יום שלישי , אוקטובר 23 2018
בית / שרון / זכרון יעקב / משני עברי הצלקת
אהרון שקד (צילום: ענבר דותן)
אהרון שקד (צילום: ענבר דותן)

משני עברי הצלקת

כשאני יוצאת לראיין את אהרון שקד, בני, יונתן בן ה-11, שואל לאן אני הולכת. אני מספרת לו שאני הולכת לפגוש ולראיין חייל שנלחם במלחמת יום כיפור. העיניים של יונתן נפערות לרווחה. אחרי הכל, הוא כל היום משחק במלחמה במשחקי המחשב שלו. משחקים בהם הגבול בין רע לטוב ברור. ברור גם מי מנצח ומה הכללים. בדרך לאהרון שקד אני חושבת על הלוחמים שבתוך המחשב. הם אף פעם לא בוכים, לא מצטערים, לא משאירים בבית אשה עם שני ילדים קטנים ובטח לא שואלים את עצמם מה אני בכלל צריך את המלחמה הזו.

רגע לפני שאני דופקת על דלת ביתו של שקד, לוחם בסיירת שקד, אני עוד מנסה לסדר את השאלות שהכנתי מראש בסדר הגיוני. אף פעם לא היה לי נוח לדבר עם לוחמים על המלחמה ההיא, או כל מלחמה אחרת. אני תמיד פוחדת שיצוף שם משהו פתאום, משהו שהיה קבור.

שקד, בן 63, פותח לי את הדלת. הבית שלו ושל יעלה, מטפלת בתנועה, מטופח ומזמין. הם הכירו בצבא, כשהיא היתה פקידה פלוגתית בגדוד. כבר 15 שנים שהם גרים בזכרון יעקב. הוא עוסק בתחומי בטיחות ולוגיסטיקה בחברת שסטוביץ, ויעלה מרכזת את המסלול לתנועה בסמינר הקיבוצים. שלושה ילדים יש להם: שי, מורה ומחנך בחדרה, שירה, בעלת עסק למזון חיות בפרדס חנה, ועדי, סטודנטית לאנתרופוסופיה בירושלים.

איך נראית מלחמה?
"הפגזות, מטוסים, צעקות של החבר'ה שמדווחים מתוך המעוזים שהמצב לא טוב, רעש, דיווחים על נחיתות כוחות קומנדו. כך התחילה המלחמה שלנו. היינו 15 חבר'ה. קיבלנו פקודה לפנות עם שלושה נגמ"שים את הציר שהיה חסום על ידי כוחות קומנדו. הלחימה נמשכה שעתיים. היו לנו שלושה הרוגים. אחר כך סיפרו לנו שלמצרים היו 70 הרוגים".

זו היתה בעצם הלחימה הראשונה שלך?
"כן, זו היתה הפעם ראשונה שכל האימונים התממשו. זה היה נורא ואיום. חוויה קשה. אני מניח שכלוחם הייתי מוכן, אבל כאדם? ממש לא. במשך שעתיים הרגנו ופינינו גופות. זה משאיר צלקות לשנים".

כתבה: ענבר דותן

הראיון המלא עם אהרון שקד יתפרסם היום (13.9) בעיתון "כל זכרון"

אהרון שקד (צילום: ענבר דותן)
אהרון שקד (צילום: ענבר דותן)

בדוק גם

זוכרים את יוסי. ברכה ופיני נאור עם חיילי גדוד 890 (צילום: תאיר פז)

40 שנה למלחמה, 40 שנה בלי יוסי

בבית הספר אוסישקין בנהריה התקיים השבוע יום הספורט המסורתי לזכרו של יוסי נאור ז"ל, תלמיד בית הספר שנפל בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים. האח, פיני נאור: זו הנצחה חיה, "שהילדים מחכים לה כל שנה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *