לקראת ראש השנה לפניכם הסיפורים של האנשים שבלטו השנה, שעשו משהו חשוב לחברה, השפיעו על סביבתם, חבריהם ועירם והפכו שגרירים טובים לדרך שלהם ולנתניה. הם ניהלו מאבקים, בלטו אמנות, ספורט,חינוך,אופנה ופעלו לטובת איכות סביבה וזכויות הפרט.
אופיר יובל – חושף מפגעי פסולת
אופיר יובל נציג הציבור בועדה לאיכות הסביבה בעיריה פועל בתחום התכנון והבניה, טפול בפסולת והגנת הסביבה.
"למעלה משתיים עשרה שנה אני מתעניין בתחום הסביבתי המשפיע באופן מאד משמעותי על רוב התחומים בחיינו. היום כבר כולם מדברים על משבר האקלים, ואני מנסה לפרוט את האמירה הכלל עולמית הזאת לפרוטות, בפעילות שטח אינטנסיבית בנתניה ובישראל. בשנת 2014 הוקמה 'זרמים' בבעלותי שמתמחה בשיטות חדשניות טכנולוגיות, עיצוביות, להתנהגותיות לשיפור ההפרדה במקור במגזר הביתי והעסקי. לאחר מכן הוקמה 'משהו אחר פסולת לאנרגיה' שמתמחה בהפקת מימן, קיטור וחשמל מפסולת מעורבת, תוך שהיא מספקת חשמל למערכות קירור וחימום לבניינים ולמפעלים. נבחרתי מטעם ארגוני הסביבה לייצג את הציבור בוועדת איכות הסביבה של העיר, ואני פעיל מאד בשטח במאות אתרי מפגעים, בעיקר סביב נושא הפסולת תוך שאני מזהה כי הגורם המשפיע ביותר על התחום הוא עריית נתניה וחל"ת.
לדעתי נדרש שיפור משמעותי בניהול הפסולות בעיר, ובדגש על הקמת תחנות מעבר מורשות לטיפול בכל סוגי הפסולות. כמות המפגעים בעיר עולה על כל דמיון. יש להפוך את ההתייחסות לפסולת הנשארת ממה שאנו צורכים ולראותה כמשאב ולא כמטרד, כמקור לשימוש חוזר במעגל כלכלי נכון ויעיל. בנתניה אנו רחוקים מעקרון בסיסי זה ויש המון מה לעשות ואני מתכוון לפעול בנושא.
בשנה הקרובה אני מעונין להמשיך לפעול לחשיפת מפגעי פסולת וקידום מדיניות של שינוי הטיפול בנושא תוך החמרה משמעותית באכיפה. הכנסת גורמי מדינה אכפתיים לעיר, צמצום העבריינות והאירועים הפליליים סביב נושא הפסולת, וקידום יוזמות להקמת תחנות מעבר ומרכזי טיפול בפסולת בשיתוף גורמים אזוריים ומדינתיים.
ההגדרה של היותי משפיע היא בעיקר הכרה בעשייה ומנוע להמשך הדרך. אני מברך את עצמי בבריאות טובה, והמשך פעולה, עשיה ועבודה בתחומים שמעניינים אותי תוך תרומה לכלכלה, לחברה ולקידום ערכי מעורבות, שיתוף, חתירה למצוינות ולהשגת מטרות משמעותיות, והכל בחדוה ומתוך כבוד.
אני מברך את כל תושבי נתניה ומדינת ישראל שנהיה טובים ונעשה תמיד לטוב, לחיובי, למקרב, תוך שמירה על כבוד האדם, ושוויון ערך האדם.
ויקטור בר – למען הציבור החילוני
ויקטור בר פעיל בעיר לטובה הציבור החילוני, נאבק לפתיחת מוסדות תרבות בשבת ובהדתה במערכת החינוך ותורם מזמנו בפעילויות החלל בפלנתניה ובבתי הספר.
