שלוש ארבע… ולעבודה!

שחר קופר, מלצרית בחומוס ירושלים

בת 17.5, לומדת בעמל במגמת הנדסת תוכנה וכימיה, עולה לכיתה י"ב. התחילה לעבוד בחומוס ירושלים עם תחילת החופש הגדול.

למה החלטת להתחיל לעבוד?

"אני כבר ילדה גדולה ורוצה לדאוג לעצמי. ההורים שלי לא מחסירים ממני דבר, אבל זה בכל זאת מאד כיף להיות אחראית ולהחליט בעצמי מה לקנות. אני ממש מרגישה שאני מתחילה להבין את הערך של הכסף באמת. פעם הייתי קונה בכיף מה שרציתי ולא היה אכפת לי מה המחיר כי ההורים משלמים, חולצה ב-150 שקלים או 200 שקלים זה משהו שאף פעם לא התלבטתי לגביו. היום, כשאני גם משלמת עבור הדברים שלי, אני כן חושבת על זה. אני מחשבת כמה שעות עבודה אני מבזבזת על החולצה הזו למשל, וחושבת פעמיים אם לקנות".

איך מצאת את העבודה?

"אני לקוחה קבועה בחומוס ירושלים ואכלתי שם מלא פעמים. באחת הפעמים שאלתי במקרה אם הם מחפשים עובדים, אמרו לי שכן והתחלתי לעבוד".

האם חששת להתחיל לעבוד במלצרות?

"אני בן אדם מאד מסורבל והייתי בטוחה שברגע שאצטרך להרים יותר משתי צלחות, הכל ייפול לי באמצע המסעדה, אבל לשמחתי זה לא קרה. זו לא עבודה קשה, אני מכירה את המנות, ואין יותר מדי טעויות לעשות".

האם את נהנית מהעבודה בחומוס?

"הבוסים מאד נחמדים, אני מאד מרוצה מהעבודה שם, גם החבר'ה שעובדים איתי הם אחלה והמשמרות עוברות לי בקלילות ובמהירות. יש מלא צחוקים בזמן המשמרת והלקוחות ממש מקסימים והחומוס כמובן, מאד מאד טעים".

יש משהו מיוחד שאת חוסכת בשבילו?

"אני עושה בערך 3 משמרות בשבוע, שבע שעות משמרת, פה ושם אני משלמת על בילויים עם חברים, או דלק לאוטו, אבל אני בעיקר חוסכת לחופשה באילת עם חברים שלי. אנחנו נהיה שם שבוע לקראת סוף החופש ואני ממש מחכה לזה. אני רוצה לממן בעצמי. ההורים שלי הציעו שהם יממנו את החופשה, אבל אמרתי להם שזה חשוב לי לשלם על זה, כדי שבאמת אדע מה זה אומר מבחינת עלויות, שיהיה לי את הסיפוק הזה שהצלחתי לחסוך את הכסף ולבזבז אותו בצורה נכונה."

האם את מרגישה לפעמים פספוס בגלל שאת עובדת בחופש?

"רוב החברים שלי רק מתעוררים כשאני מסיימת משמרת, אז יצא לי מלא פעמים שישר מהמשמרת נפגשתי עם חברים והלכנו לים, כך שלרוב אני לא מרגישה שאני מפספסת משהו. גם לגבי ההתעוררות בבוקר, אני בן אדם שקם מאד מהר. ברגע שאני מתעוררת אני ממילא לא מסוגלת להישאר במיטה, כך שזה לא ממש משנה ועדיף לי בזמן הזה לצאת לעבודה".

חזי מרדכייב, מלצר אירועים ב"יארה"

בן 17, לומד בתיכון חדרה, במגמת גיאוגרפיה ומדעי המחשב, עולה לכיתה י"ב.

מתי התחלת לעבוד?

