הן לא אדריכליות, לא מהנדסות ולא מתכננות ערים. הן שתי נשים שגרות ברמת פולג ועיר ימים, מגדלות כאן ילדים ואכפת להן מאיכות החיים והסביבה. עד לפני חודשיים שמם לא היה מוכר בעיר. זהר אלטמן ראביד וריקה אידלמן הרימו את הכפפה הציבורית והן נלחמות בתוכנית לבנייה בשטחים חומים ומתנגדות לבתי מלון מפלצתיים שיגמרו להן את הטבע והחופים. הן הופיעו בוולחו"ף ובועדת ערר ברמלה ולדבריהן אם העירייה הייתה משתפת פעולה ולא מגבשת תוכניות חדשות, הדברים היו נראים אחרת
לפני 28 שנים יצא הסרט תלמה ולואיז שסיפר על חוויותיהן של שתי נשים ששוברות את הסטריאוטיפ הגברי. כינו אותו כ"אחרון סרטי הנשים הגדולים". הסרט בישר על הישגי הנשים בשנת 1992 – כולל מועמדויות ופרסי אוסקר, בחירתן של מספר שיא של נשים לממשל האמריקאי ועוד.
כשראיתי בשבוע שעבר את הופעתן של זהר אלטמן ראביד וריקה אידלמן מעיר ימים בערר בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ברמלה, הן הזכירו לי שתי נשים לוחמות ששוברות סטריאוטיפים. גם חברי הוועדה הופתעו לראות נשים: "קיבלנו אחרונות את זכות הדיבור".
הן הסתערו על ועדת הערר, למרות חוסר מקצועיותן בתחום התכנון והבנייה. הן לא אדריכליות ולא מהנדסות ולא מתכננות ערים. הן שתי נשים שגרות ברמת פולג ועיר ימים, מגדלות כאן ילדים, אכפת להן מאיכות החיים והסביבה וממה שהן משאירות לילדיהן בעתיד. הן מוטרדות בעיקר מהאישורים לבנייה בשטחים החומים ומתוכנית המלונות על החוף של תשובה. בנייה שתפגע במרקם הטבעי של שכונות בעיר ועל כך גייסו לצדן תומכים רבים.
"לקראת ועדת הערר היה שיתוף פעולה בין כל הוועדים בעיר. עשינו ביחד עבודה טובה למרות הזמן שדחק. את ההתנגדות כתבנו בערב הבחירות, בזמן שחיכינו לתוצאות המדגם ונעזרנו בהתנגדות של ועד קריית השרון. מי שעזר לנו להגיש אותה היה עורך דין מהשכונה", אומרת זהר אלטמן ראביד.
הן למדו מהר את החומר, נעזרו באדריכלים ובעורכי דין מהשכונה וביחד עם ההבנה של הנושא יש לשתיהן תכונה טובה נוספת. שתיהן יודעות לדבר מול קהל להסביר ולהרשים. אף אחד לא מינה אותן להתנגד בשם השכונה, אבל כאשר הן ראו שאין מי שיעשה ויקדיש לכך זמן, לקחו את היוזמה: "ולכן בשבועות הקרובים אנחנו נקיים כנס תושבים בו נעדכן על ההתפתחויות בוועדות השונות וייבחר ועד באופן רשמי. באותו כינוס נחליט גם מה יהיה הצעד הבא שלנו בעניין המלונות והבנייה בכלל", הן אומרות.
הן הגיעו למאבק רק במקרה: "כמה חודשים לפני הבחירות טלי מולנר פרסמה בפייסבוק שאלעד מגורים העלו תוכנית לבנייה על חוף פולג – המלונות בגרסה המפלצתית כחומה החוסמת את הים. נבהלתי. דיברתי עם ראש העירייה כדי להבין. אני הערצתי את מרים, תמכתי בה וסמכתי עליה, היא הרימה את העיר ואני חזרתי אליה בזכותה. כאשר היא הסבירה לי מדוע התוכנית הזאת טובה לעיר הבנתי שאני יוצאת למאבק. בחיפה המלון של תשובה הרס שכונה שלא היה לה כוח להיאבק. חשבתי שזה לא הגיוני ששכונה חזקה כמו שלנו תהיה שטיח לרגליהם של היזם והעירייה. מאז אני לוחמת".
התוכנית שלא אושרה
זהר וריקה הן לא חברות מילדות. הן גרו עשר שנים בשכנות בסמטת הלוטם ברמת פולג. הן חנו את המכוניות שלהן אחת ליד השנייה, אמרו זו לזו שלום וזה הכל: "נפגשנו בפעילות נגד המלונות עוד לפני הבחירות. היה כבר ועד פעולה שכלל את דודו סלמה, דוד אלימה, דני כרוסט, יום טוב תמיר, אילן ירוס, חנה תורן וחנה שר שלום. הם היו מעורבים בנושא המלונות שנים. "אני אוהבת את חוף פולג ונמצאת בו כל יום כחותרת סאפ. כשראיתי את התוכנית הבנתי שזורקים אותי ואת כל הספורט הימי מהחוף ומשאירים את החוף למלונות". אומרת ריקה שנסחפה ביחד עם זהר לעבוד על כל נושא התכנון והבנייה בשכונה ולא רק על המלונות.
