שישה בעקבות הגרוב

תכירו את ההרכב "גרוב כבוש", שישה צעירים מחדרה, בהם סטודנט, אחיין של המנטורית ובן של מפקד בחיל האוויר, שבטוחים שמהאולפן בבית אליעזר עוד יגיעו לכל אוזן בישראל
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on print
מימין לשמאל: חודדאטוב, בנסון, עיוואן, דגן הרשקוביץ תדמור
מימין לשמאל: חודדאטוב, בנסון, עיוואן, דגן הרשקוביץ תדמור (צילומים: איילת קדם)

לפני חצי שנה מור תדמור, בן 22, תושב שכונת נווה חיים שבחדרה, עלה להופיע בפאב הפוץ' שבפרדס חנה על במת אמנים פתוחה. "הגיטרה שלי לא היתה מכוונת והיו כל מיני בעיות טכניות, אז ירדתי מהבמה באמצע ההופעה והלכתי הביתה. ואז, לפני שהלכתי, זרקתי לחבר שלי, יפאד, העובד כמאבטח במקום: 'אולי נקים הרכב?'", הוא נזכר.

בעקבות אותו המפגש נולדה להקת הגרוב החדרתית "גרוב כבוש" שאותה הקימו השניים, והיא מסתמנת כדבר החם הבא בחדרה, באזור כולו ומי יודע אולי אפילו בכל ישראל. בימים אלה עוסק ההרכב בהקלטות. כעת הוא מונה שישה חברים ויוצר חומרים מקוריים, וכן קאברים בסגנונות בלוז, רגאיי ורוק. אחרי ההקלטות חברי ההרכב מתכוונים לשלוח סינגלים לשני מבקרים מוזיקליים שפנו אליהם בפייסבוק אחרי אחת ההופעות שקיימו באזור. "אנחנו שואפים להגיע לכך שלא תהיה אוזן שלא תשמע אותנו", אומר תדמור, מנהל וסולן הלהקה שגם כותב עבור ההרכב את כל הטקסטים.

אמא כועסת
תדמור סיים את שירותו הצבאי כחובש קרבי בגבעתי לפני שבעה חודשים בלבד, והוא הרוח החיה מאחורי ההרכב. אביו הוא מפקד גף בחיל האוויר, אמו עוסקת בפדיקור רפואי. בעבר הוריו לא אהבו את העובדה שבנם בחר לעסוק במוזיקה. "התחלתי לשיר בגיל 10 ולנגן בגיל 13", הוא מספר, "לצערי לא היה לי מורה לגיטרה, כי ההורים שלי לא תמכו בי, הם טענו שהמוזיקה תדפוק לי את הלימודים. אז לא ממש התקדמתי. הם היו מעדיפים שאהיה מהנדס, כי זה מקצוע בטוח ויוקרתי. כמו הדוד שלי, שהוא מהנדס תוכנה וחי טוב. אבל אותי לא עניין הכיוון הזה".

מימין לשמאל: חודדאטוב, בנסון, עיוואן, דגן הרשקוביץ תדמור
מימין לשמאל: חודדאטוב, בנסון, עיוואן, דגן הרשקוביץ תדמור (צילומים: איילת קדם)

תדמור היה נחוש בדעתו לרכוש גיטרה אקוסטית. לשם כך שטף מכוניות כל יום אחרי שעות הלימודים וחסך את הכסף. כעבור שלושה חודשים כבר היתה לו גיטרה. הוא נעזר בחוברת תווים כדי ללמוד מוזיקה. לבד. רוק קלאסי בעיקר. הגיטרה ליוותה אותו גם בשלוש שנים אחר כך, כשהוא בן 16, תלמיד במגמה לגיאוגרפיה של תיכון חדרה. אז החל ללמוד לנגן גם בקלידים. אבל בשלב מסוים אמו כעסה על ציונים גרועים שקיבל בכמה מבחנים, קשרה את הכישלונות בלימודים לחיבה למוזיקה ושברה לו את האורגן. "בכיתי כמו תינוק כשראיתי את הקלידים מנופצים על הרצפה", הוא נזכר, "ההורים לא דיברו אתי יומיים-שלושה, אבל אחר כך הצטערו וקנו לי אורגן חדש".

חברי להקת גרוב כבוש
מוכשרים. חברי להקת גרוב כבוש

את לימודי התיכון הוא סיים ללא זכאות לבגרות, שאותה השלים במהלך שירותו הצבאי בגבעתי. לבסיס הוא לקח את הגיטרה ובשבתות בהן רותק לבסיס, העביר את הזמן בניגון. "אני אוהב ללכת בדרך שלי", הוא מסביר, "בתור חובש פלוגתי נתתי הפניות לחיילים לקבלת טיפולים שונים והמפקד שלי ביטל את חלקן, אז שלחתי אותם לקבלת טיפול רפואי למרות ההוראות שלו וככה ספגתי ריתוקים. בנוסף גם שברתי שמירות ורותקתי".