את הפעילות הציבורית שלו התחלתי בועד הבית, בועד השכונה, הפעילות שלו נגד סגירת הפלנתניה בשבת גרמה לפעילים חברתיים להכריז על הקמת עמותה חדשה 'נתניה של כולם' שויקטור היה שותף להקמתה ומכהן היום כיו"ר שלה.
"אני מתכוון להמשיך בפעילות לטובת הציבור החילוני בעיר בשנה הקרובה כשהדגש יהיה המלחמה בהדתה במערכת החינוך בעיר. על זה אנחנו בעמותה עובדים ביחד עם הפורום החילוני.
אני שמח על בחירתי כשמשפיע משום שזה מאפשר לי להעביר מסר לתושבי העיר החילונים: ההדתה בחינוך הממלכתי זה לא משהו ששומעים בתקשורת, היא מתרחשת כאן ועכשיו אצלנו בעיר עם כניסת חב"ד ולפחות ארבע עמותות תורניות שונות לתוך גני הילדים ובתי הספר לעיתים ללא ידיעת ההורים וללא אישורם. זה לא החשש שילדים יחזרו בתשובה בגלל אירוע חד פעמי, אלא העניין הוא שבתודעה של הילדים מתקבע שהחילונים הם יהודים לא מספיק טובים, היהדות של ההורים שלהם היא לא מספיק טובה, המורים החילונים לא מספיק טובים כדי ללמד מסורת ישראל ומי שמוסמך יותר לעשות זאת על שום היותו יהודי יותר טוב הם או רבני חב"ד או בנות דתיות בנות 18 חסרות כל השכלה פורמלית בתחום ההוראה. וזאת רק על שום היותן דתיות. אנחנו רוצים שילדנו ילמדו על המסורת היהודית ובטח ובטח על הציונות שבזכותה אנו גרים כאן, אבל השאלה היא באיזה מינון. אין לסמוך על משרד החינוך ולא על העיריה אלא רק על עצמנו נסמוך. אני מציע להורים להצטרף להנהגות ההורים בבתי הספר כדי להמשיך את החינוך של הציונות החילונית וכדי לעצור את ההדתה מבפנים".
מה אתה מאחל לך ולחברה?
"אני רוצה לאחל לעצמי ולכל תושבי נתניה וישראל החילונים שבשנה הבאה יתמנה שר חינוך חילוני שיוציא את החינוך הממלכתי מנקודת השפל שבו הוא נמצא עכשיו וירים את החינוך לרמות שיאפשרו לנו לתפוס מקום של כבוד בקהילה הבינלאומית. עד אז אנחנו ההורים החילונים, נמשיך לייצר עובדות בשטח ולהגן על החינוך הממלכתי שלנו, נלמד את ילדנו על מסורת ישראל במסגרת בית הספר מבלי לגרוע מלימודי הליבה".
אני רוצה לברך את חברי עמותת נתניה של כולם ובראשם חברי הועד המנהל בשנה טובה ומתוקה עם הרבה פירות לעמלנו וכן לברך את תושבי העיר והמדינה בברכת שנה טובה , שנת חינוך על פי ערכי הציונות החילונית שבזכותה קמה המדינה, שנה שבה אנו נגדיר את גבולות הגזרה של החינוך הממלכתי ונאפשר לו לפרוח ללא השפעות זרות והכי חשוב שנה ללא כפיה דתית , עם קבלת האחר ובעיקר את האוכלוסיה הלהט"בית , עם מסעדות פתוחות בשבת בכל העיר ולא רק באזה"ת, מתנסים , היכל תרבות ופלנתניה פעילים בכל שבת והחזרת נתניה לשנותיה היפות כעיר שבה כולנו חיים ביחד בהרמוניה וללא כפיה דתית.
זיוה וולף לוי – סגנון חיים בשכונה
זיוה וולף לוי, עורכת דין במקצועה היא יזמית אופנה בעלת בוטיק שכונתי ברמת פולג, מעורבת בחיי השכונה, עוסקת בריצה למרחקים ארוכים ופועלת בתחום הלייפסטייל ומובילה סגנון חיים בשכונה.
