"אני בן אדם של נוסטלגיה, מאוד אוהבת להיזכר בעבר ובילדות. צילום מבחינתי זה לתעד את ההווה למען העתיד", אומרת שירה פולוביאן, צעירה בת 25 מעפולה וצלמת בתחילת הדרך שלה. "התאהבתי בצילום, אני רואה חשיבות בנושא תיעוד, צילום זו חוויה".
ביום יום היא עובדת בעמותת נירים, שם היא משמשת כמדריכת נוער בסיכון בגבעת המורה. היא סיימה לימודי צילום ב"בית הספר לצילום אלון קירה" ובמקביל מתנדבת בעמותות שונות. פולוביאן היא בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות- פסיכולוגיה וקרימינולוגיה במכללת צפת.
"אופטימית ומאמינה שיהיה בסדר"
"כרגע אני עובדת יותר על בוקים, צילומי משפחות, הריון, חלאקה וכו'. הולך לא רע, אבל אין ספק שהקורונה פגעה בכל הצלמים", היא אומרת "יש המון צלמים טובים באזור, כל אחד מצלם מנקודת המבט שלו. אני אופטימית ומאמינה שלאט לאט יהיה בסדר".
-מה החלום שלך?
"אני מאוד רוצה להמשיך בטיפול ובמקביל לצלם, בפרט נשים, לתת להן ביטחון עצמי ומודעות לעצמן. אני אדם מחובר מאוד לטבע והחלום שלי הוא לשלב טיפול יחד עם הצילום במרחב הפתוח ולא בסטודיו. במקביל למדתי NLP שזו שיטת טיפול העובדת על שינוי תודעה ופסיכולוגיה חיובית והשאיפה שלי היא ללמוד פסיכותרפיה ולשלב את הטיפול עם הצילום להעצמה, דימוי עצמי וביטחון".