"אני עובד כבר מגיל 13 בערך ומאז לא היה חופש בו לא עבדתי. העבודה הראשונה שלי הייתה בקייטנה, הייתי עוזר למדריכה ומפקח על הילדים. קיבלתי שכר מינימום, שנה מאוחר יותר עבדתי בקיסריה באחד המפעלים באזור תעשייה. שנה אחר כך כבר התחלתי לעבוד במלצרות והשנה אני עובד ב'יארה', כמלצר אירועים, שם התחלתי כבר לעבוד מחודש מרץ השנה".

אתה חוסך למשהו מיוחד?

"כעיקרון, אני חוסך עכשיו לאוטו משלי, נראה לי שאקנה מאזדה 3. אני רוצה לשים עשרת אלפים מהכסף שלי ואני מקווה שההורים שלי ישלימו לי את השאר".

כמה אתה מרוויח כיום בעבודה שלך?

"אני מקבל 250 שקלים ביום וגם טיפים מהשולחנות".

זו עבודה קשה?

"לא, אני מאד אוהב את העבודה שלי. אני מגיש מנות באירועים, נותן ללקוחות שירות טוב, כמעט כל אירוע אני מקבל פירגונים מאנשים שאומרים לי שאני אחלה מלצר, אני מאד אוהב את זה, זו הרגשה מעולה להצליח במה שאני עושה. אני לא יכול לשבת סתם בבית, זה משעמם".

יש לך חברים במקום העבודה?

"יש שמונה חבר'ה מבית הספר שעובדים איתי, אנחנו גם יוצאים לבלות יחד. בחדרה אין כל כך איפה לבלות ומה לעשות, שזה מבאס, אבל עכשיו כבר לרובנו יש רישיונות נהיגה, אנחנו יוצאים לביץ' בר, לים, למסעדות לפעמים, אבל מחוץ לעיר. הייתי רוצה שיהיו פה מקומות פתוחים בסופי השבוע, זה יעשה טוב לעיר ולבני הנוער".

איך אתה משלב את העבודה עם הלימודים?

"בתקופת הלימודים לא עבדתי יותר מפעם או פעמיים בשבוע, אבל עכשיו בחופש, אני עובד ארבע או חמש פעמים בשבוע. זה קצת קשה לשלב בין העבודה והלימודים, אבל זה לגמרי אפשרי. אפשר להגיד שאני תלמיד חרוץ, אני לומד טוב ויש לי ציונים טובים, ואני אף פעם לא נותן לעבודה לבוא על חשבון הלימודים".

דורין בוחניק, עובדת בגלידריית אדלה

כמעט בת 18, סיימה השנה את לימודיה בתיכון חדרה במגמת ביולוגיה ומדעי החברה, עובדת שנה בגלידרייה.

מתי התחלת לעבוד ואיך הצלחת לשלב את העבודה עם הלימודים בתיכון?

"התחלתי בסוף החופש הגדול של שנה שעברה ועבדתי שם כל השנה. הבוס שלי מבין אותי וגם יודע שמתי שאני יכולה אני עובדת גם חמש פעמים בשבוע. החודש הייתה תקופה מאד לחוצה כי אני מסיימת י"ב והיו לנו המון מבחנים ומסיבות סיום, אז נתתי רק משמרת אחת בשבוע, לא יותר".

זו עבודה קשה?

"זה משתנה ביום, בשעה ובמשמרת, אבל לרוב זו עבודה קלילה. מגיעים לקוחות שכבר מכירים אותי ומפרגנים וזה ממש כיף לשמוע מלקוחות שאני מכינה להם את המנה הכי טעימה. הייתה לי לקוחה שהכנתי לה מילקשייק ואחרי כמה זמן היא חזרה לגלידרייה ואמרה שהיא ניסתה בכל המקומות ורק אני הצלחתי להכין לה את המילקשייק שהיא אוהבת. זה מאד מחמיא ובגלל זה ממש כיף לי בעבודה הזאת. אני רואה את החיוכים של האנשים כשאני מגישה להם את האוכל."