"בכל בוקר אני מתפללת ומודה לאל על מה שיש לי. כל בוקר במסגרת התפילה שלי לאלוהים אני מבקשת להיות מן המועילים והמשפיעים טוב לכל אדם תמיד. הבחירה בי כמשפיעה בתחום האופנה השנה היא הוכחה לכך שתפילתי זו נענתה ואני מרוגשת מזה מאוד. זו זכות גדולה".
היא יזמית בתחום האופנה וההנעלה ובעלת בוטיק בשם ״וולף אנד סגל״ בקניון פולג ויבואנית המותג Zivik – שם הכינוי שבעלה קורא לי".
"התחלתי את הפעילות שלי בתחום האופנה והלייפסטייל לפני למעלה מחמש שנים. לפני כן זנחתי את מקצוע עריכת הדין בו עסקתי שמונה שנים כשהמשרד ששרת אותי הפך ברבות הימים להיות חנות הבוטיק שלי. אני חייתי ונשמתי אופנה ואסטתיקה מיום שנולדתי".
וולף אנד סגל היה בראשיתו עסק לייבוא פריטים להלבשת הבית, שיווקם והפצתם לחנויות בוטיק כמו גם מכירתם באתרי האינטרנט.
"משהתבסס המותג עלה הצורך לפתוח חדר תצוגה שישמש גם נקודת מכירה פיזית. כך חזרתי לקניון פולג בכובע אחר – עליו חלמתי. תוך פחות משנה חדר התצוגה הפך להיות בוטיק להלבשת נשים והבית והיום הוא חנות בוטיק לנשים מקסימות שמבינות עניין והן חלק מקהילת 'מתלבשות וולף אנד סגל'".
מה את מתכננת לשנה הבאה?
"בשנה הקרובה אני מבקשת להמשיך לבסס את החנות, להמשיך להלביש ולשמח את לקוחותיי המופלאות ולהוסיף להגדיל את קהל הלקוחות. בשנה הקרובה אני מבקשת להעמיק את הייבוא ולהוסיף ולטפח את Zivik . אני מאחלת ומברכת את כל עם ישראל בבריאות טובה ושמחת חיים. אני מאחלת לעצמי ולמשפחתי הצלחה ובריאות איתנה והמשך עשייה פוריה".
חן וינקלר – האומן והאנדרטה
חן וינקלר יליד נתניה הוא אומן, יוצר בעיקר פסלים מונומנטליים בשלל חומרים. פסלי חוץ, אנדרטאות, פסלים לבית וכן תבליטים בשיש ואבן.
וינקלר הוא פסל, צייר, צלם, סופר, יוצר וממציא. השתתף בתערוכות רבות, פסליו הסביבתיים והאנדרטאות נמצאים בכל רחבי העיר והמדינה, הוא יצר את כל אלה תוך שהוא מביא אבנים מיוחדות מהמזרח הרחוק בעיקר מהודו. ועוד משהו הוא משרת במילואים כמח"ט שריון.
"ההשראה ליצירתי נמצאת בכל מקום, בחיי, באהבותיי ותחביביי. אני מפסל מאז שאני זוכר את עצמי, בבית הוריי נמצאים פסלים שיצרתי כבר בגיל שש. הידע המקצועי שלי נרכש במשך שנים, גדלתי, עבדתי, ויצרתי במפעל השיש אשר בבעלות משפחתי מזה שלושה דורות. אך כמובן גם העשרתי את הידע בלימודי אמנות, פיסול ואדריכלות. השנה הצגתי תערוכת יחיד הכוללת מספר רב של יצירות וייחודית בתל אביב, בה ביקרו מעל 35,000 איש. כמו כן הצגתי בתערוכות קבוצתיות בחמש גלריות ברחבי הארץ. השנה השקתי את ספרי 'מילואים יומן מסע' שנמכר בכל רשתות חנויות הספרים. השנה הייתה שנת יצירה פורייה, בה הצבתי פסלים רבים בארץ, ואף חלקם נשלחו ליעדים שונים בעולם ,כמו: סן פרנסיסקו, מיאמי, קנדה דרום קרוליינה צרפת ועוד.
