"כשאלך, אני רוצה שהנכדים לא יהיו עצובים. שיעשו ארוחה טובה ושידברו על כמה שהייתי נחמדה. ואני מקווה שגם התלמידים שלי יזכרו אותי" אמרה דורה אבן שנפטרה ביום רביעי בגיל 102 בסופו של ראיון לעיתון "הארץ" לפני שנה. בעלה האלוף דן אבן היה מפקד חזית המרכז ובמלחמת השחרור פיקד על חטיבת אלכסנדרוני שישבה במחנה הצבאי שנקרא על שם רעייתו דורה שם הוקם בהמשך שיכון דורה. היא היתה מורה לאנגלית בבית הספר שרת ולימדה ספרות אנגלית עשרות שנים. דבר שאהבה לעשות ולדבריה הוביל אותה לחיים ארוכים ומאושרים. תלמידיה לא שכחו אותה.
אחד מהם צבי גרינברג שניסה לשמור אתה על קשר גם בתקופה האחרונה: "מורתי האהובה דורה אבן נפטרה אתמול בשיבה טובה" הוא כתב בפייסבוק. הוא מספר כיצד היא סימלה עבורו את המורה האולטימטיבית. היא ראתה את כל הכיתה, זיהתה את כל התלמידים וידעה בדיוק מה וכיצד לדרוש מהם: "היא קלטה את היכולות שלי, ודאגה להעצים אותן. היא ידעה על הרקע המשפחתי והתחשבה בו, התאימה ביצירתיות מדהימה את מסגרת העבודה מולי, אבל לא היססה להעמיד אותי במקום בצורה הכי חדה ונוקשה כשלא עמדתי בציפיות ההדדיות. אחרי שפעם נזפה בי “You let yourself down” יותר לעולם לא העזתי לאכזב את עצמי ואת דורשי טובתי".
תגובות של תלמידים נוספים הגיעו. טל ניניו אמר שדורה היתה המורה הכי טובה שהיתה לו בחייו: "היא לימדה כמו שצריך, בלי פשרות, בלי לעגל פינות ובלי לוותר לאף תלמיד. נכון, לפעמים היא הייתה קשה, אבל גם כשכיסחה לי את הצורה, הבנתי למה, הבנתי מה אני צריך לתקן והמשכתי קדימה. לזכותה ייאמר, ותמיד אזכור לה את זה, היא לימדה אותי, הלכה למעשה, שאסור להתייאש ושתמיד צריך לעשות הכל כדי להגשים חלומות. היא היתה אחת מענקיות הדור".
היא עלתה לארץ בשנת 1936 בגיל 17 וחצי לקבוץ גבעת חיים שם הכירה את דן אבן שהגיע לקיבוץ שנתיים קודם לכן והיה ממונה על הביטחון בכל עמק חפר. תלמידיה מעידים שהיתה מורה קשוחה ובמרחק הזמן מצדיקים את התנהגותה: פנינה: "בדיעבד היתה ענקית. בזמן אמת הילכה איימים עלינו" ויעל אונגר מוסיפה: "השנים שחלפו מאז למדנו אצלה, רק לימדו אותי כמה העניקה לנו אז. היא הייתה אחת מאותם ענקים שאנו ניצבים על כתפיהם". היא התאלמנה בגיל 58 המשיכה לעבוד, גידלה שני ילדים וגם בגיל מאה אמרה שהיא שמחה ומאושרת.
