חצי יום חופש – חצי הבלוג היומי של עלית קרפ
למרות גילי המתקדם, לפחות בעיני עצמי, אני בדרך כלל לא מבקרת אצל הרופאים. אבי המנוח היה רופא, ואמי, כדי להתגרות בו, הייתה אומרת שמחלות קלות עוברות לבד ומחלות קשות הרופאים בין כה וכה לא יודעים לרפא, ואני בעניין זה, איכשהו מצדדת בעמדתה.
גם ל', שיחיה, אינו נוהג ללכת לרופאים בדרך כלל. לפעמים אנחנו מחכים שמשהו יעבור ולפעמים אנחנו חושבים שקצת דיאטה והליכה ברגל תעביר אותו. אבל היום היה לי ממש יום הקרעכץ הבינלאומי, וביליתי בקופת חולים בבוקר ובטיפול שיניים בצהריים, וזאת גם הסיבה לכך, שהיום אני כותבת מאוחר יחסית. מזל, שהתכוננתי לכל זה, והספקתי מבעוד מועד לכתוב את הבלוג הספרותי השבועי שלי ב"הארץ" , אחרת, היה לי נורא קשה לכתוב אותו אחרי הטיפול שיניים.
סוף-סוף סוף שבוע אמיתי
נו, עכשיו כבר הכל מאחורי ואני יכולה להקליד לי כאוות נפשי ולהתענג על יופיו של העולם, שאחרי שהרופאה משחררת אותך מכל מיני דאגות שכרוכות בפרידה אפשרית ממנו (סתם, סתם, אל תאמינו למה שאני כותבת), אתה מתאהב בו ללא ספק וללא תנאים מחדש.
היום יום חמישי, וסוף כל סוף השבוע מתחיל להיראות כמו שבוע אמיתי, כשזה שיש לו התחלה, אמצע וסוף. בסוף השבוע נבקר אצל אמי, ואחותי ר', אלופת הבישולים כבר הודיעה מה היא מכינה ורוקחת, מרתיחה ומאדה, מטגנת וצולה, ונראה לי, שכל מה שנשאר לי זה רק לאכול.
מכיוון שע' עומד להגיע הביתה, נראה לי שבכל זאת תכף ל' ואני נצא לקניות, אבל השורה התחתונה היא, שאם כבר קודם היה מעמדי במשפחה המורחבת מעורער למדי כבשלנית, עם הטבעונות הוא בוודאי שלא התחזק.
צבע לשיער בימי מגפה
בימים הקשים של הסגר נהג ל' לצבוע לי את השיערות. המצב הפיגמנטציוני שלי הוא כזה, שאם אני לא צובעת את השיערות פעם בשלושה שבועות, נשלח אמבולנס מטעם הרשויות, כדי לאשפז אותי אפילו בכפייה באיזה מוסד גריאטרי.
אני חושבת, שבאופן טבעי אני כבר לבנה לגמרי. ל' צובע ממש יפה, וזה גם חוסך די הרבה כסף, כי ביקור במספרה זה עניין של יותר מ-100 שקל, ואף על פי כן, יש משהו באיכות הצבע ובעיקר בחפיפה שאחריו, שנדמה לי שקשה לשחזר באמצעים ביתיים. מכיוון שבשבוע הבא אופיע בבית אביחי (בזום), כדי לדבר על אהבה בימי מגפה, עלי לתת דעתי לעניין ולעוד כמה עניינים שכרוכים בהופעה ציבורית מכובדת. אולי הגיע הזמן באמת לחדש את הקשר עם ס',ף הקוסמטיקאית האהובה שלי.
היום הבלוג שלנו מעט קצר מבדרך כלל, ואתם, שלושת קוראיי היקרים, תסלחו לי. אנחנו בבלוג ה-46 במספר, ואני היום בחצי יום חופש.