מה אתה מתכוון לעשות בשנה הקרובה ?
"אני מתכנן לצאת עם קולקציית תכשיטים אמנותית, ארץ ישראלית. שנים שאני נוהג לפסל בגדול, ואילו השנה פרץ הרגש והיצירתיות שלי ודחף אותי ליצור עבודות קטנות ומדויקות".
מה עושה לך ההגדרה של היותך משפיע?
"הרגשה של כבוד, הצלחה, גאוה. מראה שהשפה שלי, האמנות שלי הובנה, עניינה וסקרנה את הציבור. העניין שנוצר בקהל מעורר אצלי את הצורך והרעב להמשיך ליצור ולרוץ קדימה".
במה אתה מברך את עצמך?
"מאחל לעצמי להמשיך ולהיות אמן פורה. שלא יגמרו לי הרעיונות. שתמשך חדוות העשייה והיצירה להמשיך לרצות להעביר ולתת. מאחל המשך התפתחות בתחום האמנות והרוח".
את מי אתה רוצה לברך כאן?
אני רוצה לברך את משפחתי בבריאות, אהבה, הצלחה והגשמה. אני רוצה לברך את עם ישראל בביטחון, שגשוג, שקט ואהבת לרעך כמוך".
משה רוקח – קארטה וחינוך לכבוד
משה רוקח מאמן קראטה, מנהל את מרכז קראטה פולג, יחד עם אשתו ליאת כבר 23 שנה. יש להם ארבעה ילדים כולם מתאמנים וגלעד בנם זכה בשתי אליפויות עולם.
רשת מרכז קראטה פולג מונה מספר סניפים באזור השרון והמרכז. הסניף הראשי הדוג'ו נמצא, מאז 1996 באזור התעשיה החדש של נתניה ומהווה בית לקראטה מסורתי. בו מתאמנים ילדים, נוער ובוגרים, מגיל 4 ועד גיל 70 ויותר. מלבד האימונים השוטפים משמש משה רוקח כמאמן נבחרת ישראל בקראטה מסורתי ומדי שנה יוצא בראש משלחות לאליפויות אירופה ועולם. בשנה שעברה חזרו חניכיו עם 19 מדליות במקומות 1-2-3, מתוכן שתי מדליות של אליפות עולם לגילעד רוקח ולבוריס קירזנר.
איך התחלת עם זה?
אני מורה ומאמן קראטה כבר למעלה משלושים שנה. כילד התחלתי להתאמן בקראטה עם אחי, סנסאי אבי רוקח, שמבוגר ממני בחמש שנים. עם סיום הצבא אבי נסע להתאמן אצל מאסטר הקראטה היפני, הידטקה נישיאמה ולימים, כשסיימתי את השירות הצבאי שלי הצטרפתי אליו. התאמנתי עשר שנים תחת הדרכתו של מאסטר נישיאמה וסנסאי אבי וב-1995 חזרתי לישראל והקמתי את הדוג'ו מרכז קראטה פולג, שהיה אחד מחלוצים באזור התעשיה החדש של נתניה
מה אתה מתכוון לעשות בשנה הקרובה?
בתחילת חודש נובמבר נצא עם משלחת של 37 ספורטאים, 30 מתוכם ספורטאים שמתאמנים אצלי במרכז קראטה פולג, לאליפות עולם לילדים ולנוער בצ'כיה. הספורטאים מתאמנים כבר חצי שנה, כמעט מדי יום ואנחנו מקווים ומאמינים שנשחזר את ההצלחות ואפילו נשפר. כמו בקראטה – תמיד יש מקום לשיפור. כמוכן אני מתכוון להמשיך לאמן את תלמידי במרכז ובסניפים ולחשוף כמה שיותר אנשים לקסם וליופי של הקראטה המסורתי אותו אני מלמד ושבאיכויות שהוא מעניק לעוסקים בו אני כל כך מאמין.
