חברת מרתון ישראל שיתקיים ב-29 בנובמבר באילת. "זה המסלול היפה והפראי ביותר בישראל שמתחיל במדבר ומסתיים לחוף הים האדום".
מה התוכניות שלך?
"אני פועלת על מנת להקים בית ספר לריצה לנשים במגזר הדרוזי. אין קבוצה רק לנשים אצלנו במגזר. יש נבחרת ריצה בבית הספר בחורפש שאני מלווה ויש גם מאמנת מקצועית לריצה, אבל אני רוצה להקים בית ספר שאני אנהל וגם אתאמן בו ובבית הספר הזה נקים נבחרת ריצה לנשים מהמגזר בכל הגילאים. המשפט "תכוון לירח ומקסימום תיפול בין הכוכבים" הוא המוטו שמכוון אותי בחיים ומקווה שאצליח".