שבירת השמירות אירעה, לדבריו, בעקבות פרידה מבת זוג שאהב. וכך בנוסף לריתוקים בבסיס, הוא החל גם לכתוב שירים. את חלקם מבצע כיום ההרכב. מדובר בשמונה בלדות רוק, בהן השיר "שדה קטנה" הכולל משפטים קשים כמו "אז תזכרי: ביום של חורף, כשתדפקי על דלתי, תישארי שם לבד כשאת תקפאי". "הייתי בדיכאון שעבר אחרי שנה וקצת. אני בחור רגיש, שלוקח ללב ונפגע בקלות ומצפה מאנשים לנהוג כלפי באופן שבו אני נוהג כלפיהם וזה לא תמיד קורה. אני כותב שירים רק כשרע לי: לוקח גיטרה, מנגן, מוסיף מילים ודברים קורים".

אין אבא עשיר
יפאד הרשקוביץ, בן 29, שותפו להקמת ההרכב והמנהל המוזיקלי של ההרכב והמבוגר שבחבריה, הוא יליד ותושב בית אליעזר. הוא סקסופוניסט וקלידן, ומחוץ להרכב סטודנט למינהל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. ביחסו למוזיקה הוא פחות טוטאלי מתדמור. "הנגינה עבורי היא משהו שאי אפשר בלעדיו, מדובר בחיים עצמם. לא הפכתי אותה למקצוע ממש, כי בשוק הישראלי אין מקום לכל הנגנים. אבל בכל זאת אני ממשיך בה באופן קבוע". מלבד תדמור והרשקוביץ מנגנים בלהקה עוד ארבעה נגנים: ברק דגן, בן 20 מבית אליעזר העושה בימים אלה שירות לאומי, הבסיסט ליעד חודדאטוב משכונת נווה חיים, בן 21, אחיין של שרית חדד שמתעתד בקרוב ללמוד הנדסת מכונות בטכניון, המתופף משה עיוואן, בן 22 משכונת ניסן, אלון בנסון, בן 21, חצוצרן בתזמורת צה"ל יליד ותושב כפר סבא, היחיד מבית חברי הלהקה המתגורר מחוץ לעיר.

"התחלתי בלימודי פסנתר בגיל 13 וכעבור ארבע שנים עברתי לתופים", הוא מספר, "אני מתכנן להשקיע את עצמי בקריירה מוזיקלית, לאורך ולרוחב". את החזרות וההקלטות, עושים חברי ההרכב במיוזיק בונקר: חדר הקלטות וחזרות בבית אליעזר, המתנהל בשיתוף ובסבסוד העמותה לתרבות הפנאי. המשמש גם מועדון יום לצעירים חובבי מוזיקה מגיל 13 ומעלה, מה שמוזיל את העלויות. עבור שעת חזרות או שימוש בציוד ההקלטות שבמקום, משלמים חברי ההרכב כמו יתר הלהקות המקומיות המסתייעות בו 50 שקלים לשעה בלבד.

"את המיוזיק בונקר הקים לפני כשמונה שנים סלאווה מסוז'ניק זכרו לברכה מבית אליעזר, שהיה מורה לתופים ונפטר בגיל 34 מבעיות לב", אומר הרשקוביץ, "מדובר במקום המשרת נגנים רבים בעיר ובאזור, שאין להם אבא עשיר שיסבסד אותם. סוג של הוויה מקומית שמאפשרת ללהקות מוזיקליות רבות בעיר להמשיך ולהתקיים".

חודדאטוב: "בחדרה פועלות להקות רבות, הרבה יותר מאשר אמורות להיות לכאורה ביחס לאוכלוסייה. כי אין הרבה מה לעשות ואיך לבלות בעיר. אז אנשים לומדים לנגן ועושים את מה שיש ואת מה שאפשר לעשות". חברי ההרכב "גרוב כבוש" מבצעים בנוסף לשמונה בלדות הרוק שכתב והלחין תדמור, גרסאות כיסוי לשירים שכתבו וביצעו אריק קלפטון, מוש בן ארי, פורטרט ועוד. בקרוב מסתמנות הופעות גם בתל אביב ובהרצליה.

הרשקוביץ: "יש לנו גם בתוכנית פסטיבלי אינדי בחו"ל ובנוסף אנחנו שואפים בהחלט גם לפוצץ את הבארבי ובטוחים שעוד נצליח לעשות את זה".

הכתבה גם בגיליון סופ"ש של חדשות חדרה

 

אהבתם? שתפו!

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on telegram

אולי גם יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on telegram