הדיון הראשון אליו הן הגיעו לבד היה רק לפני שבועיים, בוועדה לשמירה על החופים וזה קרה במקרה: "גילינו שהולך להיות דיון ברגע האחרון בזכות רני אלוש. הייתה החלטה לא לנסוע בכלל לדיון הזה, כי זה חסר סיכוי. בלילה היו לי נדודי שינה", אומרת זהר, "בבוקר התקשרתי לריקה וללא כל הכנה נסענו לוולחו"ף לדיון על הצדדים הסביבתיים של פרויקט המלונות. הבנו שהעירייה הגיעה עם תוכנית שונה מזו שעברה בוועדה המקומית. ראש העיר הגיעה עם פמליה ענקית ואלעד מגורים שלחו נציגות מכובדת. בסוף נתנו לנו להגיד כמה מילים מקצה השולחן, אבל חברי הוועדה לא אישרו את התוכנית בזכות זה שבאנו. בוועדת הערר הגישו תוכנית שלישית ובאמצע הדיון גילינו שיש לאלעד מגורים ולעירייה תוכנית רביעית, שאותה עדיין לא מוכנים להראות לנו".
ויש להן דברים קשים להגיד על העירייה, ההנדסה וועדת התכנון והבנייה: "אנחנו מבינות שהעירייה לא עם התושבים, אלא צריכה את הכסף של היזמים. אנחנו חושבות מה האופציות שלנו עכשיו. לעזוב את השכונה? כנראה שלא. אני (זהר), שסחבתי את כל האחיות שלי לגור כאן יודעת שאם התוכניות יתממשו השכונה לא תיראה כמו היום ועדיין לא הושלמה בה כל הבנייה. אנחנו בחרנו לגור כאן ולכן ניאבק עליה".
אם בעבר רשות מקומית הייתה צריכה אישור שר הפנים למכור שטח ציבורי חום ליזם פרטי, הרי שהיום קיימת דרך סיבובית לעשות זאת בעידוד משרד האוצר שרוצה לעודד בנייה פרטית בשטחים ציבוריים: "עירייה לא יכולה למכור שטח חום ליזם וזו הסיבה שיש עידוד מסיבי של המדינה למכור שטחים חומים למינהל והוא ישווק את השטחים האלה ליזמים לבנייה למגורים. אישורה של תוכנית גורפת להפיכת שטחים חומים למגדלים לא תאפשר לציבור להתנגד ברגע האמת לתוכנית בנייה מתחת לבית. כך ייווצר מצב שהבנייה לצורכי ציבור תצומצם בתוך מגדלים, למשל: גני ילדים ובתי ספר במגדלים. לעירייה יש אינטרס למכור חלק מהשטחים למינהל ולקבל כסף בתמורה, לעומת בנייה ציבורית שמכניסה את העירייה להוצאות".
לטענתן של זהר וריקה, המצב בעיר ימים הוא חמור כפליים: "בעיר ימים כבר העבירו ליזמים ללא תמורה שטחים חומים לצרכי חנייה כמו בפיאנו ובמלונות, דבר המאפשר ליזמים חסכון רב במקום הקמת חנייה תת קרקעית. אין לנו ספק שהשטחים האלה יחסרו בדורות הבאים. עכשיו העירייה קורצת גם לשטח ירוק עליו בנויים משרדי המכירות "הזמניים" של איציק תשובה ולהשתלט עליו לצורך בנייה ציבורית".
תושבים רבים הופתעו מקיומו של שטח חום באירוסים. מה קרה איתו?
"תושבי השכונה חוששים שהאירוסים תהפוך לגינה ציבורית קטנה, כי רק כך אפשר להבין את התנגדותה של עיריית נתניה להכריז על השטח הזה כשמורת טבע. אף אחד לא מבטיח לנו היום שבעתיד לא יבנו סביב שמורת האירוסים, שמעולם לא הוכרזה כשמורה ויחנקו אותה. הימצאות שטח חום בתוכה, שנכלל בתוך תוכנית לבניית מגדלים על השטחים הציבוריים בעיר, רק הגבירה את החשש שלנו. אנחנו לא מבינות איך שטח חום נכנס בכלל לשמורה. הוא בקצה הדרומי של השכונה וקרוב לתיכון חיים גורי, מה שמגביר את ההיתכנות לבנייה בעתיד. יש איום גדול על האירוסים מצפון (תוכנית המרינה) ומדרום (תוכנית "המלונות" בחוף פולג, שכולם יודעים שלא יהיו מלונות בפועל). חנוקה משני צדדיה, השמורה תהפוך בסופו של דבר לגינה".
משקיעות מכספן הפרטי
בואו נכיר את תלמה ולואיז. זוהר אלטמן ראביד מתחממת מהר ("אני המתלהמת"), חריפה ואחראית על תחום הבנייה. ריקה רגועה, אוהבת טבע וחוששת שייקחו לה את הים, דבר הממלא את הנפש: "אנחנו מתסיסות אחת את השנייה, נאבקות, לומדות וגם משקיעות מכספינו הפרטי. בשכונה מברכים ומודים ומשתפים פעולה והלוואי והיינו מקבלים יותר עזרה ופחות תודות".
ריקה (50) נשואה למנהל פרויקטים, גרה 20 שנה בשכונת רמת פולג ועיר ימים. היא נולדה בשטוקהולם לאמא שוודית ואבא נתנייתי ועלתה לארץ בגיל ארבע. אביה נסע לצרפת ובאחת הפעמים נסע ברכבת לסוף שבוע בשבדיה ונשאר שם. היא למדה בתיכון שרת במגמה ריאלית, למדה נטורופתיה והיום מרצה במכללת רידמן. היא מדברת שוודית ולא מתפלאת שהרוח הסביבתית נושבת היום משבדיה. לאהבה לטבע חונכה בילדותה, כשגדלה בין יערות ואגמים בשבדיה בסביבה איכותית. היא מקפידה על תזונה וספורט. המוטו שלה הוא: "אי אפשר גוף בלי נפש וכך גם בטון צריך לידו ירוק".
זהר (44) נשואה ליזם ואם לשלושה ילדים. גרה 20 שנה בשכונת רמת פולג ועיר ימים. היא נולדה וגדלה במוסדות החינוך בנתניה, סיימה את תיכון בר אילן ושירתה כקצינת כושר קרבי בצה"ל. היא למדה קולנוע, מומחית לתולדות הקולנוע האמריקאי ובזה עוסק הדוקטורט שלה. היא מלמדת קולנוע במדרשה בבית ברל, בבית הספר לקולנוע "מעלה" בירושלים ובאוניברסיטה הפתוחה. "כשהעירייה מאפשרת לבנות גן ילדים בקומה החמישית של בניין ומצד שני מעניקה ליזמים שטחים ציבוריים במתנה, זה סימן שהעירייה איבדה את הבלמים והאיזונים שלה".
הן נמצאות בקשר עם ועדי הפעולה של שכונות אחרות ויש ביניהם שיתוף פעולה: לקרית השרון יש ועד חזק מאד וכבר רואים תוצאות. אנחנו לומדים את רזי התכנון והבנייה, יש לנו אנשי מקצוע בתשלום ובהתנדבות ועכשיו אנחנו גם מכירים יותר אנשים בשכונה שיכולים לעזור לנו באופן מקצועי. אנחנו מבינות את המדיה החברתית ויש לנו יועץ מדיה. בעקבות הפעילות שלנו יותר אנשים מעבירים לנו מידע על בעיות תכנון ובנייה בכל האזור, כך שדבר גורר דבר.
אחרי הראיון שנעשה בקניון עיר ימים בבלאק פריידיי יצאנו לראות את מחדלי הבנייה וגובה הבטון. ריקה וזהר גרות בסביבת ה"פיאנו", פרויקט מסחרי גדול שכבר נבנה במרכז השכונה. פרויקט יפה ומרשים שנמצא בצומת השביל הכחול אל הים והשביל הירוק בין השמורות. תוכנית יפה מאד.
זהר: "בפיאנו ניסו למקסם את הרווחים של היזמים על חשבון הציבור. אין התייחסות לירוק ולא להולכי רגל ועוד לפני שחנכו את המקום רואים סככת חורף של בית קפה או מסעדה שנבנתה על השביל הירוק עצמו. נגזלו כאן שטחים מן הציבור. שביל האופניים על השביל הכחול נחסם על ידי הפיאנו ונקטע. הפיצוי הירוק לשכונה בצורת חורשה ירוקה הפך להיות עצים נטועים בתוך המון בטון".
גם השביל הכחול מאכזב.
"כן. היו תוכניות והמציאות היא אחרת. עשו מזרקות ומים זורמים וסגרו אותם בגדרות שכבר חלודות. את המזרקות לא מפעילים כך שהן מוזנחות ונראות רע. הצבעים של העמודים דהו וסככת צל מצריכה תחזוקה. אם רק היה ניסיון אמיתי של העירייה לתקשר עם התושבים, שיתוף אמיתי של הציבור, במקום להילחם ולהחרים אותנו, הרבה שגיאות יכולות היו להימנע".
