בשבוע הבא, 27 בנובמבר, יחול חג הסגד. החג שנקבע בשנת 2008 כחג רשמי במדינת ישראל המסמל את כמיהתה של הקהילה האתיופית לירושלים. העיר כרמיאל תציין את החג ביום ג', 26 בנובמבר, במרכז ברוך.
לרגל החג, ערכנו שיחה קצרה עם קייס אפרים לאווי, תושב העיר כרמיאל, כהן דת של הקהילה האתיופית, שביקש, תחילה, להבהיר – "לא רושמים סיגד עם יוד, אלא סגד".
"אני ילד הארץ", מספר קייס אפרים, "לא זכיתי לחגוג את הסגד המקורי, האותנטי, האורגינל באתיופיה, אבל זכיתי לחגוג פה בירושלים, בארץ הקודש, שזה בעצם היה חלום אבותינו לאורך אלפי שנים. אני זוכר אותי, עוד כילד מאוד קטן, אולי בן תשע, הולך עם אבא שלי פעם בשנה, בכ"ט בחשוון, עולים לירושלים עם כל הקהילה. אוטובוסים מכל רחבי הארץ, מאות אלפי אנשים מגיעים. היום חוגגים את חג הסגד בטיילת ארמון הנציב, לפני זה הקהילה חגגה ברמת רחל, סמוך לשם. זה ימים שממש הציונות פועמת. גם היום היא פועמת, אבל אז היא הייתה ממש חזקה, הכמיהה לירושלים. ילדים קטנים היו מגיעים וכל היום שם בתפילות, בתענית. עצם זה שאתה לא ראית קרוב משפחה במשך שנה שלמה, תמיד יוצא לך לראות אותו בחג הסגד. בשבילי זו הייתה חוויה עוצמתית, לראות את האמונה, את הכמיהה הטהורה הזאת של אבותינו להגיע לארץ הקודש. וברוך ה', מידי שנה אני מקפיד מאז לעלות לירושלים ולציין עם הקהילה את חג הסגד".
אז יוצא לוח זמנים מאוד צפוף בין האירועים, אם כך.
"לרוב אנחנו מקיימים את האירוע בעיר מספר ימים לפני החג המרכזי, כדי שתהיה לאנשים את היכולת להתארגן. יום למחרת לפנות בוקר קמים ונוסעים לירושלים. בחג הסגד נוהגים לעשות התרת נדרים, תפילה למען שלום המדינה, תפילה לחיילי צה"ל, תפילה ליולדות, תפילה לכל דבר ודבר, כמעט הכל מוזכר שם. אנשים רוצים לילה לפני להתארגן, להכין את עצמם נפשית, פיזית. השנה זה יצא קצת צפוף, אבל אני מאמין שהאמצעים מקדשים את המטרה".
מה צפוי לנו באירוע בכרמיאל?
"בכרמיאל יהיה הטקס, שלדעתי הוא הכי חשוב, טקס קריאת התורה שלי ושל כבוד הקייס שחר (הקייס שחר יהייס), שהוא גם קייס הקהילה פה בעיר כרמיאל. אנחנו נוביל את הטקס מבחינת תוכן, קריאה בתורה, עשרת הדברות, עזרא ונחמיה, אפילו נעשה קטעי תפילה בשפת הגעז, שיותר נוהגים להתפלל בה באתיופיה. יהיו שם כמובן מאכלים, זמר בשם גילי יאלו, שילווה את כל האירוע וייתן מופע אותנטי. תהיה בעיקר אווירה נעימה וחמימה, ושמחה".
בשבוע שעבר, בסמיכות לחג, קיבלה מועצת העיר כרמיאל החלטה לשנות את מעמדם של יוצאי הקהילה האתיופית, תושבי העיר כרמיאל, שעד כה לוו על ידי מינהל השירותים החברתיים מתוך עצם השתייכותם לקהילה האתיופית. באותו הערב כתב קייס אפרים בדף הפייסבוק שלו: "ערב טוב קהילה יקרה, היום הגיע. היום המיוחל לבני הקהילה האתיופית בעיר כרמיאל, לאחר עשרים שנה שבהן כל נושאי הדת, תרבות, חברה, קהילה וכדומה היו משויכים למינהל הרווחה בעיר כרמיאל, היום בהחלטת ראש העיר, משה קונינסקי, סגנים וחברי מועצת העיר עברה החלטה לבטל את הכפיפות של ישראלים יוצאי אתיופיה בכרמיאל למינהל הרווחה, ופתיחת דלת לכלל השירותים שנותנת עיריית כרמיאל בכלל התחומים כגון דת, חינוך, תרבות, ספורט וחברה בכלל".
