אנה פולישוק מבינה שכדי להצליח בחיים היא חייבת לעבוד קשה, במיוחד כשהמשפחה הגרעינית שלה רחוקה ממנה. פולישוק עלתה לארץ לפני חמש שנים במסגרת פרוייקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים). בינתיים הוריה לא חושבים לבוא לארץ בעקבותיה והיא לומדת להתנהל בכוחות עצמה. בניגוד להרבה ישראלים, ממנה לא תשמעו אף תלונה. להיפך – היא אוהבת את החיים כאן ומתכוונת להישאר.
פולישוק, 21, עלתה מאוקראינה וסיימה את בית הספר התיכון הדסה נעורים במגמת אלקטרוניקה. בצבא שירתה במשטרה צבאית בתפקיד מאמנת כושר קרבי. כיום היא עובדת בשלוש עבודות כי היא יודעת שעליה לפרנס את עצמה לבד ואין לה כאן על מי לסמוך או לבקש עזרה. היא עובדת כדי לשלם שכר דירה, לחיות חיים של בחורה צעירה ולחסוך כסף כדי לנסוע לבקר את ההורים במוסקבה.
הריחוק מהמשפחה לא היה שיקול לא לעלות לעלות. "תמיד ידעתי שאני יהודייה ובבית הספר ברוסיה זה לא היה חשוב. אני מדברת רוסית כמו כל אחד אחר ולא נראיתי שונה מהחברים שלי. שמעתי על תוכנית נעל"ה שמטרתה להעלות נוער יהודי צעיר ולתת לו חינוך עוד לפני הצבא. זוהי תוכנית מצוינת וזה מצא חן בעיני. היא טובה מאד לנוער היהודי ברוסיה שרוצה לחיות בסביבה של יהודים ומתקבל כאן באהבה. אני הצטרפתי מתוך כוונה לעשות עלייה לארץ, לשרת בצבא ולהישאר כאן ללמוד. התוכנית שלי בינתיים היא ללמוד מינהל עסקים בבין תחומי. לפני כן אני צריכה לשפר את העברית שלי, אני עדיין מתקשה, למרות שאת כל הבגרות עשיתי בעברית. מה שהכי חשוב לי היום בחיים זה לעבוד ולהסתדר בכוחות עצמי. אני עובדת בו זמנית בשלוש עבודות: בחנות מותגים G-STAR בקניון עיר ימים, ככברמנית באירועים ובדוגמנות צילום".
המדינה לא מסייעת לך?
"המדינה מסייעת לנוער נעל"ה עד תום השירות הצבאי. משתתפי התוכנית הם חיילים בודדים ואני גרתי בנתניה, קיבלתי כמו שאר חברי מנעל"ה תמיכה מהצבא וקצת תשומת לב מעיריית נתניה בעיקר בחגי ישראל. מיד אחרי הצבא המדינה מפסיקה לתמוך בעולים הצעירים, ואין לנו ברירה אלא לעבוד קשה בדיוק כמו הישראלים".
למרות שהוריה לא חושבים לעלות לארץ פולישוק החליטה שכאן מקומה. "הורי גרושים. אמא עובדת כמורה למוזיקה ולאבא יש בית מרקחת. יש לי אח גדול ממני שהצטרף לפרויקט נעל"ה לפני. הוא סיים לפני שבוע את הצבא בשירות במשטרה צבאית ואני לא יודעת עדיין מה התכניות שלו. נראה לי שהוא עדיין לא סגור בעניין אבל כבר מתחיל לעבוד באבטחה וזה מצוין".
פולישוק כבר ביקרה את משפחתה ברוסיה מספר פעמים ובאוגוסט נוסעת שוב למשך חודש ימים. "אני כבר כמה שנים לא בקשר עם החברים שלי מרוסיה כך שהקשרים איתם נותקו. החברים שלי הם בארץ, גם צברים וגם עולים. ברוסיה הייתי יהודייה ובארץ אני רוסייה, ואין לי בעיה עם זה, לדעתי זה נשמע טוב. אני כמו כל עולה חדש שמביא איתו מארצו שפה אחרת, תרבות אחרת, זה טוב וזה מעניין. אני אוהבת להיות בישראל והעתיד שלי כאן. אני גם אמצא נסיך, יכול להיות שהוא יהיה ישראלי, ואקים משפחה כמו כולם".
