בחודש שעבר, נישא לרנר, רווק הסובל משיתוק מוחין ובעל תואר שני בקולנוע מטעם אוניברסיטת תל אביב, לבת זוגו מזה שמונה שנים. גרושה ואם לשלושה ילדים בוגרים מחדרה. היום, מתכנן לרנר להגשים את החלום הבא: סבב הרצאות לבתי ספר, בהן יספר על חייו ועל החשיבות שבשילוב בעלי מוגבלויות בחברה. "ההורים שלי אף פעם לא ויתרו לי ולא עשו הנחות", הוא אומר, "וזאת הסיבה שאני חי חיים כמעט מלאים. היה לי קשה, זה ברור, אבל הקשיים הם אלה שבנו אותי".
הפניה של לרנר לחדשות חדרה, נעשתה כדי שנעזור לו להגשים את החלום ולצאת בסדרת ההרצאות שלו. חדשות חדרה יסייע ללרנר להגשים את החלום. ובד בבד גם יבדוק, בלייב ובזמן אמת, את הדרך החדשה של לרנר לקראת שילובו המלא בחברה. תכירו את רפי לרנר. אז תכירו את האיש שיעזור לנו לבדוק את מידת שילובם של בעלי מוגבלויות בחברה. בלי חרטות ובזמן אמת. ואולי גם לחולל שינוי בחייו.
"אשתי מקבלת אותי כמו שאני"
אני נפגשת עם רפי לרנר נפגשים במתחם מיקס. לרנר, המודע היטב לאופן שבו עצם הימצאותו משפיעה על האנשים סביבו, בשל הנכות שלו שאי אפשר להתעלם ממנה, לא שם קצוץ. "את שמה לב שלא ממש מזיז לי מה חושבים עלי", הוא אומר. ומנסה לסדר בפעם האלף את המסיכה על פניו ואינו מצליח.ילד סקרן כבן חמש שיושב בקרבת מקום מנסה לעורר את תשומת ליבו, לרנר מתעלם. הוא כבר רגיל להכל. כשאני מבקשת לצלם אותו, הוא קם מייד ובלי להתנצל, למרות שהוא מתקשה לעמוד ומשגר מבט חודר למצלמה.
הוא גם מתקשה בדיבור ודיבורו איתי. אבל גם זה לא מפריע לו ואין בו שמץ של מבוכה, לנוכח קשייו הפיסיים והמוטוריים. "אני באמת לא יכול לעזור לאשתי בבית בגלל הקשיים המוטוריים שלי", הוא אומר, אבל אשתי מקבלת אותי כמו שאני ואנחנו זוג רגיל לכל דבר".
בעברו, אחרי לימודי התואר השני בקולנוע, עשה לרנר שני סרטים קצרים. אחד מהם מתאר, באורח ציני למדי, נכה המגיע למסעדה ומתקשה לאכול. כאשר הסועדים משלמים לו כסף, והרבה, כדי שפשוט יעוף משם ויפסיק להגעיל, לשון הסרט.
"תמיד אמרו לי שאני לא יודע לאכול", מחייך רפי לרנר. "אז החלטתי לעשות על זה סרט". בימים אלה הוא עושה סרט תיעודי באורח מלא על חייו, ביחד עם חבר. תאריך סיום עדיין אין.
"החברה לא אוהבת לראות מסכנים"
הוא נולד וגדל בפתח תקוה, לאב מהנדס ואם קוסמטיקאית. משפחה רגילה, שני ילדים. ההורים התעקשו שיפרוץ את מחסום הנכות שלו והחל מכיתה ו' הוא למד בכיתה רגילה. הוא גם הוציא רשיון נהיגה, כמו כולם, ונוהג על רכב מותאם.
"צחקו עלי בבית הספר, זה ברור", הוא אומר, "אבל אני רואה את זה כחלק מהעניין. לא כולם נאורים ולא כולם בעלי מודעות חברתית נאורה".
אשתו היא גם חברתו השנייה. הם הכירו באינטרנט ועברו לגור יחד לפני ארבע שנים. את חברתו הראשונה, הכיר כשהיה בן 24. הרבה שנים בודדות היו באמצע, הוא לא מדבר עליהן. לפחות לא בשלב הזה של מפגש ההכרות בינינו.
איך נראה סדר היום שלך?
"אני עובד בקרן החדשה לקלנוע, סורק חומרים במחשב במשך שש שעות ביום. פעם עבדתי בתל אביב. היום, כשאני גר בחדרה, אני עובד מהבית. ביתר שעות היום, אני בעיקר קורא וכותב".
מה אתה קורא?
"אני חית אקטואליה ואני מניח שאילו יכולתי לדבר באופן ברור, הייתי איש תקשורת. מה שמעניין אותי, זה בעיקר פוליטיקה. אבל לא רק".
מה החלום שלך?
"המטרה שלי, היא להרצות בשכר בפני קהלים שונים. לספר את הסיפור שלי ולעורר מודעות לעניין שילוב בעלי מוגבלויות. ברור שהמטרה היא לעשות את זה בשכר, אבל אני מבין שכדי להניע-צריך להתחיל לעשות את זה קודם כל בהתנדבות. ואני מוכן".
מה הבעיה בשילוב בעלי מוגבלויות?
"החברה לא אוהבת לראות מסכנים עין בעין, זה קשה לה מידי. ואת זה אני אומר גם בתור מי שלמד קלנוע ואוהב להתבונן על אנשים מהצד. אני רואה את מאבק הנכים וחושב שהוא לא צריך להיות ממוקד בקצבאות הנכות, אלא בשילוב הנכים בחברה".
ואיך אנחנו בחדשות חדרה יכולים לעזור?
"יש לי מערך הרצאות שבניתי, אבל אני מחפש את הדרך להניע".
בקרוב הפרק השני
יש לכם סיפור? דברו איתי.
ayeletked@gmail.com
הישארו מעודכנים באתר בלינקר או בפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