קייס אפרים מספר במהלך השיחה: "עם עלייתם של יוצאי אתיופיה לעיר כרמיאל, לנוכח הקשיים של הקליטה וההשתלבות, הוחלט על ידי הנהגת העיר שכדי לדאוג לקליטה נוחה ונעימה הקהילה תוכפף למינהל הרווחה. מינהל הרווחה באמת עשה עבודה טובה, ועדיין עושה עבודה טובה בתחום שלו לתושבי העיר כרמיאל בכלל. אבל דור הולך ודור בא, ההחלטה הייתה נכונה וטובה לדורות שקדמו לנו, אבל היה צורך לעשות את שינוי הסטטוס הזה כי היום לא מעט מבני הקהילה בעיר הם ילידי העיר, כמוני. השיוך האוטומטי הזה ללא ספק ממעיט בערכו של האדם בדרך זו או אחרת. מי שלא ביקש ולא אמור ולא צריך, לקטלג אותו באופן אוטומטי כמטופל רווחה, זה ללא ספק עוול. כמובן, זה לא מונע, עדיין יהיו ויש מטופלים ברווחה מבני הקהילה האתיופית, כמו כל אוכלוסייה אחרת. אבל אדם שלא צריך, אין סיבה שגוף כזה ייקח עליו חסות".
מי יזם את הבקשה הזו למועצת העיר?
"עוד לפני מספר שנים היו קבוצת צעירים שהרגישו שיש איזה קטלוג. אני, באופן אישי, יודע וידעתי שיש קטלוג. זו הייתה אחת מהבטחות הבחירות של ראש העיר, משה קונינסקי, עוד בהיותו יו"ר האופוזיציה. הוא הרים את הכפפה, יישר קו ואמר שהישראלים יוצאי אתיופיה בכרמיאל הם חברה וקהילה שווה לכל דבר ועניין".
אתה מוצא קשר בין תיוג בני הקהילה האתיופית כאוכלוסיית רווחה לבין מקרים של אלימות משטרתית, כמו המקרה של סלמון טקה ז"ל?
"היה פה מקרה מאוד מצער של הרג של צעיר, ושוטר עם אצבע קלה על ההדק. ללא ספק יש תחושות עמוקות בקהילה שלא ממצים את הדין עד סופו. תמיד חושבים שההרג של סלמון טקה זו נקודת השיא שהביאה לפרוץ המחאה. לצערנו זה לא כך, אלה מקרים חוזרים ונשנים שקורים כבר תקופה ארוכה. אני לא מאשים את כל השוטרים, אבל יש שוטרים שהאצבע שלהם קלה על ההדק. הרבה חבר'ה שנהרגים הם חבר'ה צעירים, שעוד לא הגיעו לגיל שלושים".
בגל המחאה הקודם, ביולי, העלית פוסט בקבוצה מקומית וכתבת, שלא כהרגלך, באופן חריף. אילו תגובות אתה מקבל מאז?
"קודם כל, אני יכול להעיד על העיר כרמיאל, על הייחודיות שלה. זו עיר מיוחדת שיש בה מגוון רחב של קהילות ועדות, ויש בה דתיים וחילונים, והעיר כרמיאל מאוד מחבקת. לצערי הרב, תגובות לפוסטים שהעליתי, התחילו לשלוח לי גם באופן פרטי וגם להגיב בפוסטים באופן פומבי כל מיני אמירות כמו 'במדינה מתוקנת היינו צריכים לרסס אותם', כשאני קורא דברים כאלה, זה מצער אותי. בסך הכל אני אומר דבר כזה: אין מה לעשות, זו מציאות שקיימת, אי אפשר להתעלם ממנה, ככל שמתעלמים מהבעיה, ככה הבעיה הולכת וגדלה. אני מקווה, שהבעיה תלך ותקטן, אבל היא הולכת וגדלה. לכל עדה יש את הסטיגמות שלה. אני נגד סטיגמות, אני לא מקטלג ולא משייך אדם לפי מוצאו, מינו, זהותו, אמונתו, אלא אני רואה כל אדם כאדם. ככה גדלתי וזו הדרך שאני מאמין בה. לצערנו הרב, מדינת ישראל בשבעים שנות קיומה חוותה הכל ואנחנו כחברה עדיין לא למדים. אני מקווה שכולנו, כעם, כקהילה אחת, נשכיל ונבין שמדינת ישראל זו מדינה שקמה על ידי מהגרים מכל העולם. אין פה איזה סקטור מסוים שהוא אחראי, או שהוא קובע. אפשר גם לראות את זה, בכל פעם שיש מבצע, קורה משהו בצפון או ברצועת עזה, איזה גיבוש נוצר פה, איזו אחדות נוצרת פה, ללא הבדלים. דווקא בחיי היום יום שלנו אנחנו דואגים לשסע ולפלג. אני מקווה, בעזרת השם, שבזכות תפילות חג הסגד נוכל גם להשכין שלום בינינו".
שירן סימון גפן
