מחר ב"כל הפרדס": 15 שנה למותו של מאיר אריאל
"החיסרון שלו מורגש כל יום ויום, חסרות לי הבדיחות הקטנות והשיחות הנהדרות שהיו לי איתו. ברור שאין משהו שממלא את החור הזה, אבל אני באופן אישי לא חווה את המוות כסוף פסוק. אבא אמנם מת במובן הפיזי, אבל מאוד מורגש בממד הרוחני. אני יכולה לדבר עם אבא שלי כל יום, ואם אני מתרכזת אני גם יכולה לשמוע את התשובות שלו ולהבין ממנו רמזים", כך אומרת שירז אריאל, בתם הבכורה של תרצה ומאיר אריאל שנפטר לפני 15 שנים.
ימי אריאל
שירז אריאל, בת 46, שמתגוררת בפרדס חנה, עדיין מתמודדת עם קושי הפרידה מאביה, המוזיקאי הענק, המשורר שהשפיע וממשיך להשפיע על דורות של ישראלים. את הילדות העבירה בקיבוץ משמרות שבו נולד אביה. "כילדה לא הרגשתי שאני גדלה בבית מיוחד. הרגשתי ילדה כמו כל ילדה בקיבוץ. מה שכן הרגשתי זה שיש לי את האבא הכי מוזר מכל האבות. הוא תמיד היה שונה למרות שכמו כולם בקיבוץ הוא היה קם לעבוד, עשה את העבודה שלו וחזר הביתה. הוא ואמא שלי היו מהזוגות האחרים בקיבוץ", היא מספרת.
"מאיר עשה מילואים בצוות בידור שלוש, ארבע פעמים בשנה. החל משנות ה-80
הוא נחשב לזמר האהוב של החיילים. יש לו גם כמה שירים שמתארים סיטואציות
צבאיות כמו 'לילה שקט עבר על כוחותינו' ו'פלוגה בקו' וייתכן שהשדרנים
השונים מוציאים שירים מסוימים של אבא שמתאימים יותר לתקופה הזו"
