שתי אומניות מהגליל המערבי כפאיה עיאטי ערביה מעכו, וליאורה נוילנדר תושבת היישוב שלומי מציגות בתערוכה בעיר סכנין. התערוכה "גלי התקווה", המוצגת בגלריה זרקשי (רוויס 28), נפתחה בשבוע שעבר ומוצגת בימים אלה.
עיאטי ילידת טייבה שבמשולש, אם לשלושה, היא תושבת עכו מאז 1996, פעילה חברתית בקרב נשים, קשישים, ילדים ונוער. פעילה בתנועת נשים עושות שלום, הנחתה את טקס יום השלום הבינלאומי בירושלים יחד עם חמוטל גורי, ואת טקס פתיחת מסע התקווה מול הכנסת, בנוסף, יזמה ארוחת איפטאר ענקית בעכו.
כמו כן, הציגה תערוכת יחיד "מאפילה לאור" בעכו והשתתפה בתערוכות קבוצתיות ביניהן "פריצת דרך" בטמרה, "כחול ומכחול" בסכנין, "אומנות מאחדת את העמים" בתורכיה ועוד.
נוילנדר, נשואה אמא לשלוש בנות וסבתא לשתי נכדות. מתגוררת בשלומי. במקצועה מורה לאמנות בקיבוץ, בכפר ובעיר, מדריכה בכירה בתוכנית לאיתור מחוננים בעיקר במגזר הערבי. נוילנד כתבה ספר פעילות רב תחומי "עלי זית", הייתה ממקימות בית ספר "גליל" ערבי יהודי במשגב. בעלת תואר שני בדמוקרטיה וחינוך, פעילת שלום שנים רבות ובחמש השנים האחרונות בתנועת "נשים עושות שלום".
בתערוכה "גלי התקווה עוברים" כחוט השני בין גלי הים וצבעי הטורקיז והלבן – צבעי תנועת "נשים עושות שלום".
נוילנד: "במקום שיש עשייה יש תקווה, בחרתי לייצג בציוריי קצת מהעשייה המדהימה של נשים עושות שלום בכלל ושל כיפאיה חברתי בפרט. מהיציאה מהכנסת לסיום מסע התקווה הראשון (2016), דרך הנחיל הלבן המתפתל בקאסר אל יהוד, שירת "We shell overcome" בכל הגבולות, עמידה בצמתים לקראת הבחירות ועד מסע התקווה השלישי מירושלים לשדרות.
מלבד הדיוקנים האישיים והקבוצתיים הוספתי גם מנדלות ועיניים לרוב מתוך אמונה בכוחה המרפא של האמנות. בכוונה תחילה אין בציורים שלי שחור, כחול כהה או חום מעורבב, אני מנסה להוציא גם מחיי את השחור והמדכא".
נוילנד מדגישה את רוח עבודתה, כאשר היא מספר על תערוכה אותה הציגה לפני 12 שנה במשגב, ונקראה פתח לתקווה. "השנים הוכיחו שצריך הרבה יותר מאשר להשאיר פתח, צריך לשטוף את הארץ בגלים ולהרבות בעשייה משותפת של מסעות, אוהלים, הידברות ויצירה".
