מאבקו של המורה הוותיק, ד"ר חיים רבונא, תושב חדרה הצליח. עיריית חדרה תשקם ותשפץ את האנדרטה לזכר חללי בית הספר עירון. ביום שישי הקרוב, ייערך ליד האנדרטה טקס זיכרון לנופלים.
בית הספר החקלאי עירון נסגר בשנת 1985, ואיתו גם פנימיית הקיבוצים שעסקה בשיקום בני נוער שנפלטו ממסגרות חינוכיות, שלבסוף מרביתן התגייסו ליחידות קרביות. 42 חיילים מתוכם נפלו במלחמות ישראל, מרביתם יוצאי הקיבוצים. עד שנת 85, בית הספר עמל הסמוך טיפח את האנדרטה. ביום אחד החליטו לסגור את השער המוביל לאנדרטה כיוון שסביבו בתים נטושים שעלולים לסכן את בטיחות הילדים.
ד"ר רבונה היה המורה של הנערים שנפלו. במשך 12 שנים חינך אותם, והפך לימים גם למנהל הפדגוגי של בית הספר שחינך 550 תלמידים. ד"ר רבונא יליד ברצלונה, מתגורר בשכונת אפריים בעיר פעל להקמת האנדרטה. רבונא: "החיילים האלה היו תלמידי ועד היום יש לי צמרמורת כשאני נזכר בהם. בשם הצמרמורת הזו, פעלתי".
ד"ר רבונא הגיע לבית הספר בשנת 1962, כשהגיע לבקר את אחיו הבכור יעקב ז"ל שעבד בו כרפתן. מנכ"ל בית הספר דאז, יהודה יניב, ראה את הצעיר שבדיוק השתחרר מצה"ל, שם שימש כחובש בנח"ל, והציע לו להדריך קבוצה של 35 נערות ונערים, בני קיבוצים הלומדים בכיתות ט' ו-י' שהמדריך שלהם, עזב. באותו יום כבר לא נסע רבונא לבית הוריו שבירושלים, אלא נשאר בפנימייה. בתוך זמן קצר החל את לימודיו לתואר הראשון באגרונומיה. לאחר מכן למד לתואר שני בפיזיולוגיה והזנה של בעלי חיים ולתואר שלישי בפיזיולוגית המוח של בעלי חיים.
לדבריו, כ-30 מבין 42 הנופלים ששמותיהם מונצחים על האנדרטה, היו תלמידיו. או לפחות כאלה איתם בא במגע במהלך עבודתו בפנימייה ובבית הספר. ביניהם יוסי בירנבאום ז"ל מקיבוץ מעוז חיים: "אני הייתי המורה של יוסי להוראה מתקנת, כשבעצמי הייתי עדיין טירון שלמד איך ללמד", הוא נזכר. "נקשרנו זה לזה מאוד. הוא נהרג בפשיטה על האי גרין".
גם את בני נטר ז"ל מקיבוץ דפנה, שנהרג בפעולת כרמה בעבר הירדן בשנת 69' הוא אינו יכול לשכוח. "הוא היה שובב גדול ומבריק, אחד כזה שיש לו המון פוטנציאל אבל לא רוצה ללמוד. אני עוד זוכר איך תפסתי אותו פותח עם קליפס את מנעול משאבת המים. אבל הוא היה נער שאי אפשר לכעוס עליו, יפה ועם עיניים ירוקות ושיער שטני, עם המון קסם אישי".
מאבקו של רבונא סייע לכך שעיריית חדרה תרים את הכפפה ותדאג לתחזק את האנדרטה לקראת טקס הזיכרון. רבונא לא הסתפק בכך ופנה למועצת אתרי ההנצחה הארצית. בעקבות פנייתו, הובטח לו על ידי המועצה כי האנדרטה תשומר ובאם יהיה צורך בהעתקתה, בשל בניה על ידי יזם כזה או אחר, ייעשה הדבר תוך אישורה. לדברי רבונא, כשייערך טקס הזיכרון ייבחר ועד פעולה, שידאג לכך שהאנדרטה תשומר לתמיד.