אני מקווה לקלוט הרבה בני נוער וצעירים שיצטרפו אלינו ויהנו מהקראטה ואולי ביום מן הימים גם יצטרפו לנבחרת ישראל ויזכו לחוויה המדהימה הזו של ייצוג המדינה בזירה הבינלאומית.
מה עושה לך ההגדרה של היותך משפיע?
ההגדרה של היותי משפיע מחמיאה לי מאוד, אבל מעבר לכך אני רואה אחריות רבה לצד זכות גדולה כלפי האנשים אותם אני מאמן, בכל גיל. זכות לגעת בחייהם ולהשפיע ולו במעט, על האנשים שהם יהפכו להיות ואחריות להעביר להם את הידע והניסיון שלי, אבל גם, בעזרת הערכים שגלומים בקראטה המיוחד הזה, לעזור להם להיות פחות אלימים, יותר קשובים לאחר, מובילים ולא מובלים ובעיקר – אנשים טובים יותר לעצמם ולסביבתם. אני מחנך אותם למשמעת, לכבוד ולאיפוק".
במה אתה מברך את עצמך ואת מי אתה רוצה לברך?
"אני מברך את עצמי שאמשיך להיות בריא ושאוכל, בכל יום, לקום בבוקר ולהמשיך לעשות את מה שאני עושה – לאמן קראטה ולהנות מכך כפי שאני נהנה עכשיו. אני רוצה לברך מכאן את בני משפחתי היקרים – אשתי ליאת וילדי גילעד, מיה, נעמי ואמיליה ולאחל להם בריאות איתנה ואושר בכל הבחירות שלהם וכמובן – לברך את כל תלמידנו, את בני המשפחה שלהם ואת כל עם ישראל בבריאות איתנה, אושר, שלום, שלווה וחיים טובים. שנהיה לראש ולא לזנב, שנהיה מובילים, אחראים וטובים אחד לשני".
עופרה גל – יצאה למאבק נגד אסדות הגז
עופרה גל מעצבת אופנה ובעלת בוטיק אקלקטי בעשר השנים האחרונות ברחוב שטמפר פעילה בשנים האחרונות במאבקים נגד הצבת אסדות הגז במרחק הקרוב לחופי נתניה והארץ בכלל.
החנות שלה קטנה ומיוחדת והיא הופכת במהלך שעות היום לסוג של פרלמנט בו משתתפים אנשים מוכרים ומשפיעים בעיר.
"אנחנו יושבים מתחת לעץ, אנשים עוברים ושבים ונעצרים ומדברים על כל מה שמרגיז והכי הרבה על איכות סביבה. כך עלה גם נושא אסדות הגז. וכשראיתי מודעה קטנה ובה הזמנה של נורית קרטן להרצאה על אסדות הגז הלכתי. עד אז לא ידעתי על מה מדברים ואמרתי לעצמי, הי, אנחנו הולכים להיות אימפריה של גז. בדרך הביתה כבר הייתי בטוחה שאני מאד אוהבת שישראל תהיה מעצמת גז טבעי אבל המפעלים הפטרוכימיים של התעשייה הזאת שהם אסדות הגז, אני לא מוכנה שיהיו במרחק 10 ק"מ מנתניה. די לנו מהניסיון העגום של עם בתי הזיקוק בחיפה".
מה גרם לך להזדעזע?
"כנאמר לי שלאורך חוף הים של נתניה מתוכננים לקום 16 אסדות כאלה. מאז חברתי לארגון "שומרי הבית" שמתנגדים להצבת האסדות במרחק 10 ק"מ צהחוף".
מה חלקך במאבק?
"ראשית למדתי וחקרתי וקראתי ונפגשתי עם אנשים, נסעתי לכנסים והפגנתי בהפגנות בירושלים בחיפה ובתל אביב".
מה התכניות שלך לשנה הבאה?
"אני אעשה כל מה שאני יכולה להפסיק את האסון. אין לנו התנגדות למתווה הגז אבל יש התנגדות לאסדות במרחק כה קרוב לחוף".
שמחה שאת בנבחרת המשפיעים?
"מאד. כי הנושא חשוב וחשוב שהציבור יהיה מודע לכך".
במה תברכי?
"שאני אמשיך להיות פעילה, נחושה, חזקה וחדורת אמונה בחשיבות המאבק על איכות הסביבה. מברכת את בני המשפחה והחברים לדרך למאבקים נכונים".
רועי גליץ – צילום ודאגה לכדור הארץ
רועי גליץ צלם, יזם ומשפיע על עולם הצילום בארץ ועכשו גם בחו"ל. כצלם טבע שעוסק בשימור יש לו השפעה סביבתית גדולה גם בתור שגריר גרינפיס בעולם.
יליד נתניה נשוי ואב לארבעה בנים נמצא עכשו ברילוקיישן בארה"ב. לפני 12 שנים הוא יסד את גליץ ביה״ס לצילום בו למדו מעל ל25,000 בוגרים. הוא יזם את כנס הצילום הראשון של ישראל, אירוע ענק לקהילת הצילום של ישראל שמתקיים בכל שנה מאז בהיכל התרבות עם 2500 משתתפים. לפני עשר שנים יצא לראשונה עם מגזין הצילום האינאז גם הקים את חברת טיולי הצילום פוטוטבע, שמוציאה בכל שנה אלפי מטיילים למקומות הכי יפים בעולם. בהמשך הקים טוקמאסטר ביה״ס לדיבור מול קהל, בשותפות עם דליה הוכברג ורותם שביט. ואף נבחר כשגריר על ידי גרינפיס העולמית. הוא שמח שבעזרת הצילום הוא מקדם את המודעות הסביבתית להתחממות הגלובלית וההשפעה שלה על הטבע.
כשבישרו לי על הבחירה בי כאחד המשפיעים של נתניה, שמחתי והתמלאתי גאווה. כיום אני גאה לשתף שעבודתי כצלם טבע זוכה להכרה והדים ברחבי העולם. אבל הכל התחיל אי שם בשנות התשעים ברחובות העיר נתניה בחנות הצילום של מיכה שקד זום 4 יו, ברחוב הרמז 13.
מאז ימי ילדותי אהבתי מאוד את הטבע וב-2002, עם קניית המצלמה הראשונה שלי, התחלתי לתעד אותו. לעולם לא אשכח את הצילומים הראשונים שלי, בשלולית החורף ובעמק חפר, ואיך אחרי הצבא עבדתי מרגע שזכיתי למצוא את החיבור הנפלא בין שתי האהבות הגדולות שלי, צילום וטבע, הוא הפך למרכז חיי ואחת ממטרותיי המרכזיות היו לפתח מקומות בהם אנשים יכולים לחלוק, ללמוד ולשתף בתשוקה שלהם לצילום".
התשוקה האישית שלו לצילום רק הלכה והתגברה. כבר מעל לעשור הוא יוצא אל המקומות הכי פראיים ומרוחקים בעולם, מהקוטב הצפוני ועד הדרומי, מאפריקה לסיביר, כדי לצלם בעלי חיים בסכנת הכחדה ולהעלות מודעות למצבם תחת איומי האקלים המשתנה.