למה בעצם החלטת להתחיל לעבוד?

"זה לא שחסר לי משהו, ההורים שלי לא מחסירים ממני שום דבר, אבל עדיין, זה הסיפוק הזה של להרוויח כסף בעצמי. אני משלמת על דברים מהכיס שלי ואני לא צריכה לבקש מההורים, זה נטו כסף שלי שנכנס לחשבון שלי ואני גאה בעצמי על כך".

את חוסכת למשהו מיוחד?

"האמת היא שלא, אני די מבזבזת את הכסף שאני מרוויחה. כל חודש אני מפקידה את המשכורת שלי כשנשארו לי רק עשרה שקלים בחשבון מהמשכורת הקודמת".

על מה את מבזבזת את המשכורת שלך?

"זה מאד משתנה, אני קונה לעצמי בגדים, אם יש למישהו מהמשפחה יום הולדת, אני תמיד קונה מתנה, אני גם מאד אוהבת לצאת עם חברים, לאכול במסעדות, או ללכת לבאולינג. זו השנה האחרונה שלנו לפני הגיוס אז אני חושבת שצריך לנצל את הזמן הזה ופשוט ליהנות".

אוריאל תורג'מן, עובד בהובלות והרכבות רהיטים ב"רהיטי פנינת הנשיא"

בן 15.5, לומד בתיכון חדרה בית אליעזר במגמת ניהול עסקי, עולה לכיתה י"א.

מתי התחלת לעבוד?

"לאבא שלי יש חנות רהיטים ברחוב הנשיא והוא עושה את ההובלות וההרכבות. אני עובד איתו כבר בערך שנתיים. זה התחיל כשהייתי הולך איתו להרכבות רהיטים אצל לקוחות שלו, בהתחלה בעיקר הסתכלתי ובהמשך כבר התחלתי לסחוב בעצמי ארגזים. עם הזמן כבר ממש התחלתי לעבוד."

העבודה קשה?

"בהתחלה העבודה באמת הייתה קצת קשה, אבל כל יום אתה לומד משהו חדש ומבין איך לעשות את הדברים בצורה נכונה. אני גם לומד המון מאבא שלי".

איך הלקוחות מקבלים את זה שמגיע עובד צעיר?

"בהתחלה, כשהייתי יותר צעיר, היו מקרים שלקוחות הרימו גבה ואמרו 'הילד הזה קודח לי את הרהיטים?' אבל כשהם רואים איך אני עובד, לרוב הם גם נותנים לי טיפ בסוף העבודה ואומרים שהם מאד מרוצים מהעבודה שלי".

איך זה לעבוד עם אבא שלך?

"זה ממש כיף, קודם כל, אנחנו מבלים ככה המון זמן יחד ואני מרגיש שאני יכול לדבר איתו על הכל. זה לא מישהו זר, זה אבא שלי, ממש כיף לי לעבוד יחד איתו ויש לנו קשר מעולה."

איך משלבים את העבודה והלימודים?

"אני עובד אחרי בית הספר וכשאני מסיים את העבודה אני חוזר הביתה לעשות שיעורים או ללמוד למבחנים. יש לי גם תעודה טובה, אני ממש לא מרגיש שהעבודה פוגעת לי בלימודים וחוץ מזה, אבא שלי לא היה נותן לי לעבוד איתו אם לא הייתי תלמיד טוב".

אתה חוסך למשהו מיוחד?

"אני חוסך בעיקר לרישיון נהיגה. אני גם יוצא לבלות עם חברים ומשלם על עצמי, אבל אני לא בזבזן. יש לי חברים שעובדים ומקבלים משכורת טובה, אבל הם לא יודעים על מה הם מוציאים את הכסף והוא נעלם להם. אני שומר על הכסף שלי, תמיד טוב שיש כסף בצד".