החוטמית הזיפנית – בלוג הקורונה היומי של עלית קרפ – 3.5.20
יש פתגם אמריקאי שעל פיו כך נדמה לי, המזל מאיר פניו למשכימי הקום. אינני יודעת אם המזל מאיר לי פנים, אבל שנים רבות נהגתי לקום מוקדם מאוד, ממש בחושך. לפעמים כי היו לי, כמו שאני אוהבת להגיד, כל מיני דברים לעשות, ולפעמים כי נסעתי לעבודה.
כל זה הסתיים לפני חודשיים בערך. בתחילה התפטרתי מעבודתי בעיתוי שנראה לא פחות ממושלם, ממש רגע לפני הקורונה, ואחר כך התחילה הקורונה, והמשק בכלל ואני יחד אתו שקענו בנמנום. פתאום, אחרי כל השנים שבהן הלכתי לישון מוקדם וקמתי מוקדם, התחלתי ללכת לישון אחרי חצות ולקום… נו, אני ממש מתביישת לומר, בשמונה ולפעמים אפילו בתשע.
החתולים שאני מאכילה זקפו לעומתי את גביניהם ושפמותיהם בשאלה אילמת ובנזיפה על עצלנותי ועל השעה המאוחרת, שבה אני מגיעה כדי להאכיל אותם, אבל אני התעלמתי.
אתמול באו מים עד נפש: עליי לכתוב ביקורת ל"מקור ראשון", עלי לסיים את ההרצאה שאני עומדת לערוך על "לב תמים" של פלובר בזום למועדון הקריאה שלי מחר, עליי לארגן ניירת למע"מ ולכתוב את הבלוג כמובן, וגם יום הולדתו של ניקולו מקיאוולי חל היום, וחשוב לציין זאת ב"לא סופרים – מועדון הקוראים של הארץ" שאני מנהלת בפייסבוק. בקיצור, כל הדברים הללו לא יקרו אם אני אשכב במיטה, וככה קמתי ב-06:11, והתחלתי לעבוד ב-09:00 בתקווה להגיע לתוצאות כלשהן במהלך היום.
החוטמית הזיפנית
בעיר מגוריי לא התחדשו היום הלימודים, אבל התנועה, גם לפני 08:00 די ערה. כל מיני עשבים שוטים משגשגים להם בגינות הציבוריות, אבל העירייה משקה אותן וזה סימן שכבר קיץ.
החוטמית הזיפנית, פרח יפה עם שם מכוער, מככבת על איי התנועה בעיר, ואני תמיד תוהה אם נשתלה שם על ידי מחלקת הגינון או שצמחה שם בעצמה. כשניסיתי פעם לגדל אותה בגינתי הגיעה לגובה של 20 סנטימטר והפריחה רק פרח אחד עלוב. אבל ברחבי העיר היא לא רק מגיעה לגבהים אדירים, אלא היא גם מלאה בפריחה נהדרת באדום ובוורוד. הגנן שאיתו התייעצתי בעניין אמר, שהחוטמית לא אוהבת יותר מדי טיפול, והיא מורדת במטפליה. רק כשעוזבים אותה לנפשה היא מפגינה את מלוא יופייה. מעניין אם יש להתנהגות הזאת איזו מקבילה אנושית.
הפרחים של אוגוסט סטרינדברג
המחזאי והסופר השוודי המפורסם אוגוסט סטרינדברג נהג לשבץ שם של פרח בכל אחד מהמחזות שכתב. יש לכך דוגמאות רבות, אבל אתן רק שתיים: ב"חזקה יותר" היו אלה צבעונים, ואת החוטמית הזיפנית שיבץ ב"מחזה חלום".
הקיץ בשוודיה דומה להתאהבות סוערת, קצרת ימים ובת חלוף: הטבע מתארגן בזריזות רבה כדי להקים לעצמו דור המשך בחלון ההזדמנויות שנוצר, משום שלא מדובר באמת בחלון, אלא רק בחרך, וצריך למהר, כדי שהדור הצעיר של בעלי החיים או הצמחים יצליח לגדול מספיק עד לחורף. מי שיהיה קטן וחלש מדי עם בוא הקור פשוט ימות.
בנימה אופטימית
אני מקווה שבסוף השבוע נוכל סוף כל סוף לראות את ע', נ' וא', ילדינו שאותם כבר לא ראינו הרבה מאוד זמן. ייתכן, שניסע לבקר את נ' וא' בדירתם בירושלים שאותה טרם ראינו, ואולי נאסוף בדרך את ע' שגר בנתניה, ואולי הם בכל זאת יגיעו הנה. בינתיים, לא חודשה התחבורה הציבורית מירושלים לערי השדה וקשה להגיע.
אמרנו שמסיימים באופטימיות, נכון? אז נדמה לי, שהקורונה לא רק סגרה את כולנו בבתים, אלא גם פתחה לפנינו עולמות תעסוקה חדשים הודות לאמצעי התקשורת ואפליקציות חדשות, שאני משוכנעת ששימוש נכון בהם יוכל להביא המון עבודה ופרנסה.
אהבתם את בלוג הקורונה של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן
