הבימאי והתסריטאי הצעיר מתן יניב (22) מתמודד עם סרטו הקצר "מקלט" בפסטיבל "לאקי סטרייק" בהוליווד. הוא בוגר המכללה לקולנוע של בית הספר אורט פסגות בכרמיאל ומגיל 15 יוצר לבדו סרטים עטורי פרסים. תפסנו אותו רגע לפני העלייה למטוס לשיחה אינטימית על המסר שלו לעולם, על קולנוע בפריפריה וגם על ההיענות המפתיעה מצד השחקן הראשי שלו, דין מירושניקוב
כאשר קוראים את הביקורות ושומעים את השבחים על סרטו של מתן יניב "מקלט", חושבים על במאי ותיק, עתיר ניסיון, כזה שמאחוריו כבר ארסנל של סרטים רבים. אלא שלא כך. הסיפור שלנו הוא על עלם חמודות, בן 22 מכרמיאל, בוגר המכללה לטלוויזיה וקולנוע של בית הספר אורט פסגות בכרמיאל.
סרטו של יניב הגיע לפסטיבל Oniros באיטליה, שם זכה במועמדות לפרס השחקן הראשי ופרס הסרט הטוב ביותר וזכה בפרס הבימאי הצעיר הטוב ביותר. הסרט השתתף גם בפסטיבל ARFF בפריז, שם זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר.
"מקלט" הוא סרט קצר המספר על חייל פצוע, שבעת מלחמה זוחל אל תוך מקלט, שם רודפות אותו הזיות של קרבות ומלחמה, לצד שני זרים שלא ברור אם באו לעזור לחייל הפצוע. זה סרט מרגש שמדבר על התמודדות עם פחד ממוות ועם רצון עז לחיות. סרט שמדבר אל ליבו של כל אחד שהיה פעם חייל. סרט שמעלה שאלות נוקבות.
את התפקיד הראשי משחק דין מירושניקוב (תאג״ד, פולמון). דידי גת (הכלה הסורית, בילי אליוט: המחזמר) וגאיה ברמן משחקים את שני הדיירים שמתעתעים בשאלה: האם הם באמת באו לסייע או שברצונם להחזיר את החייל לשדה הקרב?
ביום חמישי השבוע המריא עמית להוליווד לפסטיבל Lucky Strike, שם "מקלט" מתחרה על פרס הסרט הקצר הטוב ביותר ופרס הסרט הקצר הבינלאומי הטוב ביותר. הקרנת הסרטים תתקיים ביום שישי בערב וטקס חלוקת הפרסים יתקיים בשבת בערב. יחד עם הבימאי הצעיר יטוס השחקן דידי גת וגם אמא שלו, עמית. מירושניקוב, שהיה מתוכנן תחילה לנסוע אף הוא, נשאר בארץ בשל צילומים לסדרה תאג"ד.
יניב, נולד במגדל העמק וגדל בכרמיאל מאז הגיעה משפחתו לעיר כאשר היה בן שנה. "התחלתי להתעניין בקולנוע בגיל חמש, אך נכנסתי לעניין ברצינות כשלמדתי במגמת טלוויזיה וקולנוע באורט פסגות. בזמן הלימודים גם התחלתי לעסוק בוידיאו קליפים, ביימתי וערכתי שלושה קליפים של שירים שכתבתי. בכיתה י"ב ביימתי את סרט הגמר שלי "בשם אחי", שזכה בפרס במסגרת פסטיבל חיפה".
מהתיכון הוא המשיך במסלול לימודי הנדסאי במכללת "אורט פסגות" ובמסגרת הלימודים ביים סרט קצר בשם "שיר הלל לאהבה" וסרט דוקומנטרי "הכול דבש" העוסק בסבתא שלו ובבית בו גדל.
מהיכן אתה שואב את הרעיונות לתסריטים שלך?
"רעיונות באים לי מאמצע שום מקום כשיש לי משהו לומר על החברה. כשאני עושה סרט הדבר הראשון שאני חושב עליו זה המסר ולכן, רעיון לסרט הולך לי יד ביד עם השאלות ׳כיצד אני יכול לשנות את העולם?׳ או ׳מה אני רוצה לשאול את החברה?׳. אם המסר שלי הוא לומר לחברה תפסיקו לפחד מהממסד אז אני אצור סרט על ילדה אמיצה שלא מוכנה להישמע להוראות המורה, אם אני רוצה לשאול את העולם מה יותר חשוב לך החיים או השקט הפנימי שלנו, שחשוב יותר ממלחמות ומריבות, אז אני אצור קונפליקט פנימי אצל חייל פצוע קרב שמפחד למות. כלומר, החייל הוא נציג שדרכו אני מדבר על החברה, השליח שאותו אני שולח על מנת לשאול את השאלה שרציתי ודרכו אני יכול לשנות את העולם".
מפיקים סרט כמעט בהתנדבות
על סרט הגמר שלו והדרך שעשה הוא מספר: "במהלך הלימודים עבדתי על תסריט לסרט הגמר "מקלט". לצערי, אף אחד במכללה לא רצה להתקרב לתסריט הזה ויצרתי אותו כמעט לבד, עם מספר שחקנים – חברים שלא למדו משחק. למזלי, התסריט הגיע לבוגרי המכללה שלי, לאנשי תעשייה וגם לשחקן דין מירושניקוב ורובם הגיעו בהתנדבות להשתתף בסרט".
איך דין מירושניקוב הסכים לשחק בסרט של צעיר, חסר שם וניסיון מהפריפריה?
"הצלחתי להגיע אליו. הוא מאוד צנוע. הוא עונה לבד להודעות. לא היה קשה. אחרי שקרא את התסריט הוא התחבר אליו. הגעתי אליו, כשאני מזיע אחרי נסיעה, עם שתי מצלמות עליי. בסוף הפגישה חשבתי שאין סיכוי שהוא ישתתף בסרט. אחרי כמה ימים הוא התקשר אליי ואמר: "קראתי את התסריט, אני איתך באש ובמים".
איך הייתה העבודה איתו?
"לא היה שחקן כל כך נאמן וחרוץ כמוהו. לא קל לעבוד איתו, הוא דורש ודורש אבל נאה דורש נאה מקיים. הוא לקח את התפקיד הזה באחד הרגעים הכי מרגשים שהכי מילאו לי את האגו על הסט ובחיים".
הקשיים ביציאת הסרט לאקרנים היו רבים. המשאבים היו דלים. התעוררו בעיות בגיוס צוות הפקה. "בתום העריכות, רציתי להפיץ את הסרט אך אף חברת הפצה או פסטיבל ישראלי לא רצו לקדם סרט של בימאי צעיר כל כך (21 באותו זמן), אז הפצתי את הסרט דרך חברה עצמאית שהקמתי עם חברים. מאז הספקתי גם לביים סרט קצר נוסף בשם "שחקנית קטנה" שעוקב אחרי תלמידה קטנה שלא מוכנה להיכנס למרחב מוגן בזמן מלחמה. כרגע הסרט נמצא בעריכה ואני כבר בשלבי תכנון של "פראי" – הסרט השלישי שלי".
יניב מדגיש שלא עבד לבד. הצוות, שהורכב תחילה מתלמידי בית הספר ובהמשך מבוגריו, מנה כ-20 איש, ביניהם הצלם אריק רפאל מזרחי, גלי רובין וליהי ישי.
הסרט צולם ברובו במקלט של אחד מבתי הספר בעיר כרמיאל. הוא נזכר בחיוך בעזרה הרבה שקיבל מצוות בית הספר, "במיוחד כאשר היה צורך להרחיק את התלמידים, שמטבע הדברים רצו להתקרב לשחקן הראשי של הסדרה תאג"ד".
ביום חמישי אתה טס לפסטיבל סרטים בהוליווד. למה אתה מצפה?
"אנחנו מועמדים לסרט הקצר הטוב ביותר והבינלאומי הקצר ביותר. מהתחרות הזאת לא מגיעים לאוסקר. אבל הפרס בתחרות הזאת הוא הפרסום. למשל, בפסטיבל חיפה ופסטיבל קולנוע דרום לא קיבלו את הסרט כי הוא לא הופץ על ידי פקולטה רשמית לקולנוע".
עכשיו הוא מקווה שבהוליווד הסרט יוכר, יזכה בפרסים ואז מלאכת הפצתו תהיה קלה, שכן החברות המשתתפות הן בעיקר חברות הפצה.
מה נתנו לך הלימודים?
"הכי חשובים הם האנשים שליוו אותי. ג'קי ברמן, ירון עצמון, טליה אשוח, אילן סעדיה. המורה האגדי שלי ג'קי ברמן, למשל, שהיה גם המנחה שלי בסרט, אמר לי בסיום הצילומים: "ללא ספק הסרט הכי קשה שעבדתי בשבילו ואני מאושר מזה". ג'קי הפך גם לעורך של הסרט ולחבר שעובד אתי. עוד דבר שלקחתי מהמכללה זו הבגרות. זה אני. זה לא רק קולנוע. התבגרתי. למדתי איך לא לחיות על חשבון ההורים, איך לנהל תקציבים".
לאן אתה ממשיך מפה?
"בימים אלה אני עובד על סרט קצר בשם "שחקנית קטנה" שהספקתי לכתוב, ולביים תוך כדי השירות הצבאי ביחידת ההסרטה של צה"ל. זה סרט קליל, כיפי, ללא מכללה מאחוריי ויש כבר שמזהים שמי שמסתתר מאחורי הרעיון הוא אני. יש לי עוד כמה סרטים על הפרק שנמצאים בשלבים שונים".
מה אומרים במשפחה על ההצלחה שלך?
"התגובות ממש מפרגנות. המשפחה והחברים כולם מאוד עזרו לפרויקט וזו גאווה שלהם בדיוק כמו שהיא שלי. בין אם אלה חברים שנתנו לי הרבה מדעתם על התסריט ובין אם זו אימא שלי שהדרך היחידה שלי לתאר את העזרה שלה זה פשוט שהיא הייתה שם בשעות הכי קשות בשביל לעשות כל דבר. אני לא יודע אם הייתי מצליח לעשות את הסרט הזה בלי העזרה הזאת".
איך חיי החברה שלך?
"חיי חברה שלי משתלבים עם חיי העבודה ויש לי הרבה חברים מהצבא. חבר'ה שאני עובד איתם וכיף לי גם לצאת לבלות איתם".
זוגיות?
"אין זמן. אם תהיה חברה אני אשקיע בה. כרגע אני לא יכול".
איך זה מרגיש להיות סלב?
"יש כאלה שזוכרים אותי כמתן שעבד בפרימיום סינמה בכרמיאל. באיזשהו מקום אני מרגיש שכולנו סלבים, שבכולנו יש את הכוכב שבנו. בין אם זה דין מירושניקוב או דידי גת או אני. אני מרגיש שלכל אחד בכרמיאל יש את ניצוץ הכוכבים שלו".
מה המסר שלך לעולם?
"המסר המרכזי שלי הוא שצריך לעשות יותר קולנוע, יותר מוזיקה, יותר אמנות ואפילו יותר ספורט, פחות מלחמות. צריך לחשוב על מה משמח ומקרב אותנו ולא על מה שמרחיק בינינו, רק ככה נשנה את העולם".
דבר המורה: ג'קי ברמן
ג'קי ברמן, רכז מכללת אורט פסגות והמנחה של יניב: "את מתן יניב אני מלווה מגיל 15 בהיותו תלמיד במגמת הקולנוע של בית הספר אורט פסגות כרמיאל. נדיר לראות ולפגוש יוצר כל כך צעיר שמגיל 15 מביים כל שנה סרט. את הסרט "מקלט" הוא החל לכתוב כבר בכיתה י"ג, כאשר בחזונו ובדמיונו כבר ראה את הנולד. הסרט כבר היה כתוב, מצולם וערוך בראשו אך כשנאלץ להפיק אותו בכיתה י"ד כסרט מסכם ללימודים הוא נתקל בלא מעט קשיים, ביניהם גיוס צוות הפקה מקרב בני הכיתה שלו. כשהכול נראה אבוד, מתן לא ויתר ופנה אל הבוגרים שלנו שכבר משולבים בתעשיית הקולנוע בארץ וכולם נרתמו להפקת הסרט. בנוסף, ללא כל בושה הוא פנה אל השחקן דין מירושניקוב שהסכים לקרוא את התסריט בתקופה מאד לחוצה של חייו כשחקן. דין נדלק על הסיפור, מצא בו קווי דמיון לסיפורו האישי כאיש שייטת לשעבר ומיד נרתם לשחק בסרט כמעט בחינם.
כמנחה הסרט היה מדהים לראות את הגדילה של מתן, חוסר הוויתור שלו, חדור מטרה ביים סרט למופת שמסתובב בכל העולם וזוכה בפרסים רבים ועתה הפסטיבל היוקרתי בלוס אנג'לס "לאקי סטרייק". מתן הביא הרבה גאווה למכללה הקטנה שלנו בכרמיאל שהוציאה לשוק הקולנוע והטלוויזיה בארץ הרבה יוצרים מצוינים המשולבים בכל ענפי התעשייה בארץ וגם בעולם. הלוואי ויחזור עם פסלון גם מהוליווד ואין לי ספק שעוד נשמע הרבה את השם מתן יניב".
