"הסיפור הזה מתחיל עצוב אבל יש לו סוף שמח" כך התחיל צביקה שוורץ את הזיכרון בסלון בבית הספר לאחים ואחיות הלל יפה בחדרה, מספרת פרופסור בן נתן מירב מנהלת בית הספר:
״צביקה הגיע עם אשתו מירי ביתו וחתנו, במשך שעה הוא סיפר לנו את סיפורה של אימו ציפורה שנולדה וגדלה בכפר קישוורדה שבהונגריה כשהוא משלב את הסיפור בקטעים מתוך העדות שנתנה ציפורה אימו ל״יד ושם״.
בסיפור הוא מגולל את מסלול השואה של אימו, את התלאות שלה, איך בקשה אחת קטנה של אמא שלה שאמרה לה ללכת ימינה להביא קצת מים הצילה אותה בעוד שמי שהלך שמאלה נרצח באותו יום.
עוד סיפר צביקה שאימו גססה מטיפוס ומה שהציל אותה היה שהיא שכבה מתחת לחלון שהשתלשל ממנו נטיף קרח שהרווה אותה כל הזמן וכך החלימה.
בסוף השיחה שמענו שיר שכתבה ציפורה בהונגרית ותורגם ע"י כלתה לעברית ואפילו הולחן והושר בידי קוקי פפיני. בסוף ביקש צביקה שאנחנו בתור אלה שמכשירים את הדור הבא בסיעוד נדגיש בפניהם שחשוב שהשורדים המעטים שנשארו בינינו יזכו לחמלה הראויה, לאהבה ולכבוד הראוי להם.״
ישר כח!
