בעוד שבוע אמורים 40 עיוורים וכבדי ראייה לעבור מהמפעל השיקומי של האגודה למען העיוור ברחוב הרכב 8 ולהצטרף לעובדי המשקם במפעל ברחוב שכטרמן 16. המעבר כרוך בקשיי הסתגלות, אבל בעיקר בקשיים תחבורתיים להגיע לעבודה.
המפעל של האגודה למען העיוור נרכש לפני 20 שנה על ידי האגודה למען העיוור מכספי האפוטרופוס ותרומות שגייס בארה"ב היו"ר לשעבר, נפתלי אקרמן ז"ל. מאחר שהמבנה ברחוב הרכב לא אושר מבחינה בטיחותית על ידי משרד העבודה והרווחה, הוחלט באגודה בשיתוף המשקם לשלב את העיוורים במפעל ברחוב שכטרמן.
כיום העובדים מגיעים למפעל באוטובוס שמוריד אותם בתחנה בפתח המפעל. בעוד כשבוע הם יצטרכו לרדת בתחנה רחוקה יותר, לעבור צומת מרומזר וללכת דרך מוסכים, דבר המערער את ביטחונם.
לקראת המעבר מגיעות מדריכות שיקומיות ללמד את העיוורים את מסלול ההליכה מהתחנה המרוחקת עד פתח המפעל וגם התמצאות בתוך המפעל החדש. למרות זאת, העובדים חוששים מפגיעה פיזית בדרך לעבודה.
צילום: רותי ברמן
מנהל המפעלים של המשקם, פיני פלנטר: "ההדרכה שהעובדים מקבלים לא תופסק עד שהאחרון שבהם יהיה בטוח בדרכו. עובד עיוור יכול ללמוד את המסלול, אלא שלא כולם יכולים להגיע עצמאית ולהם יימצא פתרון. יש כאלה שמרימים ידיים ולא מוכנים לנסות. אנחנו מתחילים לעבוד מאוד מוקדם, עוד לפני פתיחת המוסכים, כך שהמעבר הוא בדרך כלל חופשי".
עמליה לוי (77) שהתעוורה בגיל 46, מגיעה למפעל מרחוב ויצמן: "אין לי מלווה וגם ברחוב ויצמן שהוא רחב יש לי קושי לעבור. אני דואגת, בוכה ומוטרדת מהמעבר. העבודה חשובה לי. אין לי מה לעשות לבד בבית והמקום הזה מציל אותי. לא אוכל להסתדר לבד ואני מפחדת. הדרך מהתחנה מלאת מכשולים. המדרכה צרה, מכוניות נכנסות למוסכים והצומת מפוצל".
ענת צנעני, עיוורת גם היא, מדברת על אותם חששות כשדמעות חונקות את גרונה: "17 שנים אני עיוורת ולא מעיזה ללכת לבד. אמי מלווה אותי עד לקו 12 ברחוב ששת הימים וכשאני מגיעה למפעל, נהג האוטובוס יורד ועוזר לי להגיע לדלת של המפעל. איך מצפים מאיתנו ללכת דרך ארוכה ומסוכנת? העבודה חשובה לי מאוד ואני רוצה להמשיך לעבוד".
רבקה גניש (75), עיוורת מגיל שנתיים: "ניסיתי כמה פעמים ללכת עם מדריכה ולא הצלחתי. יש מרחב גדול שאין בו נקודות נגיעה למקל ואני לא יכולה להתמצא. זה מפחיד אותי כי אני מאבדת את הכיוון לגמרי. חוץ מרמזור מתקתק אין לנו מעקה או קיר כנקודת נגיעה".
על מנת להפיג את חששות העובדים ולתת להם מענה תחבורתי, סיירו במקום
מהנדסת כבישים ותנועה, יועצת תנועה, מנהלת היחידה לטיפול באדם עם מוגבלות, מנהל אגד תעבורה נתניה ומנהלים מטעם המשקם. הסיור העלה כי תנאי הכביש בשכטרמן אינם מאפשרים מסיבות בטיחותיות הצבת תחנת אוטובוס צמודה למפעל עקב מיקומו באמצע קטע ולא לאחר צומת. התחנות הקרובות הן מעבר לרחוב הפלדה כ-100 מטרים מזרחה עם מעבר ברמזור או בתחילת רחוב שכטרמן, כ-200 מטרים ללא מעבר כביש, אך ישנם מכשולים על המדרכה הצרה.
בסיכום הפגישה הוחלט כי "לפחות בימים הראשונים לאחר המעבר עובדים יגיעו עם קו 22 או 12 עד לתחנת האוטובוס הנמצאת ברחוב שכטרמן, ממזרח לצומת עם רחוב הפלדה, שם יחכו להם מדריכים מטעם המפעל שינחו אותם במעבר ברמזור הפלדה, עד לפתח המפעל.
מנהל אגד תעבורה בנתניה, יצחק מוסקוביץ: "אנחנו הולכים לקראת העיוורים ועוזרים להם, אך את השינויים בקווי השירות מאשר משרד התחבורה. אוטובוס הוא לא מכונית פרטית. יש לנו שישה אוטובוסים שעוברים במקום עד השעה שבע והם לא יכולים לעשות את הסיבוב הנדרש, מה גם שאין אפשרות להקמת תחנה מול המפעל".