"לשמחתי, הצילומים שלי אכן זוכים להכרה מסביב לעולם – הם זכו ביותר מ- 100 פרסים בינלאומיים, פורסמו במגזינים נחשבים והוצגו במוזיאונים וגלריות מובילים מסביב לעולם. הייתי אחד מארבעת הצלמים של סרט הטבע Snow Bears של הBBC, אותו קריינה קייט וינסלט. החשיפה הזו עוזרת לי לקדם את אחד הנושאים החשובים כיום בעיניי – המודעות הסביבתית להתחממות הגלובלית וההשפעה שלה על הטבע. ב2014, באחד ממסעותיי לשפיצברגן שבאזור הארקטי, חזיתי לראשונה בשינוי, איך הקרח מפשיר מהר יותר ואזור המחייה של דובי הקוטב מצטמצם, דבר שגרם לי להשתנות. לשמחתי, גרינפיס בחרו בי להיות שגריר עולמי מטעמם, וכך גם התאפשר לי לעשות משהו בנידון". הצילומים שלו מאזורי הקטבים שימשו בקמפיינים עולמיים להקמת שמורה ימית באנטארקטיקה ובקידום חקיקה נגד קידוחי הנפט והגז באזור הארקטי.
"אני רואה במשימה הזו שליחות אמיתית, ולכן גם משתתף בתכניות טלוויזיה וחדשות העוסקות בנושא, ומגיע להרצות על עולמנו המשתנה בכנסים ברחבי הארץ והעולם, ביניהם שבוע האקלים בניו-יורק, שלושה אירועי TEDx, באירלנד, סקוטלנד ופינלנד. לשמחתי, אני אחד מיני רבים שרואים את הדאגה לכדור הארץ שלנו כמטרה עליונה בימינו. יחד, הכוח שלנו לשינוי הוא אדיר, ואני קורא גם לכם להצטרף אלינו ולדאוג שגם ילדינו ונכדינו יוכלו ליהנות מהטבע המופלא שלנו.
אני מאחל לכולנו שנה טובה וירוקה, של פריחה וצמיחה, טבע מוגן ואקלים יציב, התרבות של דובי קוטב ופינגווינים, ואהבה וחיבור בין בני האדם".
שמואל להב, הקים עם שותפה שלו את הקבוצה "צועדים בעיניים עצומות לרווחה". הוא מלווה עיוורים בטראקים בארץ ובחו"ל: נפאל ושביל ישראל. ההתנדבות שטבועה בדמו עושה אותו מאושר.
בשנת 2010 נתבקשתי ע"י חבר שאחליף אותו בהובלת קבוצה שנקראת "ערים בלילה" שהיא קבוצה של פדויי שבי, ומלווים, שסיימו את המסע בשביל ישראל ומבקשים להמשיך לטייל בשביל הגולן ובארצנו היפה. באחד המסעות, תוך כדי הליכה מעין קינייה לקלעת נמרוד, הופתעתי לראות בסוף הטור זוג מבוגרים הולכים שלובי זרועות. כאשר התחלנו לרדת לכיוון הבניאס, אמרו לי שהאיש מתקשה ללכת, חזרתי אליו, התברר לי שהוא עיוור, שאלתי אם הוא רוצה לחזור לאוטובוס, תשובתו הייתה – 'אבל אני שילמתי. הנפתי אותו על גבי וכך ירדנו לבניאס, כשהורדתי אותו מהגב הוא אמר שהוא ילמד אותי להוביל עיוורים. את היומיים הבאים הלכנו שלובי ידיים וביחד הובלנו את הקבוצה, מאז נקשרנו האחד לשני. הוא אכן לימד אותי להוביל עיוורים, צרף אותי 'לאתגרים' שם רכבנו יחד באופני טנדם. הקבוצה של העיוורים הלכה בשביל ישראל שלוש שנים. מדי פעם השתתפנו בתחרויות טריאתלון לנכים.
להב, 70 בן המושב כפר נטר, נשוי אב לשלושה ילדים וסב לנכדה. הוא למד בוינגייט קורס מדריכי סדנאות שטח ומדריך לטיפול באמצאות הרפתקה ובשנת 2014 ארגן קבוצה מאותגרת עם חמישה עיוורים וארבע עשר מלווים לנפאל אנאפורנה בייס קמפ.
