ילד כבן שבע הלומד באחד מבתי הספר בנהריה,לא ביקר בבית הספר במהלך החודשיים האחרונים, זאת לאור דבריה של אמו בדבר מסכת התעללות שהוא חווה מצד חבריו במוסד החינוכי. הנהלת בית הספר, כך אומרת האם, לא השכילה לטפל בבעיה באופן כזה שיאפשר לבנה להרגיש מוגן ובטוח.
התלמיד עלה בספטמבר האחרון לכיתה א'. מחנכת הכיתה, היועצת ומנהלת בית הספר, קיבלו עדכון מראש על מצבו המשפחתי. אמו (33) היא אם חד הורית המגדלת את בנה בגפה.
האם מספרת: "הכל התחיל בתחילת השנה, כשבני עלה לכיתה א'. הוא היה מגיע הביתה עם חבלות, סימנים כחולים ושריטות. כששאלתי אותו מה קרה, הוא היה ממציא כל מיני תירוצים. בהמשך הוא נפתח ואמר שהוא לא רוצה להלשין על החברים שלו. בעקבות השיחות העמומות עמו, יזמתי שיחה עם היועצת ומחנכת הכיתה וסיפרתי להן על מצבו, ועל כך שהילד לא מתנהג רגיל לאחרונה. כבר בשיחה הראשונה איתן, נאמר לי שהילד מתנהג באלימות ומרביץ לילדים אחרים. מנקודת מבטן, הילד שלי הוא האשם בכל מה שקורה לו ולכן, כבר מההתחלה הוא בעצם סומן כמי שסובל מבעיית התנהגות חמורה. כשהיה בגן, הגננת הציעה לי לנהל טבלה, שבה סימנתי כל פעם שהוא מתנהג יפה, וזה עבד נהדר. הצעתי זאת לצוות החינוכי, ולמרות ההתנגדויות בהתחלה, המחנכת הסכימה לזה, אך נתנה לכך יום אחד של ניסיון, אחריו, זנחה את הרעיון. היו גם שיחות עם מפקחת משרד החינוך ועם הפסיכולוגית, אבל שום דבר לא נעשה כדי לסייע לבן שלי. הילד פחד לדבר ולהלשין על החברים, והפך לשעיר לעזאזל ומנודה חברתית. כל האש כוונה אליו, גם מכיוון הצוות וגם מכיוון התלמידים. זה הגיע למצב שצעקתי עד לב השמיים על הצוות בבית הספר, אבל הם לא היו מוכנים להקשיב. בכל פעם שאמרתי להם שמשהו לא בסדר עם הילד, הם אוטומטית אמרו שהילד מרביץ ושהוא אשם. ככל שדיברתי איתו יותר, כך הבנתי עד כמה המצב חמור".
האם המתוסכלת שנעה באחרונה בין בית הספר לגורמים המוסמכים בעיריית נהריה, מוסיפה ומספרת: "לאחרונה הוא סיפר לי ולפסיכולוג הפרטי שמטפל בו שהמורה אמרה לו מול כל הכיתה שהלוואי ולא היה תלמיד שלה. היא פשוט 'שמה עליו איקס' וזהו. לחוג הבית של הכיתה הוא לא הוזמן, ויתרה מזאת, הוא אפילו לא הוזמן להצטלם לספר הכיתה".
בסוף חודש אפריל האחרון אירעה תקרית בבית הספר במהלכה הכה הילד את אחת המורות בבית הספר והושעה לשלושה ימים: "המורה משכה לו את היד והוא ביקש ממנה כמה פעמים שתניח לו". מספרת האם ספק בעצב ספק בכעס "אלא שהיא המשיכה, אז הוא נתן לה מכה ביד כדי שתעזוב אותו". במהלך ימי ההשעיה, שבר התלמיד את ידו, ולטענת האם, כתוצאה ממנה נדרש לחופשת מחלה ארוכה בבית: " במשך כמעט שלושה שבועות, אף אחד מבית הספר לא טרח להרים טלפון ולשאול מה קורה עם הילד", מספרת האם, "כמעט חודש חלף עד שקיבלתי טלפון מהקב"סית, שבבית הספר דואגים מכך שלא הגיע כל כך הרבה זמן. בסופו של דבר, שכנעתי אותו לחזור לבית הספר. ליוויתי אותו עד לחניה, והוא נתן לי נשיקה. בשער בית הספר, אמר לו השומר בפני כל התלמידים שאין לו אישור להיכנס. באותו רגע התקשרתי לקב"סית ואמרתי לה, שאחרי ההתנהגות הזאת, אני לא שולחת אותו יותר ללימודים. מאז הוא בבית עבדתי איתו במהלך השבועות האחרונים על תכנים שלומדים בבית הספר. באחת החוברות הייתה משימה, בה על התלמיד לכתוב מה גורם לו לכעוס. והתשובות שלו זעזעו אותי וגרמו לי להבין מה גודל המצוקה שבה נתון הילד שלי. לקרוא שהילד מרגיש מושפל ומנודה שבר לי את הלב. לפני כמה ימים הלכתי איתו בקניון, וילדה צעקה לעברו 'הנה הילד המגעיל', הבן שלי הסתכל עליי ואמר לי שהוא לא רוצה לחיות יותר. זה הבן שלי, הוא כל מה שיש לי. איך אני אמורה להמשיך הלאה כשלאף אחד לא באמת אכפת".
באשר לשנת הלימודים הבאה, לדברי האם, נעשים מאמצים ע"י הקב"סית והעובדת הסוציאלית בעירייה במטרה למצוא עבורו בית ספר אחר, עם צוות שיוכל להכיל אותו: "הפסיכולוג הגדיר זאת טוב ממני: למצוא מורה עם לב רחב יותר" היא אומרת בתקווה.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "בית הספר שבו מדובר מוביל ומקדם תחושת שייכות, מוגנות והכלה בקרב תלמידיו. גם במקרה זה פעל בית הספר רבות לבירור התלונות, לטיפול, לשיח מכבד ולקירוב לבבות, עם האם. מטעמי חיסיון וצנעת הפרט לא ניתן להרחיב בעניין זה, הגם שרב המרחק בין התלונה לאמת. מפקחת בית הספר וגורמי הרשות מעורבים בפרטי האירוע. בית הספר ימשיך לפעול בשיתוף פעולה, כבוד והידברות עם כלל התלמידים וההורים וכמובן שגם עם הילד והאם".
מעיריית נהריה נמסר בתגובה: "האם פנתה לעירייה והעלתה את הסוגיה. אנו כרשות מקומית דאגנו ודואגים לתת לילד ולמשפחתו את המעטפת המקצועית והמיטבית במסגרת אחריות הרשות. במקביל, נעמוד בקשר מול משרד החינוך לבירור הנושא״.