"כאשר הגענו לפסגה, לא היה גבול לאושר של כל הקבוצה, בדמעות סיפרו על איך הגשמתי להם חלום שנמוג ככל שאבדה ראייתם, הלב שלי מלא שמחה ואושר יחד איתם. כשחזרנו מהמסע, ביחד עם שותפתי דינה וסרשטיין הקמנו בנתניה קבוצת הליכה לעיוורים ומלווים 'צועדים בעיניים עצומות לרווחה', בהתנדבות מלאה. אנחנו מהווים חוג במחלקת הספורט של עיריית נתניה, בראשות מוטי שעיבי והמתנדבים המלווים מבוטחים במחלקת המתנדבים של העירייה בראשות אתי יוזף. זו היא השנה החמישית בה אנו נפגשים אחת לשבוע, הולכים ביחד חמישה ק"מ ופעם בחודשיים מחלקת הספורט מארגנים לנו אוטובוס ויוצאים לטיול יומי בשבילי הארץ".
משנת 2016 הוא מדריך מסגרת עמותת "ניצוצות" הפועלת במסגרת בתי ספר תיכוניים להעברת "הניצוץ שלי", שמוליק מעביר להם בנושא "הגשמת חלומות".
בפברואר האחרון, הוא חזר מהפלגה במפרשית לאנטרקטיקה, מיד יצא עם קבוצה לשבטים בדרום אתיופיה מלווה בבחורה אתיופית מהקבוצה בנתניה, ביולי יצא עם קבוצת חברים לקירגיסטן לאגם הנעלם בגובה 3,500 מטר ובפברואר הקרוב הוא יצא להפלגה לברזיל עם חברים שהכיר במסע לאנטרקטיקה.
מה התכניות שלך לשנה הבאה?
"אני מארגן ומאתגר את עצמי שוב, הפעם מסע לנהר הלנגטנג וכפרי הגולים הטיבטיים שבצפון נפאל, בו ילכו עיוורים ומלווים שלובי ידיים 24 שעות ביממה, כאשר המלווים מספרים לעיוורים על הדרך, הצומח, החיות, הפרחים בקיצור חווים ומתרגשים יחד. אני יודע שכולנו נחזור הביתה מלאי חוויות וניסיון בטיפול והדרכת עיוורים בשטח".
מאין רוח ההתנדבות הזאת?
"כל חיי הבוגרים הצבתי את עצמי במקומות בהם יכולתי לתרום ידע ערכים יושרה וניסיון, כמו אימוץ חיילים בודדים, ליווי הלום קרב אצלנו בבית. בצבא, באגודה בכפר, בוועד ההורים, בהדרכות, התנדבות בער"ן במשך 11 שנים ועוד, ובבא יומי, אלה הם הדברים שאשאיר מאחורי גם לדורות הבאים".
מה זה נותן לך?
"לדעתי זו היא מהות החיים בתרומתי לחברה אני נתרם יותר. כפי שאמרתי לקבוצת העיוורים במסיבת חנוכה האחרונה 'כל אחד מכם הוא אור איתן, אך אצלי בלב הצתתם לפיד גדול'. כשחבר שאל אותי למה אני חייב לקחת איתי כל כך הרבה אנשים כשאני יוצא לטייל בעולם? אמרתי לו: 'אתה נוסע לבד וחוזר מאושר לבד, אני נוסע עם קבוצה וכולנו חוזרים מאושרים".
את מי תברך?
"על כך ועוד אני מבקש לברך, את אשתי שתומכת בכל השיגעונות שלי במשך השנים, את משפחתי התומכת ומפרגנת, שבלעדיהם לא הייתי יכול לעשות את כל אלה. את דינה וסרשטיין שותפתי לדרך עם העיוורים, כי ללא שותפות פורייה ומשלימה אי אפשר להמשיך בדרך. וכל חברי הטובים שביחד נוכל להמשיך במסע החיים יחד".
